חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

קטניות בפסח

שלום הרב, האם בתור אשכנזי שאינו אוכל קטניות בחג, אני יכול לעשות התרת נדרים ולהתחיל לאכול קטניות? אם לא, מדוע?

לא.

כי לא על כל דבר אפשר לעשות התרת נדרים, כגון מנהג ברור וגורף של עדה שלמה. אמנם אתה יכול להקל ככל הקולות שנאמרו לגבי קטניות, כמבואר בפניני הלכה, ובספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור, ומביא את כל ההלכות למעשה שבספרי פניני הלכה:

המינים הכלולים באיסור

ד. המאכלים המוכרים הכלולים במנהג הם: אורז, אספסת, אפונה, דוחן, דורא, חומוס, חילבה, חמניות (גרעינים שחורים), חרדל, כוסמת (כוסמין זה מין דגן), כמון, כרשינה, לוביה, סויה, ספיר, עדשים, פול, פלסילוס (תורמוס צהוב), פרגין, פשתן, קטנית, קימל, קנבוס, שעועית, שומשום, תורמוס, תירס, תילתן, תמרינד הודי. גם מוצרים שעשויים מקטניות אלו כלולים במנהג, כגון קורנפלקס וקורנפלור המופקים מתירס, וכן פריכיות אורז.

ה. מאכלים שאינם כלולים במנהג, ומותרים לאחר בדיקה מגרגירי דגן: כורכום, זעפרן, קינואה, שבת וגרגירי כוסברא. גם קטניות בתרמיליהן, כגון שעועית ואפונה, נחשבות כמיני ירק ואינן כלולות במנהג האיסור, וכן קמח תפוחי אדמה, וכן בוטנים מותרים למי שאין לו מנהג שלא לאוכלם.

ו. שמן סויה, שמן קנולה (לפתית), שמן בוטנים ושמן כותנה, אינם בכלל האיסור. וכן שוקולדים וממתקים ושאר מאכלים שהקטניות שבהם אינן ניכרות ובטלו ברוב לפני פסח, מותרים מצד הדין אף שכתוב עליהם 'לאוכלי קטניות בלבד'.

דיני המנהג

ז. תחילת זמן איסור אכילת קטניות ביום י"ד, כזמן איסור אכילת חמץ. אמנם מותר להשהותם בבית בפסח בלא למוכרם, משום שאינם חמץ. וכן מותר ליהנות מהם, כגון להאכילם לבעלי חיים.

ח. מותר למי שנוהג באיסור קטניות, לבשל קטניות עבור מי שנוהג לאכול קטניות. וכן מותר לו לבשל עבור עצמו בכלים נקיים שבישלו בהם לפני כן קטניות.

ט. מאכל שנפלו לתוכו קטניות שלא ניתן להוציאם, הן בטלות ברוב והמאכל מותר. כמו כן, המתארח אצל אנשים שאוכלים קטניות, ובטעות לא הכינו עבורו גם מאכלים שלא מעורב בהם קטניות, בדיעבד יכול לקחת מתוך המאכלים את מה שאינו קטניות. ואם התערבו לגמרי עד שאינו יכול להפרידם, יכול בדיעבד לאכול מכל התבשיל אם הקטניות בטלו בו ברוב.

י. כאשר שביעי של פסח חל בערב שבת, מותר בשבת לאכול קטניות, אלא שלא נהגו להכינם בפסח, אבל מותר לקבלם ממי שנוהג לאכול קטניות. ומי שרוצה להכינם בפסח, אין בידו איסור.

יא. מותר לחולה שצריך לאכול מיני קטניות, לאוכלם בפסח לאחר ברירה מגרגירי דגן. למשל, חולה הסובל מעצירות יכול לבלוע זרעי פשתן שנשרו במים. וכן מותר להאכיל מאכלי קטניות לתינוקות הצריכים לכך, וראוי להקצות לצורכם כלים מיוחדים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-21 14:04:26

שיעור כזית במצות רכות

שלום קראתי בפניני הלכה ששיעור כזית הוא כשליש מצת מכונה מה שיעור כזית במצות רכות?

כשיעור נפח של חצי ביצה של ימינו. יש לשער לפי ראות העין כפי שמשערים בכל המאכלים כזית לברכה אחרונה.

מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

יג. משערים גודל חצי ביצה לפי נפח ולא לפי משקל, כל מאכל לפי מרקמו המיוחד כולל החללים הקטנים המלווים את כולו, כפי שמצוי למשל בעוגות ובמבה. אבל חללים גדולים כפי שיש לפעמים בלחם, לא מחשיבים לשיעור 'כזית'. ואין לחשוש בהערכת שיעור חצי ביצה, שהרי חכמים מסרו שיעור זה לכל אדם, אף שידעו שיהיו שיטעו מעט כלפי מעלה או כלפי מטה, וכל אחד צריך ללמוד להעריך את המאכלים השונים ביחס לחצי ביצה. לדוגמה, קופסת גפרורים רגילה ועשרים חתיכות שקדים, שווים לגודל חצי ביצה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-21 05:26:48

אכילת כזית בפסח

שלום. אני אדם שאכילת מצה מרובה יכולה לגרום לי לכאבי בטן ולעצירות אני מעוניין לדעת מה השיעור החיוב הבסיסי שאני מחויייב לאכול מצה כמה זה בגרמים. שאלה נוספת יש קרובת משפחה חילונית שכאשר היא מגיעה הביתה אלינו בשבת היא מטעינה את הפלאפון שלה בשבת במטען יש לנו וויכוח בבית האם להעיר לה מצד אחד זה יכול ליצור כלפיה ניכור דבר שהוא חבל מכיון שהבית נותן לה ולביתה אווירת יהדות מצד מה גם שמדובר באישה קשת יום ובודדה מצד שני אולי יש לחשוש מכיון שאנו משלמים על החשמל זה נקרא כאילו אנחנו מכשילים אותה באיסור

  1. אביא לך את הדברים הלכה למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור, המביא את הפסקים שבספרי פניני הלכה בספר אחד:אכילת המצה

    כז. מצווה מהתורה לאכול בליל ט"ו בניסן 'כזית' מצה שמורה, ומדברי חכמים אוכלים עוד 'כזית' מצה יחד עם ה'כזית' הראשון, ועוד 'כזית' בכורך, ועוד 'כזית' בסוף הסעודה לאפיקומן.

    כח. שיעור 'כזית' הוא כשליש מצת מכונה, וכגודל זה במצות יד קשות, ובמצות רכות השיעור הוא נפח של חצי ביצה. אוכלים את המצה ברציפות ובנחת, ואין צורך להסתכל לשם כך בשעון, שכן אם לא הפסיק בדברים אחרים, ודאי יצא ידי חובה.

    המתקשים לאכול מצה

    לג. המתקשה לאכול את הכמות הנדרשת של המצות, ישתדל לאכול במצת המצווה הראשונה שני שליש מצת מכונה, וב'כורך' וב'אפיקומן' יכול להסתפק בחמישית מצת מכונה. ואם גם זה קשה לו, יכול לאכול למצת מצווה כשיעור שליש מצה. ואם לא יכול לאכול שליש מצה בתחילה, יאכל כמה שיכול בלא לברך "על אכילת מצה", ויצא בברכת עורך הסדר.

    לד. מי שקשה לו ללעוס את המצה, יכול לפורר אותה. ואם גם באופן זה מתקשה לאכול, ישרה אותה מעט במים. אבל אם השרה אותה עד שנימוחה, כיוון שנתבטל ממנה טעם מצה, לא יוצא בה ידי חובה.

    לה. מי שיודע שאכילת המצה או המרור או שתיית ארבע כוסות תגרום לו שיחלה וייפול למשכב, או שיגבר חוליו, פטור מהמצווה. לכן רוב חולי צליאק חייבים לאכול 'כזית' מצה בליל הסדר, מפני שאכילה מועטת כזו לא תגרום להם לחלות. אבל היודעים שאכילת המצה עלולה לגרום להם לתגובות קשות, פטורים. וכיום יש מצות משיבולת שועל, שטובות יותר לחולי צליאק.

  2. אינכם מכשילים אותה באיסור, שהרי היא כלל לא שואלת אתכם האם אפשר להטעין. אם שייך להעיר לה שאין הדבר מכובד, או לפחות שתטעין בחדר באופן לא גלוי, כדאי מאוד לעשות זאת בעדינות. אנשים צריכים לדעת לכבד את המארחים הדתיים שלהם. פעמים רבות אנשים מופתעים מכך שמי שהעירו לו קיבל בשמחה את הדברים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-21 02:25:39

קריאת שמע שעל המיטה

היי שלום הרב אם אני הולך לישון בשעה 3 בלילה האם עדיף לקרוא קרית שמע שעל המיטה לפני שאני הולך לישון או לקרוא לפני חצות? והאם בכול אופן לא אומרים ברכת המפיל בברכה כי אני ישן אחרי חצות? (אני ספרדי נוהג לפי עדות המזרח)

קריאת שמע שעל המיטה אומרים על המיטה לפני שהולכים לישון.

דין הברכה מובא בפניני הלכה תפילה כו, ב וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור. אפשר לקרוא מספרי פניני הלכה דרך האתר של פניני הלכה:

יש שלמדו על פי קבלת האר"י ז"ל, שרק מי שהולך לישון לפני חצות לילה יברך 'המפיל', אבל מי שהולך לישון אחר חצות לא יאמרנה. וכן נוהגים רבים מהספרדים, שאם הולכים לישון אחר חצות אומרים 'המפיל' בלא שם ומלכות (כה"ח רלט, ח, ועי' יחו"ד ד, עמ' קכב-קכד). אבל למנהג אשכנזים וחלק מהספרדים, כל זמן שהולכים לישון לפני עמוד השחר – מברכים 'המפיל'.

אם אינך יודע את מנהגך, תשאל את אביך וסבך, או את אנשי הקהילה הזקנים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-19 02:18:23

יש לך שאלה?

פרשת בהעלותך – משבועות לשגרה

המדרש דורש את הסמיכות בין קורבנות הנשיאים בחנוכת המשכן שמופיעים בסוף פרשת נשא לבין מצוות העלאת הנרות שמופיעה בתחילת פרשת בהעלותך:

"למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות".

ויש לשאול מה הקשר בין קורבנות הנשיאים לבין המצווה הגדולה והמופלאה של העלאת הנרות?

נראה להסביר שחנוכת הנשיאים היא אירוע אדיר ומרגש, אירוע חד פעמי, אירוע שהתורה רואה בו אירוע מכונן – וזאת ניתן ללמוד בין היתר מהאריכות, העוצמה והפסוקים הרבים שהתורה הקדישה לכך. מאידך העלאת הנרות היא עבודה יום יומית, שגרתית.

הקב"ה אומר לאהרן "שלך גדולה משלהם" – עם כל הכבוד ש'יש קונה עולמו בשעה אחת', עם כל הערכה האדירה של הרגעים הגדולים והאדירים, רגעי השיא, רגעים של ניסיון קשה, רגעים של מסירות נפש, יש יותר חשיבות וגדלות ליום יום, לעבודת היום יומית, השגרתית – מי שיום יום עובד ה', שעה שעה, דקה דקה, יום יום מתאמץ ועמל, זה הרבה יותר גדול.

אולי אפשר לומר השקב"ה אומר לאהרן "שלך גדולה משלהם", שדווקא בגלל הגדלות האדירה של אהרון לא טוב שיהיה ברגעים הגדולים והמרגשים האלה, כי זה עלול ח"ו לפגוע בשמחה והעוצמה של השגרה. הצורך באירוע של חנוכת המשכן הזה הוא רק למי שלא יכול להיכנס פנימה, לא יכול לחוות את הקודש הפנימי, אך מי שזוכה להיכנס יום יום פנימה לא צריך את זה, הוא יודע להדליק יום יום.

הקב"ה אומר לאהרן שהעבודה היום יומית היא העבודה המשמעותית והגדולה, היא המובילה באמת לתיקון עולם עמוק.

אך יש כאן עומק נוסף, הקב"ה אומר לאהרן שיש לו תפקיד גדול ומורכב, והוא לדאוג להבעיר אש קודש ביום יום, זוהי עבודה קשה מאד. איך עושים זאת? כדי לענות על שאלה זו אביא דברים נפלאים שכתב הרב ליאור אנגלמן:

כל ההתחלות טומנות בחובן קסם המיוחד רק להן.

נהוג לומר שכל ההתחלות קשות, אך למען האמת הן גם מרתקות ומציפות את האדם בניחוח של התחדשות: היום הראשון בבית הספר, המפגש הראשון עם הצבא, והשירות הלאומי או העבודה החדשה מחיים אותנו מחדש.

הפעם הראשונה שבה אנו חווים רגע של קדושה, חורטת בנפשנו חריטה עמוקה ובלתי נשכחת. הנחת התפילין הראשונה לא תימחק מהרה מזיכרוננו, והדלקת הביכורים של נרות השבת מיוחדת במינה. ביקור ראשון בכותל המערבי, כמו גם המפגש הראשון עם דמות נעלה מותירים בנו רושם עצום. ובכל זאת, מחשבה מנקרת במוחנו שהזמן החולף יביס את רגעי ההתעלות. מטיבן של תחושות כאלו להישחק עם השנים, ולהפוך לשגרה משמימה וצפויה. אי אפשר, כך נדמה, להתפעל מגלגול רצועות התפילין על זרוענו כל פעם מחדש, לא נוכל לקבל מאורם של נרות השבת כבראשונה, ולא נצליח להציף את רגשי הקודש אשר בנו כל העת. עד מאוד מטרידה המחשבה, כיצד מייצרים בקרבנו שגרה של התחדשות מתמדת?

בחיי הנישואין בא הדבר לידי ביטוי עמוק. לא אחת נזכרים בני זוג בערגה בתחושת הראשוניות, עוצמת האהבה הבראשיתית. הם שולחים מבט אל עבר תמונת כלולותיהם התלויה על קיר הבית, ומייחלים לשחזור התעלות החופה… מנסים לחשוב כיצד לחדש את אש האהבה היוקדת ומחממת, ולרוב עושים כן באמצעים טכניים השוברים את השגרה לפרקי זמן מוגבלים ואשר יעילותם מוגבלת.

בספר יחזקאל ישנה הדרכה כיצד עולים לרגל: "ובבוא עם הארץ לפני ה' במועדים, הבא דרך שער צפון להשתחוות, יצא דרך שער נגב. והבא דרך שער נגב יצא דרך שער צפונה. לא ישוב דרך השער אשר בא בו" (יחזקאל מ"ו, ט'). החסיד יעב"ץ בפירושו לפרקי אבות מבאר כי התפיסה של עם הארץ היא תפיסה חושית-חיצונית. הוא אינו מכיר בערכו של בית המקדש, כי אם על פי ממדיו החיצוניים המרשימים. בבואו דרך שער הנגב הוא מתפעל עד מאוד, אך אילו יותר לו לצאת מן השער אשר ממנו בא אזי יקל המקום בעיניו: "כי הקפיד ה' יתברך שלא יראה השער ב' פעמים, פן ישווה בעיניו לשער ביתו, וקירות הבית לקירותיו, וכל זה מפני כי אהבת עם הארץ היתה מצד הדמיון לבד ולזה תגדל מתחילה ותמעט לבסוף".

אם כן, הזמן החולף מאיים על כל האהבות שמקורן חיצוני. אנו מתרגלים למראהו של בית המקדש, ואם נקשרנו אליו מחמת צורתו אזי אהבתנו נתונה בסיכון. כל עוד שמחת הנחת התפילין או הדלקת הנרות תלויה בתחושה כי הפכנו למבוגרים, סופה לחלוף. גם בחיי הנישואין, ככל שהקשר אל בן זוגנו יהיה תלוי במרחבי החוש והריגוש, כך נתרגל מיום ליום לחיים המשותפים שניטל מהם ייחודם. הזמן אינו משנה את צורתו של בן הזוג ואם הוא עושה כן על פי רוב, אין זה לברכה… אהבה רדודה וחיצונית שכזו הולכת ודועכת ככל שהזמן חולף, ולא נותר אלא "לשרוד" ולצפות בגעגוע בצילומי הוידיאו של מעמד הקידושין.

ניתן לחיות אחרת. אפשר להתחדש כל העת, וליצור חיים שאין בהם קמילה ושעמום. הדבר תלוי בבניית יחס פנימי אל מושאי אהבתנו, כפי שממשיך החסיד יעבץ ואומר: "אבל הנשיא שהשגתו שכלית לא יצטרך לזה, אבל כל שיוסיף להתמיד תגדל האהבה בלבו ולכן יצא בדרך אשר בא בו" (פירושו לאבות א', ד'). ואכן אנו מוצאים באשר להנהגת הנשיא במקדש: "ובבוא הנשיא, דרך אולם השער יבוא ובדרכו יצא" (יחזקאל מ"ו, ח').

הנשיא מתרשם מבית המקדש לא משום יופיו ועוצמתו הפיזית. הוא מכיר בערכו האמיתי, הוא מודע לתוכנו ומהותו. מודעות כזו לא זו בלבד שאינה מידלדלת עם הזמן, היא אף מתעצמת והולכת שהרי ככל שמוסיף האדם דעת הוא מוסיף קשר לבית ה', וככל שהאדם מתעלה הרי הוא מתבונן על הדברים מזווית חדשה שלא הייתה בהשגתו עד כה. המבקש להתחדש בעבודת ה' צריך ללמוד כל העת, לימוד שיחשוף לו נדבכים שלא היו ידועים לו בעת המפגש הראשון.

שאלת השאלות היא מה "מתדלק" את הקשר? כאשר הקשר ניזון מן העולם הפנימי, מן הנכונות להיפגש עוד ועוד עם עולמו של בן הזוג, אין אנו מאוימים עוד מן השנים החולפות. אדרבה, הזמן חושף עוד ועוד עומקים. הלב נפתח לגילויים חדשים, לכנות הולכת וגוברת. אין לדמות את האהבה הבוסרית בראשית הדרך לאהבה ההולכת ומבשילה עם כל גילוי נוסף. השנים מיטיבות עם הקשר ואינן הופכות מצע לגעגועים מיואשים לעבר מופלא שהיה ואיננו. הדבר דורש נכונות ללימוד מתמיד על אודות משמעות הנישואין, ובעיקר נכונות להשתנות ולהתפתח כל העת. השינוי המתחולל בנו מאפשר לראות את בן הזוג בעיניים אחרות, דרך תובנות שלא רכשנו קודם לכן. סוד ההתחדשות טמון בלמידה מתמדת. כך בחיי הנישואין, וכך גם בעבודת ה'.

"חדשים לבקרים רבה אמונתך".

זהו תפקידו של אהרן הכהן – להעלות כל הזמן את הנרות, להבין את ערך עבודתו, למצוא בה הבנות וטעמים לחדש את הקשר לאור האלוקי יום יום, פעמים ביום, בוקר וערב. זו העבודה הגדולה באמת.

יהי רצון שנזכה לשמוח בחלקנו ולראות פעם אחר פעם, שאשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו.

בפרט בימים אלו אחרי שקיבלנו השבוע בהתרגשות עצומה, בלילה מופלא של התמסרות ולימוד את התורה, עכשיו הזמן לחזור וללומדה יום יום תמידים כסדרן. שבת שלום.

 

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן