חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

פרשת בהעלותך: 'מי יאכילנו בשר' – מקור התאווה

אנו מוצאים בפרשתנו רצף של חטאים ונפילות של עם ישראל, אווירה של תלונות וחוסר שביעות רצון. זה מתחיל מתלונות סתמיות – "ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה' וישמע ה' ויחר אפו ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה, ויצעק העם אל משה ויתפלל משה אל ה' ותשקע האש…", וממשיך בתלונות נוספות "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה, וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר, זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו…".

התלונות, הבכיות והאוירה הקשה והלא נעימה, מגיעים  אחרי ניסי יציאת מצרים, קריעת ים סוף, החיים הפלאיים במדבר ומתן תורה. משה רבנו מרגיש שקשה לו לעמוד במציאות שנוצרה, ופונה לה': "ויאמר משה אל ה' למה הרעות לעבדך ולמה לא מצתי חן בעיניך לשום את משא כל העם הזה עלי?…מאין לי בשר לתת לכל העם הזה?…לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני!, ואם ככה את עשה לי הרגני נא הרוג, אם מצאתי חן בעיניך, ואל אראה ברעתי".

ואז מגיעה התגובה האלוקית, לבקשתו של משה:"ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו, ולקחת אתם אל אהל מועד והתייצבו שם עמך וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך…". ולגבי בקשת הבשר אומר הקב"ה: "ואל העם תאמר התקדשו למחר ואכלתם בשר… ונתן יהוה לכם בשר ואכלתם לא יום אחד תאכלון ולא יומים ולא חמשה ימים ולא עשרה ימים ולא עשרים יום עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא, יען כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם…".

משה מבצע את דבר ה': "ויאסוף שבעים איש מזקני העם ויעמד אתם סביבת האהל וירד ה' בענן וידבר אליו ויאצל מן הרוח אשר עליו וייתן על שבעים איש הזקנים… ויאסף משה אל המחנה הוא וזקני ישראל ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים מן הים…הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף ה' חרה בעם וייך ה' בעם מכה רבה מאד…".

לכאורה היינו מצפים שסדר הדברים יהיה הפוך. הרי בני ישראל מתלוננים על הבשר שחסר להם, ואם כן הרי צריך להקדים את המענה אליהם, ולהבטיחם כי יאכלו בשר, ורק לאחר מכן לומר למשה רבינו שיתווספו אליו שבעים זקנים לשאת במשא העם. אבל התורה מקדימה את התשובה לבקשתו של משה שיהיה לו סיוע בהנהגה, ורק לאחר מכן מתייחסת לבקשת הבשר של העם.

יתר על כן, נראה שיש קשר מהותי בין האירועים, בשניהם מוזכר עניין האסיפה, ועניין הרוח.

מסביר הרב אברהם שפירא זצ"ל, שבקשת הבשר נבעה מכך שלבני ישראל היו חסרות מעלות רוחניות, ואלמלא אותו חיסרון לא היו מגיעות התלונות, לא הייתה מגיעה בקשת הבשר.

"הטענה על חוסר גשמיות, נובעת ביסודה מריקנות רוחנית, ולכן בשעה שיתמנו הסנהדרין, כאלו שיזכו שתנוח עליהם הרוח אשר עליך, הם הם יהיו התשובה ומרפא היסודי והשורשי. אולם כרגע שהעם מרגיש שחסר לו הבשר, ינתן להם גם מחסורם זה, אולם בנתינת הבשר אין מזור אמיתי לחסרונו, התשובה האמיתית היא, אספה לי שבעים איש, תוספת ברוחניות, תוספת במרביצי תורה ורבנים בעלי רוח".

כלומר לשיטת הרב שפירא, מקור התלונות התאווה הוא הריקנות, היובש הרוחני, שמוביל את האדם, לתחושת חסרון, להרגשת ריק, וממילא לתלונות ותאוות, וברגע שהאדם והעם יתמלאו ברוחניות, התאוות יופנו למקומות אחרים, כדברי חז"ל, במסכת מכות: "אוהב כסף לא ישבע כסף – זה משה רבנו", שתאב לעוד רוח, לעוד קרבת ה', לעוד קדושה.

לכן לפני שמגיע הבשר להשבעת הרצון העכשווי, ניתן פתרון לדבר המהותי, לחסרון הרוחני, וניתן להסביר שמי שלא ייקח ויקבל את הפתרון הרוחני, מי שלא יזכה להתמלאות רוחנית, תאוותו לבשר תמיתהו, כי יאכל עד שימות מאכילתו, ולכן מחוייב המציאות שקודם כל יינתן הפתרון לשורש הבעיה, ורק לאחריו ימולאו הצרכים הרגעיים.

הרב קוק מעמיק לבאר, מנין מגיעה התאווה בחיינו:

"מה שלוקחים לעצמו, זהו כשיעור הראוי. וההשרשה שיתאווה לקחת יותר מהראוי לו, מפני שבאמת צריך לחלק שלל לפחותים ממנו..".

התאווה לקחת יותר מהנצרך, נובעת באמת מהרצון הנטוע בנו להשפיע, לתת ולהעניק.

כמו שאומרים חז"ל: "ונוות בית תחלק שלל – ונוות בית, הנווה שבבית את מחלקת שלל למטה, הנווה שבבית זה משה, שנאמר: בכל ביתי נאמן הוא, ואת נותנה לו והוא מחלקת שלל לתחתונים".

אך שאין הכוונה נכונה, התאווה לתת ולהעניק, מתהפכת לתאווה לקחת לעצמו, והדברים מתחברים, שיש ריקנות רוחנית, האדם לא רואה את הערך והאידיאל, וממילא התאווה מופנת למילוי עצמי-גשמי-אגואיסטי, אך שהאדם מתמלא באידאלים וערכים, התאווה מופנית לעשייה חיובית, לנתינה, להענקה, לעשיית טוב וחסד..

מסיים הרב שפירא: "מפרשה זו למדנו, כי הרפואה הנכונה והאמיתי לכל מדוי ישראל, היא התעלות הרוחנית, האדרת והגברת צדדיה הרוחניים של האומה, ע"י מרביצי תורה, אשר שכינה עימהם, ומכוחם יקבל כל אחד את כוחו בעבודת ד' אל מול כל הניסיונות המתקרבים ע"י האספסוף".

גם בימינו כל הרצונות המחריבים, התאוות שמתגלות, הם כתוצאה מחוסר בהכוונה נכונה, חוסר במילוי רוחני, חוסר בתורה, ותפקידנו בעת הזאת, להרבות מאד בללמד תורה, תורה שתאיר את כל צדדי החיים, שתאיר את מקור כל התחושות והרצונות, התאוות ונטיות, ותאיר אותם באור של קדושה ותורה.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן