ספר דברים הוא תמצית התורה, כל פרשיה ופרשיה מליאה בעניינים יסודיים וחשובים.
גם פרשתנו מליאה ביסודות רבים: פרשת שמע, עשרת הדיברות ועוד.
ואני ארצה להתייחס היום לפסוק אחד שבעיניי נותן את היסוד לכל התורה כולה:
"שמור תשמרון את מצות ה' אלוקיכם ועדותיו וחוקיו אשר צווך, ועשית הישר והטוב בעיני ה' למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ הטבה אשר נשבע ה' לאבותיך"
אחרי התורה מצווה לשמור את מצוות ה' היא מוסיפה עוד אמירה – ועשית הישר והטוב בעיני ה', לכאורה אם אנו עושים את כל מצוות ה', מהי התוספת של עשיית הישר והטוב בעיני ה'?רש"י מסביר: "הישר והטוב – זו פשרה, לפנים משורת הדין", אך יש להתבונן בפירושו, מדוע לא לעשות את הדין, הרי הדין הוא רצון ה', למה להתפשר? למה לעשות דברים שלא מחויבים מן הדין?
הרמב"ן מוסיף: "ועשית הישר והטוב בעיני ה' – על דרך הפשט יאמר תשמרו מצות השם ועדותיו וחוקותיו ותכוון בעשייתן לעשות הטוב והישר בעיניו בלבד…ולרבותינו בזה מדרש יפה, אמרו זו פשרה ולפנים משורת הדין. והכוונה בזה, כי מתחלה אמר שתשמור חוקותיו ועדותיו אשר צווך, ועתה יאמר גם באשר לא צווך תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו, כי הוא אוהב הטוב והישר: וזה ענין גדול, לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותיקוני הישוב והמדינות כולם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה, כגון לא תלך רכיל (ויקרא יט טז), לא תקום ולא תטור (שם פסוק יח), ולא תעמוד על דם רעך (שם פסוק טז), לא תקלל חרש (שם פסוק יד), מפני שיבה תקום (שם פסוק לב), וכיוצא בהן, חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין, וכגון מה שהזכירו בדינא דבר מצרא (ב"מ קח א), ואפילו מה שאמרו (יומא פו א) פרקו נאה ודבורו בנחת עם הבריות, עד שיקרא בכל ענין תם וישר".
הרמב"ן בתחילה מבאר את הדברים על פי פשוטם, לא מספיק לעשות את המצוות צריך לרצות באמת את הטוב, כך כותב הרב מלמד בפניני הלכה, בהלכות בין אדם לחברו:
"יתר על כן, ישנו שוני עקרוני בין המצוות שבין אדם לחבירו לשאר המצוות המעשיות שבתורה. ישנן הרבה מצוות שאפשר לקיימן בלי שום כוונה, למשל ניתן לשמור כשרות ושבת ללא שום כוונה או יחס מיוחד, אבל את המצוות שבין אדם לחבירו אי אפשר לקיים ללא אהבה. איך תראה למשל הצדקה שאדם נותן ללא אהבה? או איזו משמעות תהיה לביקור חולים שייעשה כמצוות אנשים מלומדה ללא יחס אישי לחולה? ועל כן אמר רבי עקיבא: "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה", שבלעדיו לא ניתן לקיים מצוות רבות מאוד".
כלומר, במצוות שבין אדם לחבירו אי אפשר לעשותם באמת ללא כוונת טוב באמת, ללא רצון טוב, ללא איכפתיות אמיתית, המצווה לא מתקיימת באמת.
אך באמת גם במצוות שבין אדם למקום, אם אדם לא עושה אותם מהמניע הפנימי לעשות טוב, זה לא כוונת הקב"ה, מי שעושה את המצוות לקבל פרס בעולם הזה או בעוה"ב הוא לא עובד את ה' אלא את עצמו, זה ההסבר לכך ש'ואהבת לרעך כמוך' – זה הכלל הגדול בתורה, כי מי שאוהב הוא רוצה לעשות טוב, וזה המניע שלו, בגלל זה הוא פועל.
מתוך כך מובן המקום של לפנים משורת הדין, של הפשרה, של המעבר – כי אם הבנת את כוונת התורה לעשות טוב, להועיל, לתת, להעניק – אתה תרצה לעשות עוד ועוד טוב הרבה מעבר למה שכתוב.
הדרש מגיע מתוך הפשט.
זהו היסוד של התורה כולה – ועשית הישר והטוב.
לרצות לעשות את הטוב ולעשות אותו באופן ישר והוגן.
יהי רצון שנזכה לכך.