קריעת ים סוף
במרכז פרשתנו עומד הנס הגדול של קריעת ים סוף*, וחז"ל החשיבו בכמה וכמה מקומות את הנס הזה כנס הגדול והמופלא ביותר שהיה לעם ישראל. וכך לדוגמא מובא בהגדה של פסח: "ר' יוסי הגלילי אומר עשר מכות לקו המצריים במצרים, שנאמר 'אצבע אלוהים הוא', ובים לקו חמשים מכות, שנאמר 'וירא ישראל את היד הגדולה'… הרי חמשים מכות שלקו במצרים, ועל הים לקו חמשים ומאתים מכות…".- ורואים שקריעת ים סוף נחשבת פי חמש מכל עשרת המכות גם יחד.
קשה כקריעת ים סוף
וכן כשחז"ל מדברים על דברים שהם קשים ומורכבים הם משווים אותם לקריעת ים סוף. ונביא שלוש דוגמאות: במדרש אגדה (ויקרא יב)
"…אמר ר' יהודה ברבי סימון שתי יריכות של אשה נעשין כשתי אבנים, כדי שיהיה בה כח שתהא יולדת… אמר ר' מאיר מעשה נסים הקב"ה עושה עם התינוק הזה כקריעת ים סוף היאך עד שלא תלד היא מושכת דמים, ומשהוא יולדת הדמים מסתלקים לשדיים ונעשה חלב, והתינוק יונק מחלב ומתגדל".
ובמדרש רבה (ויצא סח):
"מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו אמר לה לששת ימים… אמרה לו מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו, אמר לה הקב"ה יושב ומזווג זיווגים… אמרה לו ודא הוא אומנתיה אף אני יכולה לעשות כן… אמר לה אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף".
ובבראשית רבה (ויחי צח): "ר' יהושע בן לוי אמר קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף".
ויש להבין מה הכוונת חז"ל באומרם שכביכול לקב"ה יש קשיים. וכי יש דברים שקשים לקב"ה? ולאחר שנבין את זה, נתבונן מדוע קריעת ים סוף כל כך קשה, ומה הפלא הכל כך גדול שבה? ולבסוף ננסה להבין מה הדמיון בין קריעת ים סוף, שהיא נתפסת בעיננו כפלא עצום (ובצדק!), לבין לידתו וכלכלתו של התינוק, מזונותיו של אדם וזיווגו, שהינם דברים שגרתיים וטבעיים.
מדוע קשה לקרוע את ים סוף?
ותחילה נבאר מהו הקושי הגדול שהופיע בקריעת ים סוף, שאפילו משה רבנו, שעשה וראה את כל מכות מצרים, שאל את הקב"ה. ""ועתה הרם את מטך' אמר משה לפני הקב"ה: 'אתה אומר לי שאקרע את הים ואעשה את הים יבשה?! והרי כתוב 'אשר שמתי חול גבול לים' והרי נשבעת שאין אתה קורעו לעולם".
המהר"ל מבאר שקריעת ים סוף היא שבירת כל החוקים הטבעיים. עד קריעת ים סוף ישנו שימוש בחוקים הטבעיים, ואם ישנו שינוי אזי הוא מקומי ונקודתי. כפי שהתורה מדמה את כל מכות מצרים לאצבע- חלק קטן מהטבע משתנה- אבל הטבע וחוקיו עומדים על מקומם: במכת הדם, שהם נוזל הופכים לנוזל אחר שקיים בעולם, וכל הנס הוא העברת נוזל אחד לנוזל אחר, וכל שכן בשאר המכות.
אולם בבקיעת הים הטבע כולו מתהפך. חוקיו משתנים לחלוטין. וכדברי המהר"ל:
"יש ענין גדול בקריעת ים סוף שאף אם היו המכות במצרים ביאור ובארץ, אינה דומה לקריעת ים סוף שהוא ביטול אל הים שאין נחשב כמו היאור שהוא נהר אחד פרטי, אבל הים אף על פי שהם ימים הרבה מכל מקום הכל בשם ים נקראו כדכתיב: 'ולמקווה המים קרא ימים' והים בריאה מיוחדת בעולם כדכתיב: 'אשר לו הים והוא עשהו ויבשת ידיו יצרו' הרי נחשב כמו היבשה, והוא יסוד אחד מן היסודות שהוא יסוד המים וכאשר גברו ישראל על הטבע של הים ונבקע הים, נחשב זה התגברות על העולם הטבעי שהוא חמרי".
זה לא שיש חלק מן העולם שעבר שינוי, אלא אחת מתשתיות היסוד של ששת ימי בראשית- שיש בעולם ים ויבשה- הצדדים המרכזיים בעולם, אבחנה יסודית זו שייכת לעצם חוקי הבריאה החשובים ביותר והיא מתערערת כאן. המסגרת הבסיסית ביותר שבה אנו נמצאים מתערערת.
זהו מצב שבו לא העולם הרוחני משפיע על העולם הזה, אלא שאין עולם הזה בכלל, יש עולם רוחני שפועל והעולם הזה איננו- הוא לא נמצא כאן בכלל. חוקי היסוד, התשתית, המסגרת של העולם הזה כאילו נעלמים מכאן. "הים ראה וינוס" – הוא לא נמצא כאן בכלל.
המים- דרשו חז"ל: לא כתוב ויבקע הים, אלא ויבקעו המים – כל מימות שבעולם נבקעו.
קריעת ים סוף מצד המים, זה לא שיש איזה קטע מסוים בים שנבקע. כל מושג הנוזל, כל המים, היסוד שנקרא בעולם- מים- נדחה, נעלם!
המים הם אחד היסודות שהכי פחות ניתנים לשליטה. כנוזל הם לא מקבלים צורה ולא ניתנים לעיצוב או לקיבוע. והשאלה הגדולה היא מי שולט כאן בעולם, האדם או הטבע? המציאות הרגילה היא שאפשר לפעול עם הטבע בחוקים ובכללים שלו.
עם ישראל נתון בהשגחה אלוקית
להיות משוי מן המים, להיות משה, להיות ישראל- פירושו להיות עם, שבראש ובראשונה לא זורם על פי זרימת המציאות, לא משועבד לה. אדרבא, להיות משה, להיות ישראל זה לא רק לא להשתעבד למציאות, אלא גם שהמציאות משועבדת לו. מי שבא מן העולם הבא, מי שהוא ישות רוחנית מהותית עצמית, שלא מוגבלת במגבלות המציאות, היא יכולה לשעבד ולהגביל ולהעמיד כנד נוזלים את המציאות כולה.
וכפי שאומר המהר"ל: "שהמים יכסה ארץ… אבל המעלה האלוקית שיש לישראל, ממנה נדחו המים שהם חומריים, כי החומר נדחה מפני דבר אלוקי… ישראל מפני העניין האלוקי שקנו ישראל ביציאת מצרים נדחה הים ונעשה יבשה".
מה זאת אומרת נדחה הים ונעשה יבשה? המציאות החומרית הפכה על ידנו ממציאות בלתי נשלטת, שיש בה יסוד לא נשלט- למציאות שכולה יכולה להיות נשלטת. גם את הים, גם את יסוד הים שבעולם, כלומר את אותם אלמנטים בלתי נשלטים, לכאורה, המציאות הזורמת- בכוחנו להפוך לנשלטים, להפוך ים ליבשה, להפוך ים למציאות שאפשר לעמוד עליה, לדרוך עליה, לבנות עליה בנינים, לעצב ולתכנן אותה לפי ראות עינינו.
כלומר, עם ישראל, לפני קבלתו את התורה חייב לגלות את העובדה שהוא איננו נתון תחת שלטון הטבע, אלא תחת השגחה אלוקית, והוא פועל ומעצב את המציאות החומרית כפי דרגתו הרוחנית.
וחז"ל מגלים לנו שהיסוד הזה בא לידי ביטוי לא רק בקריעת ים סוף, שעניינו קריעת הסופית ופתיחת פתח לאינסוף, אלא גם בכל לידה, בכל זיווג ואפילו בעובדה המופלאה שאדם מוצא את מזונותיו.
היסוד האלוקי, העל טבעי, בא לידי ביטוי. כי ישראל, גם בדברים הטבעיים ביותר: כלידה, חתונה ומזונות, מונהגים על פי דבקותם בקב"ה ולא על פי הטבע הרגיל.
יהי רצון שנזכה לזכור את יציאת מצרים בימים ובלילות ולדעת שכל מעשינו הטבעיים אינם תלויים אלא בקשר ובדבקות שלנו בקב"ה, בהתאמה של רצונותינו ושאיפתנו אל רצונו יתברך, ושנזכה לגלות את האלוקות המתגלה בעולם ומעליו.
*הערה: חלק מהדברים המופיעים במאמר זה נלקחו מדברי תורה של הרב אליעזר קשתיאל שליט"א.
