חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

עם חדש מתחיל – דבר תורה לפרשת שמות

מאנשים גדולים לעם גדול

השבוע אנו מתחילים את חומש שמות המכונה גם "ספר הגאולה". ניתן לומר כי ספר בראשית עסק בבניין הכלים, הן הכלים הגשמיים, הבסיסיים, הכוללים את עולם הטבע, והן הכלים המיוחדים לקליטת דבר ה', הכוללים את האנשים, ובתוכם אנשי ישראל הניצבים לאות ולמופת. אלא שהתוכן טרם הופיע, ולכן גם עם ישראל שכל עניינו הוא גילויי האידיאלים האלוקיים לא הופיע, וזהו עניינו של ספר שמות- הופעת התוכן. (האבות הם אמנם המודל שלנו לשיא אליו יכול להגיע האדם הפרטי, אך העם, עם ישראל, טרם הופיע).

המעבר בין קבוצת אנשים פרטיים, יחידים ומעולים, לעם שלם, בולט מאוד בפסוקים שבתחילת פרשתנו.

"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו…. ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים" – כלומר, בני ישראל נמנים בתחילה כפרטים יחידים, וכפי שרומז זאת רש"י בציינו כי בני ישראל נמשלו לכוכבים, שכל אחד ואחד מאיר בפני עצמו כיחיד.

אלא שאז, עם תום הדור ההוא, "וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא" – פסוק המהווה חתימה של שלב בבניין העולם – מתחיל תהליך מואץ מאוד של גדילה, "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד ותמלא הארץ אותם".

תהליך הגדילה וההתפתחות הזה איננו רק כמותי אלא בעיקר איכותי. יש כאן הכנה לקראת הופעת העם.

עם בני ישראל

ואכן, כאשר קם על מצרים מלך חדש, שלא ידע את יוסף ואת דורו, שלא הכיר את בני ישראל כפרטים, הוא מזהה תופעה חדשה ומדאיגה: "ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו". המלך החדש הוא הראשון שקורא לנו בשם 'עם' (יש כאן, בדרך אגב, לקח חשוב ביותר לימינו, שלעיתים רק מישהו חדש, שלא חושב 'בתוך הקופסא' יכול לגלות תהליכים חדשים ודברים שאנשים אחרים, מתוך המערכת, לא שמו לב אליהם).

מה שמדאיג את פרעה זה לא שיש כאן הרבה עבדים אלא שנוצר כאן עם. ואכן, כפי שקרה פעמים רבות בהיסטוריה, החושים המחודדים של שונאינו לא טעו, ועם חדש ומופלא אכן מופיע על בימת ההיסטוריה – עם שעתיד לשנות את העולם ולהוביל אותו לגאולתו.

פרעה מנסה לעצור את הקמת העם

כנגד זאת פרעה מנסה לגזור גזירות. פרעה רוצה להחזיר את השד לבקבוק ולעצור את התפתחות העם הזה. השלב הראשון בגזירות פרעה הוא עבודת פרך- עם שלם מועסק בעבודה טכנית- כשהמטרה היא "למען ענותו" – כשעל כך כותב מדרש 'שכל טוב' "למען ענותו' – מתשמיש כדי שלא ירבו". וכפי שאנו דורשים בהגדה של פסח "וירא את ענינו' – זו פרישות דרך ארץ". וכפי שכותב ה'אבן עזרא' "וטעם ענותו ליבש זרע הזכרים". והגמרא (סוטה יא.) מבארת על הפסוק "ויבן ערי מסכנות לפרעה את פיתום ואת רעמסס" ש"פיתום – שראשון ראשון פי תהום בולעו" "ורעמסס – שראשון ראשון מתרוסס"- כלומר, עם שלם עוסקים בבניה שכל הזמן נחרבת.

ברור כי פעילות כזו אמורה לדכא את רוח האנשים שעסוקים יום וליל בבניין שלא שווה כלום, ואם ירידת הרוח הרי שהרצון ליצור עם, לגדול, לפרות ולרבות אמור להישבר ולהתמוסס. אולם התורה מספרת לנו ש"כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". דהיינו, יש כאן עם לא טבעי ולא נורמאלי, שלא פועל על פי הגדרים המקובלים וההגיוניים, עם שלא נתון לחוקי הפסיכולוגיה הרגילה.

פרעה לא מתייאש ומנסה דרך אחרת. "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך", ומבאר רש"י "בפרך- בעבודה קשה המפרכת את הגוף ומשברתו".

השלב הבא בניסיונו של פרעה לשבור את הקמת עם ישראל הוא שאנשים יהיו עם גוף שבור וממילא כל מחשבתם תהיה על גופם, על כאבם הפרטי וצרכיהם ההכרחיים והקיומיים.

ואם זה לא מספיק אזי "וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה", כלומר, עם ישראל כבר לא ראויים לעבוד בבניין, במלאכה שיש בה יצירה ומחשבה, אלא עם שלם הופך למייצרי לבנים. עם שלם עובד בבוץ ובטיט. ואם זה לא מספיק אז מוסיפים לנו חז"ל ודורשים "ובכל עבודה בשדה- וכי בשדה היו עובדים ולא בעיר? אלא שגזרו עליהם אנשים ילינו בשדה והנשים בעיר כדי למעטן בפריה ורביה".

העם צומח מהמשפחות

פרעה מבין שהעם צומח מתוך המשפחות ולכן הוא מנסה להפריד ולפורר את התא המשפחתי. (אולי אפשר לומר כתובנה לימינו, על מה שדורשים חז"ל שפרעה נתן את עבודת הנשים לאנשים ואת עבודת האנשים לנשים – שאין לך דרך טובה יותר לפרק משפחות מאשר לבלבל בין תפקידי האיש והאישה).

ופרעה לא מסתפק בכך וממשיך ומבקש מהמיילדות להמית את הבנים מיד בלידתם. אלא שהמיילדות באות ומסבירות לפרעה "כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה בטרם תבוא אליהן המילדת וילדו".

ומבאר המהר"ל (גבורות טו) שהמיילדות רצו לומר לפרעה שעם ישראל הוא סוג אחר של אנשים, כמו ההבדל שבין חיות השדה לבהמות, שכל חיות חומרם דק מזה של הבהמה, כך בישראל יש "דקות החומרי". כלומר עם ישראל, כפי שאמרנו, איננו עוד אחד מהעמים אלא עם שנשמתו, נפשו וחומרו הם ממין אחר, עליון ונשגב יותר.

דבר זה צריך להיזכר על ידינו בכל עת להלכה ולמעשה. עם ישראל איננו עם ככל העמים ולכן תרבותו שונה, כלכלתו שונה, משפטו שונה וכל אורחות חייו אינם דומים למקובל. וכך צריך להיות! וכל זמן שלא נעלה לייחודנו ומעמדנו הקב"ה ימשיך להביא עלינו דברים שיעוררו אותנו להבין שאיננו ככל העמים.

יהי רצון שנזכה להאיר את עיניהם של ישראל ולגלות את גדלות העם הנפלא והנשגב הזה.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן