חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

פרשות ויקהל פקודי ופרשת החודש – אהבת המלאכה

פרשות ויקהל פקודי מלאות בעשייה ומלאכה: "ויעשו כל חכם לב", "וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר ציווה ה' כן עשו…", "להביא לכל המלאכה", "עושי כל מלאכה", "מרבים העם להביא מדי העבודה למלאכה".יש דגש גדול על העשייה והמלאכה, אך דווקא בתחילת הפרשה אנו מוצאים ציווי על אי עשיית המלאכה ביום השבת: "שבת שבתון לה' כל העושה בו מלאכה יומת". ומכאן יש לשאול מה מקומה הנכון של המלאכה?

כשאנו מתבוננים בתורה אנו רואים את חשיבותה האדירה של המלאכה. המשנה בסנהדרין (כד:), מפרטת רשימה של פסולי עדות, ובהם מי ש'אינם עוסקים ביישובו של עולם'. אדם שלא פועל ועושה אי אפשר לסמוך עליו, והוא לא יכול להיות שותף לקביעת האמת והצדק.

המשנה במסכת אבות (ב, ב) אומרת ש"יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עוון". הרחיב בעניין זה התנא רבי נתן באבות דבי נתן, על גבי המשנה "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות", וכך כתב:

'אהוב את המלאכה' – כיצד? מלמד שיהא אדם אוהב את המלאכה ואל יהיה אדם שונא את המלאכה שכשם שהתורה נתנה בברית כך המלאכה נתנה בברית שנאמר 'ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלהיך' (כלומר התנא רואה במילים ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ציווי, ולא רק הקדמה לאיסור המלאכה). רבי שמעון בן אלעזר אומר אף אדם הראשון לא טעם כלום עד שעשה מלאכה שנאמר 'ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה…מכל עץ הגן אכול תאכל'.
רבי טרפון אומר אף הקב"ה לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה שנאמר 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם' (כלומר השראת השכינה לא הייתה תלויה בכך שיהיו חפצים מסוימים שעליהם תשרה השכינה, הקב"ה לא רצה רק את התוצאה אלא את הדרך! את המלאכה!).
רבי יהודה בן בתירא אומר אדם שאין לו מלאכה לעשות מה יעשה אם יש לו חצר חרבה או שדה חרבה ילך ויתעסק בה שנאמר 'ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך'.
רבי יוסי אומר אין אדם מת אלא מתוך הבטלה שנאמר 'ויגווע וייאסף אל עמיו'…".

עניינה של המלאכה הוא לשכלל את העולם, לפתח אותו, לייפות אותו, להביא ברכה וטובה לאנושות כולה. "אשר ברא אלוקים לעשות" – הקב"ה ברא את העולם בכדי שנפעל ונעשה. הרצי"ה מלמדנו שהמלאכה היא מלשון מלאך, שליח. אנו שליחים של הקב"ה לפיתוח ושכלול העולם, להוציא מהעולם את הפוטנציאל האדיר הגנוז בו. אדם הוא מלשון אדמה – וכפי שתפקיד האדמה להוציא מקרבה את הכוחות הטמונים בה, כך האדם.

חז"ל דורשים 'אמונת' – זה סדר זרעים שמאמין בחי העולמים וזורע (שבת לא א ותוס' שם). כדי לפעול לפיתוח העולם צריך אמונה גדולה בכוחות שלנו לפעול ואמונה גדולה בטוב הגדול הצפון בעולם. התורה והמלאכה מלמדות אותנו לפעול – שתיהם מכוונות אותנו להביא ברכה וטובה לעולם.

כל המלאכות נלמדות מהמשכן. כל ל"ט המלאכות שנאסרות בשבת הן המלאכות היסודיות המקיפות את כל שכלולו של העולם – נלמדות מהמשכן. ניתן ללמוד מכאן שהמלאכות אינם רק לצורך אישי, לצורך פרנסה או קיום, אלא מטרתן להביא קדושה וברכה לעולם. צריך לאהוב את המלאכה, ולשנוא את הרבנות, את המעמד המגיע עמה, את התחרותיות, הקנאה, המאבקים והאינטרסים שעלולים להגיע עמה.

דווקא העובדה שאנו שובתים מכל מלאכה בשבת מזכירה לנו שאנו לא משועבדים למלאכה, אנו לא עושים אותה כהכרח. אם היינו רוצים, היינו יכולים שלא לעשות מלאכה. אנו עושים אותה בבחירה ורצון, וכפי שאנו שובתים בשבת כדי לרומם ולקדש את העולם, כך המלאכה נעשית כדי לרומם ולקדש את העולם.

וכך כותב מרן הרב קוק זצ"ל (אורות התחיה טז): "וזאת היא אהבת המלאכה, שכ"כ שגבה מעלתה מצד עצמה ושנתנה בברית כמו שתורה נתנה בברית. ומעתה אין ספק שתקון עולם מלא והתרחבות אור הקדש נמצא באמת בכל מלאכה: כל תנועה שמצלת איזה חלק מן ההויה מן שליטת התוהו, – דבר גדול וכללי יש כאן".

ספר שמות, שהשבת אנו זוכים לסיימו, מתחיל בעבדות – במלאכה מאוסה. עם ישראל אחרי צאתם ממצרים וודאי שנאה את המלאכה, אך זו לא התפיסה הנכונה שצריכה להיות לו. התפיסה הנכונה היא לאהוב את המלאכה, להבין את כוחה הגדול, את שמחת היצירה, שמחת העשייה, שמחת הפיתוח.

יש עבודת פרך, עבודה שעניינה לשעבד ולהתאכזר ויש את מלאכת המשכן שמרוממת את כל העוסקים בה, כי היא מביאה ברכה וטובה לעולם. במהלך ספר שמות אנו משתחררים מהמלאכה המאוסה וזוכים במלאכה השמחה והקדושה.

השבת אנו קוראים את פרשת החודש, בה בני ישראל מצטווים להקריב את השה כקורבן לה'. השה היה האלוקים של מצרים, כפי שאומר משה לפרעה: "ויקרא פרעה אל משה ולאהרן ויאמר לכו זבחו לאלוהיכם בארץ, ויאמר משה לא נכון לעשות כן כי תועבת מצרים נזבח לה' אלוקינו הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלנו?". ויש לתהות מדוע המצרים הפכו את הבהמות לאלוהים? הסיבה לכך היא שהמצרים מציבים מודל לחיים שלמים, הבהמות הן שלוות ורגועות, נינחות וחיות את חייהם בהנאה ובשמחה – אלו החיים השלמים על פי המצרים, חיים שזורמים עם הטבע, עם התאוות, עם הנאות החיים הפשוטות. המהר"ל אומר ש"בהמה" היא בה-מה, כל מה שיש בה נמצא – אין לה פוטנציאל נסתר, היא לא צריכה מאמצים ועמל לחשוף כוחות חיים, היא אוכלת את המאכל כפי שהוא ללא כל עיבוד. המצרים מחפשים חיים כאלו, חיים שלווים ללא מאמץ, ללא מלאכה וללא עמל, ללא מאבקים לגבור על היצרים 'אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם'. אנו מצווים לעולם של עשייה ומלאכה – וזה ההקדמה לשחרור, שכן מי שמוכן ליצור ולעשות מלאכה משוחרר מהטבע, משוחרר מהזרם.

בימים מיוחדים אלו שרבים משוחררים בעל כורחם מהמלאכה, יש לחזור להתבונן באהבת המלאכה, ולראות היכן כל אחד יכול להביא ברכה וטובה לסביבתו, ליצור ולעשות ולפעול. זה הזמן לבחון איך כל אחד במלאכתו יכול להביא ברכה וטובה, ואיך אפשר להגביר זאת.

יהיה רצון שנחזור כולנו במהרה לעבודתינו ומלאכתנו בבריאות איתנה, מתוך שמחה ועוצמות חדשות, ואהבת המלאכה.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן