חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

פרשת אמור – שמחת ימי ספירת העומר

בחלק השני של פרשתנו, פרשת אמור, אנו עוסקים בענייני המועדות, "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש אלה הם מועדי". כלומר, הזמן איננו רצף אחד ארוך וחדגוני אלא ישנם מועדים, כלומר זמנים מיוחדים, שבכל מועד ומועד ישנה הדגשה של ערך אחד ועניין מסוים בעבודת ה' ובהתקרבות שלנו אליו.

המועדים הם יצירה הדדית כשמחד הינם מועדי ה', דהיינו שהקב"ה מקדש את הזמן ומשפיע עלינו שפע ממרום באותו העניין שעליו קבע המועד, "מועדי ה'". ומאידך, עם ישראל מקדש את הזמן ומגלה בחייו את הקדושה הטמונה בו על ידי מצוות עשה, כל מצווה במועדה כמצוות קידוש ואכילת מצה, וכן על ידי אי עשיית מלאכה.

למילה מועד שני פירושים, הפירוש הפשוט הוא 'זמן' והפירוש הנוסף הינו פגישה- מלשון התוועדות, שזהו פשוטו של השם 'אוהל מועד' שבו מתוועד הקב"ה עם משה רבנו. וכאמור, עניינם של המועדים כולם הוא הפגישה שלנו עם ריבונו של עולם, אלא שפגישה זו אינה אקראית וסתמית אלא פגישה עמוקה ורצינית, וממילא גם יש צורך לקבוע לה זמן מבעוד מועד.

על פי זה מובן היטב מדוע פרשת המועדות מופיעה בספר ויקרא, שעניינו הוא הקשר בין עם ישראל לקב"ה והעבודות והמלאכות שעלינו לעשות כדי להופיע את הקשר הזה במציאות.

אנו נמצאים כעת בעיצומם של ימי ספירת העומר וכיוון שהתורה חיברה בפרשיה אחת (ויקרא כג) את ספירת העומר וחג השבועות, הרי שגם אנחנו נכתוב על קשר זה, ובפרט שעל פי פשט הפסוקים, עניינו של חג השבועות הוא סיום הספירה, שנאמר "עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה לה'… וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו…".

דבר זה עצמו מגלה לנו שימי הספירה הינם ימים שמחים מאוד, שהרי בסיומם ישנו מועד שנועד לחגוג את סיום הספירה, וכפי שכותבים הרמב"ן ואחריו רבנו בחיי ועוד שימי ספירת העומר הינם כחול המועד ארוך של חג הפסח.

חז"ל גילו לנו שחג השבועות הוא זמן מתן תורתנו, אולם לעניות דעתי, ע"פ מה שהקדמנו עד עתה, צריך לבאר שהשמחה הגדולה אינה על כך שהקב"ה נתן תורה לעם ישראל, שהרי זהו מהלך אלוקי שתלוי בחסדיו של הקב"ה וממילא אין לנו מה לשמוח בו אלא עיקר העניין הוא להודות עליו ולקבל את האחריות והחובה שמקופלת בתוכו. השמחה הגדולה היא על כך שהצלחנו, בהכוונה אלוקית, להביא עצמנו למצב בו נוכל לקבל את התורה,לקלוט אותה ולתקן את העולם באמצעותה.

ולכן גם אנו חוגגים את סיום ימי הספירה, את היכולת שלנו לעלות מהחירות הלאומית להיותנו עם סגולה, עם שמסוגל לקבל תורה. וכפי שכותב באופן נפלא בעל הכתב והקבלה:

"הנה אל כוונת ההשתעבדות למצוותיו קראה (התורה) מנחה זו בשם עומר שנכלל בו גם כן לשון ההשתעבדות, מן והתעמר בו ומכרו שעניינו עניין תשמיש העבודה, שאנו מודים בעומר התנופה שהצלחות הזמניות אינם לתכלית עצמותן כי אם להיותן אמצעים המביאים אל תכלית האמיתי להחזיק את ידינו להיות פנויים לעבודת ה'".

כלומר, בספירת העומר אנו נותנים משמעות לחירות הפיזית והמדינית, שהרי אין החירות ערך בפני עצמו אלא נועדה לשמש אותנו כדי שנהיה עובדי ה'.

"כי כל הימים שמפסח ועד עצרת הם באמת ימי הכנת ההשתעבדות, להיות מוכשר וראוי אל ההשתעבדות האמיתי והוא יום מתן תורה, אשר לתכליתו הייתה היציאה ממצרים, כמו שכתוב 'בהוציאך את העם הזה ממצרים תעבדון את אלוקים על ההר הזה'… ונצטוונו על ספירת יום יום מימי הכנת השתעבדותנו , והוא הנקרא ספירת העומר. ואין המכוון בזה לידע כמות הימים לבד… אבל עיקר מכוונו ההשגחה והעיון על איכות הימים… על איכות השתעבדותנו אליו יתברך, להכין לבבינו להתקדש ולהטהר יום יום בימים האלה". (ומומלץ לעיין בכללות דבריו הנפלאים בעניין ספירת העומר).

ולכן השמחה הגדולה היא על השלמת העבודה וההתכוננות לקבלת התורה, כשקבלת התורה הינה תוצאה של אותה עבודה, עבודת ספירת העומר. ולכן, בשונה מכל חג, לחג השבועות אין זמן, שכן החגיגה אינה על איזו נקודה בזמן אלא על תהליך שלם שאנו עוברים.

יהי רצון שנזכה להתעלות יום יום מימי הספירה, לשעבד את ליבנו לקב"ה ואז נוכל לשמוח שמחה אמיתית ושלמה ביום קבלת התורה.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן