חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

פרשת ואתחנן וט"ו באב

המשנה בסוף מסכת תענית כותבת כי "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהם בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן… ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים. ומה היו אומרות? בחור, שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך…".

רבים מכנים את ט"ו באב "חג האהבה" אך אם נדייק במקורות נראה כי הדגש ביום זה אינו על האהבה כי אם על הבחירה, כפי שמודגש בלשון המשנה "בחור, שא נא עיניך וראה מה אתה בורר…".

הבחירה היא היכולת האנושית העליונה ביותר. חלק מהראשונים מבארים את מאמר התורה שהאדם נברא בצלם, שהכוונה היא שהאדם נברא עם יכולת בחירה. אלא שלגודל היכולת העצומה הזו יש גם שמפקפקים בה- הן מהכיוון המדעי והן מבחינה האמונית.

מהכיוון המדעי יש הטוענים שהאדם מקבל את החלטותיו על פי מכלול הגורמים שמשפיעים עליו: החברה, גנטיקה, גורמים חיצוניים ועוד. וכי ברגע שנוכל לדעת את כל הנתונים ואת משקלם, נוכל לצפות בוודאות מוחלטת מה תהיה בחירתו של האדם בכל רגע נתון.

ויש הטוענים מהכיוון האמוני, שכיוון שהקב"ה יודע הכל, ואצל הקב"ה אין מושג של זמן, הרי שהכל צפוי וידוע, ואזי לכאורה אין מקום לבחירה האנושית. (לא לחינם שאלת הידיעה והבחירה היא אולי השאלה המורכבת ביותר איתה מתמודד האדם המאמין).

מצד שני היסוד של הבחירה הוא היסוד לכל חיינו, שהרי אם אין בחירה אזי אין מקום למאמצים והתמודדויות, אין מקום לצוות ולהזהיר, ובוודאי שלא מקום לשכר ועונש. מבחינה מסוימת ניתן לומר שעיקרון הבחירה הינו העיקרון הקודם לכל העקרונות של התורה.

גם ברמה הנפשית- אדם שלא בוחר הוא חרב (לא לחינם אותיות 'בחר' הם אותיות 'חרב'). אדם שנסחף עם הזרם, שלא עומד על עצמיותו ועצמאותו מאבד את אשיותו ואת האמירה שבא לומר לעולם, וממילא הוא נחרב. התחושה הנפשית שאופפת כל מי שלא בוחר ולא מכריע היא תחושה נפשית קשה של תבוסתנות, היגררות וחוסר תוחלת.

זו אולי גם הסיבה שהחג הראשון שאנו חוגגים הוא חג החירות, והמצווה הראשונה שנצטוו ישראל היא קידוש החודש שעניינה הוא לקדש את הזמנים ולא להיות נתון בתוך כבלי הזמן.

דווקא הבחירה היא זו שמאפשרת גם חורבן, עד כדי כך שכביכול הקב"ה מתפלא על הבחירה הישראלית, כפי שקראנו במגילת איכה: "ותרד פלאים אין מנחם לה", וכפי שנקרא בשבוע הבא בפרשת עקב: "כה אמר ה' צבאו-ת כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיניי ייפלא נאום ה' צבאו-ת".

המקום שבו מתבטאת הבחירה יותר מכל הוא בית המקדש בפרט, וארץ ישראל בכלל, שהרי כאשר אנו נמצאים בגלות אנו נמצאים בכפייה, כעונש על בחירתנו הרעה בזמן שישבנו בארץ ישראל. וכאשר אנו יושבים בארץ ישראל אנחנו בוחרים האם לקדש את הארץ או לטמא אותה, ועל פי בחירתנו יוכרע האם נשאר בארץ, או חלילה נגלה ממנה.

לכן לא מפתיע שגם המושגים של בחירה אצל הקב"ה מופיעים בעיקרם כלפי בחירת עם ישראל, ארץ ישראל והמקדש. כפי שנקרא בפרשת ראה שכאשר התורה מתייחסת לירושלים ובית המקדש היא משתמשת בביטוי "המקום אשר יבחר ה'", וכפי שאנו אומרים בכל יום בפסוקי דזמרה "כי בחר ה' בציון איווה למושב, כי יעקב בחר לו י-ה ישראל לסגולתו".

רובד נוסף בעניין זה הינו שכדי לעשות דברים שליליים אין צורך לבחור. ברירת המחדל שלנו היא להימשך אחר החומר. כדי לפנות לאפיקים טובים ובונים, לדברים קדושים ועליונים יש צורך בבחירה. ככל שהארץ נבנית יותר והגאולה מתקדמת כך עולה הבחירה שלנו. (לא לחינם עיקרון היסוד של מאה השנים האחרונות הוא החופש והעצמאות).

דבר זה מעמיד אותנו בבחירות קשות. יש כאן הזדמנות לצמיחה וגדילה, אך מנגד אפשרות לנפילה. אחת מתופעות הלוואי השליליות של התגברות הבחירה היא הרווקות המאוחרת, שנובעת באופן ישיר מהקושי לבחור.

ביום ט"ו באב יצאו הבחורים לבחור. זו היתה המשימה- להכריע, לקבל החלטות טובות. כפי שמפרטת הברייתא בסוף מסכת תענית שיש הרבה מניעים לבחירה, (כשהמניע העליון הוא "קחו מקחכם לשם שמים").

התפקיד שלנו ביום זה הוא לבחור מחדש בקודש ובטוב, לחשוב על חיינו ולבחור כיצד אנו רוצים להוביל אותם. כפי שאומרים חז"ל על יום זה "מכאן ואילך דמוסיף יוסיף ולא מוסיף יאסף". ומסביר שם רש"י כי "מחמישה עשר באב ואילך דמוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה יוסיף חיים על חייו". כלומר, הזמן הפשוט בו האדם חי את חייו הוא ביום- זהו הזמן לעשות את המטלות שצריך. מחמישה עשר באב מתחילים הימים להתקצר והלילות להיות ארוכים יותר, ואז ישנו זמן פנוי בו אין דברים ש'צריך' לעשות ואז מתגלה כוח הבחירה- מה האדם יבחר לעשות בשעות הפנאי. יש לו אפשרות להוסיף חיים, לבחור לעסוק יותר בתורה, או לחילופין לבטל את זמנו ולכלות את ימיו.

יהיה רצון שנזכה לבחור בחירות טובות ברמה האישית וברמה הציבורית, ומתוך כך לזכות לבניין בית הבחירה במהרה בימינו, אמן.

 

נ.ב.

בשנים האחרונות אני עוסק בהעצמת יכולת הבחירה של אנשים- היכולת לממש, לבחור, להגשים ולשנות. בשנה הבאה נפתח קורס (בבית ספר למאמנים) להכשרת מאמנים לחתונה, שעניינו ללוות רווקים ורווקות כדי להצליח לבחור. מצ"ב קישור למי שמתעניין.

 

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן