חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

שתית "חמר מדינה" לארבע כוסות.

למישהו או מישהי שלא מסוגל לשתות לא יין ולא מיץ ענבים – לפי משנה הברורה מותר לשתות "חמר המדינה". האם יש התייחסות להיתר זה בפניני ההלכה? לצערי הוא/היא גם לא אוהב/ת מיץ תפוזים תרי שאני מבין שבגדר "חמר מדינה" ורק מסוגל/ת לשתות קפה חלבי וזה מה שהביא/ה לסדר. האם הייתי נכון לתת חנכיה לשתות את הכוס השלישי ורבעי לפני הסעודה הבשרית?

יש התייחסות בהערה 10 ובהערה 35, אמנם למעשה הרב לא הביא התייחסות לזה, כי נדיר שאדם לא יכול לשתות יין או מיץ ענבים מכל סוג שהוא, ואף לא על ידי עירובו במים כדי להטעימו, אלא אם כן הוא נמצא במקום שפשוט אין לו יין ולא מיץ ענבים. לכן הדבר גם לא מוזכר בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור המביא את כל פסקי הדינים שבספרי פניני הלכה בספר אחד.

אמנם אין צורך להעיר לאדם שלא מעוניין לקיים את ההלכה לכתחילה ולכן שותה משקה חשוב כמו קפה לשם ארבע כוסות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-23 22:23:07

קטניות בפסח

שלום הרב, האם בתור אשכנזי שאינו אוכל קטניות בחג, אני יכול לעשות התרת נדרים ולהתחיל לאכול קטניות? אם לא, מדוע?

לא.

כי לא על כל דבר אפשר לעשות התרת נדרים, כגון מנהג ברור וגורף של עדה שלמה. אמנם אתה יכול להקל ככל הקולות שנאמרו לגבי קטניות, כמבואר בפניני הלכה, ובספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור, ומביא את כל ההלכות למעשה שבספרי פניני הלכה:

המינים הכלולים באיסור

ד. המאכלים המוכרים הכלולים במנהג הם: אורז, אספסת, אפונה, דוחן, דורא, חומוס, חילבה, חמניות (גרעינים שחורים), חרדל, כוסמת (כוסמין זה מין דגן), כמון, כרשינה, לוביה, סויה, ספיר, עדשים, פול, פלסילוס (תורמוס צהוב), פרגין, פשתן, קטנית, קימל, קנבוס, שעועית, שומשום, תורמוס, תירס, תילתן, תמרינד הודי. גם מוצרים שעשויים מקטניות אלו כלולים במנהג, כגון קורנפלקס וקורנפלור המופקים מתירס, וכן פריכיות אורז.

ה. מאכלים שאינם כלולים במנהג, ומותרים לאחר בדיקה מגרגירי דגן: כורכום, זעפרן, קינואה, שבת וגרגירי כוסברא. גם קטניות בתרמיליהן, כגון שעועית ואפונה, נחשבות כמיני ירק ואינן כלולות במנהג האיסור, וכן קמח תפוחי אדמה, וכן בוטנים מותרים למי שאין לו מנהג שלא לאוכלם.

ו. שמן סויה, שמן קנולה (לפתית), שמן בוטנים ושמן כותנה, אינם בכלל האיסור. וכן שוקולדים וממתקים ושאר מאכלים שהקטניות שבהם אינן ניכרות ובטלו ברוב לפני פסח, מותרים מצד הדין אף שכתוב עליהם 'לאוכלי קטניות בלבד'.

דיני המנהג

ז. תחילת זמן איסור אכילת קטניות ביום י"ד, כזמן איסור אכילת חמץ. אמנם מותר להשהותם בבית בפסח בלא למוכרם, משום שאינם חמץ. וכן מותר ליהנות מהם, כגון להאכילם לבעלי חיים.

ח. מותר למי שנוהג באיסור קטניות, לבשל קטניות עבור מי שנוהג לאכול קטניות. וכן מותר לו לבשל עבור עצמו בכלים נקיים שבישלו בהם לפני כן קטניות.

ט. מאכל שנפלו לתוכו קטניות שלא ניתן להוציאם, הן בטלות ברוב והמאכל מותר. כמו כן, המתארח אצל אנשים שאוכלים קטניות, ובטעות לא הכינו עבורו גם מאכלים שלא מעורב בהם קטניות, בדיעבד יכול לקחת מתוך המאכלים את מה שאינו קטניות. ואם התערבו לגמרי עד שאינו יכול להפרידם, יכול בדיעבד לאכול מכל התבשיל אם הקטניות בטלו בו ברוב.

י. כאשר שביעי של פסח חל בערב שבת, מותר בשבת לאכול קטניות, אלא שלא נהגו להכינם בפסח, אבל מותר לקבלם ממי שנוהג לאכול קטניות. ומי שרוצה להכינם בפסח, אין בידו איסור.

יא. מותר לחולה שצריך לאכול מיני קטניות, לאוכלם בפסח לאחר ברירה מגרגירי דגן. למשל, חולה הסובל מעצירות יכול לבלוע זרעי פשתן שנשרו במים. וכן מותר להאכיל מאכלי קטניות לתינוקות הצריכים לכך, וראוי להקצות לצורכם כלים מיוחדים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-21 14:04:26

שיעור כזית במצות רכות

שלום קראתי בפניני הלכה ששיעור כזית הוא כשליש מצת מכונה מה שיעור כזית במצות רכות?

כשיעור נפח של חצי ביצה של ימינו. יש לשער לפי ראות העין כפי שמשערים בכל המאכלים כזית לברכה אחרונה.

מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

יג. משערים גודל חצי ביצה לפי נפח ולא לפי משקל, כל מאכל לפי מרקמו המיוחד כולל החללים הקטנים המלווים את כולו, כפי שמצוי למשל בעוגות ובמבה. אבל חללים גדולים כפי שיש לפעמים בלחם, לא מחשיבים לשיעור 'כזית'. ואין לחשוש בהערכת שיעור חצי ביצה, שהרי חכמים מסרו שיעור זה לכל אדם, אף שידעו שיהיו שיטעו מעט כלפי מעלה או כלפי מטה, וכל אחד צריך ללמוד להעריך את המאכלים השונים ביחס לחצי ביצה. לדוגמה, קופסת גפרורים רגילה ועשרים חתיכות שקדים, שווים לגודל חצי ביצה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-21 05:26:48

אכילת כזית בפסח

שלום. אני אדם שאכילת מצה מרובה יכולה לגרום לי לכאבי בטן ולעצירות אני מעוניין לדעת מה השיעור החיוב הבסיסי שאני מחויייב לאכול מצה כמה זה בגרמים. שאלה נוספת יש קרובת משפחה חילונית שכאשר היא מגיעה הביתה אלינו בשבת היא מטעינה את הפלאפון שלה בשבת במטען יש לנו וויכוח בבית האם להעיר לה מצד אחד זה יכול ליצור כלפיה ניכור דבר שהוא חבל מכיון שהבית נותן לה ולביתה אווירת יהדות מצד מה גם שמדובר באישה קשת יום ובודדה מצד שני אולי יש לחשוש מכיון שאנו משלמים על החשמל זה נקרא כאילו אנחנו מכשילים אותה באיסור

  1. אביא לך את הדברים הלכה למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור, המביא את הפסקים שבספרי פניני הלכה בספר אחד:אכילת המצה

    כז. מצווה מהתורה לאכול בליל ט"ו בניסן 'כזית' מצה שמורה, ומדברי חכמים אוכלים עוד 'כזית' מצה יחד עם ה'כזית' הראשון, ועוד 'כזית' בכורך, ועוד 'כזית' בסוף הסעודה לאפיקומן.

    כח. שיעור 'כזית' הוא כשליש מצת מכונה, וכגודל זה במצות יד קשות, ובמצות רכות השיעור הוא נפח של חצי ביצה. אוכלים את המצה ברציפות ובנחת, ואין צורך להסתכל לשם כך בשעון, שכן אם לא הפסיק בדברים אחרים, ודאי יצא ידי חובה.

    המתקשים לאכול מצה

    לג. המתקשה לאכול את הכמות הנדרשת של המצות, ישתדל לאכול במצת המצווה הראשונה שני שליש מצת מכונה, וב'כורך' וב'אפיקומן' יכול להסתפק בחמישית מצת מכונה. ואם גם זה קשה לו, יכול לאכול למצת מצווה כשיעור שליש מצה. ואם לא יכול לאכול שליש מצה בתחילה, יאכל כמה שיכול בלא לברך "על אכילת מצה", ויצא בברכת עורך הסדר.

    לד. מי שקשה לו ללעוס את המצה, יכול לפורר אותה. ואם גם באופן זה מתקשה לאכול, ישרה אותה מעט במים. אבל אם השרה אותה עד שנימוחה, כיוון שנתבטל ממנה טעם מצה, לא יוצא בה ידי חובה.

    לה. מי שיודע שאכילת המצה או המרור או שתיית ארבע כוסות תגרום לו שיחלה וייפול למשכב, או שיגבר חוליו, פטור מהמצווה. לכן רוב חולי צליאק חייבים לאכול 'כזית' מצה בליל הסדר, מפני שאכילה מועטת כזו לא תגרום להם לחלות. אבל היודעים שאכילת המצה עלולה לגרום להם לתגובות קשות, פטורים. וכיום יש מצות משיבולת שועל, שטובות יותר לחולי צליאק.

  2. אינכם מכשילים אותה באיסור, שהרי היא כלל לא שואלת אתכם האם אפשר להטעין. אם שייך להעיר לה שאין הדבר מכובד, או לפחות שתטעין בחדר באופן לא גלוי, כדאי מאוד לעשות זאת בעדינות. אנשים צריכים לדעת לכבד את המארחים הדתיים שלהם. פעמים רבות אנשים מופתעים מכך שמי שהעירו לו קיבל בשמחה את הדברים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-21 02:25:39

יש לך שאלה?

עולם חסד יבנה – לפרשת נח

שורש הרע

בסוף פרשת בראשית אנחנו רואים שהאנושות הגיעה למצב קשה מאד:

"וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום, וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו", מהו הרע – מהי אותה מחשבה רעה בשבילה הקב"ה מתנחם על בריאת העולם? יש להתבונן בפסוקים לפני שם אנו רואים את המעשים שהובילו להגדרה הנוראה: "…וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום".

וכך כתוב שם: "ויראו בני האלוהים את בנות האדם כי טובות הנה, ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו… " – רש"י ורוב הפרשנים מסבירים, שבני השרים, בני האלוהים, היו לוקחים בכוח נשים מכול אשר בחרו, כולל נשים נשואות.

הבעיה היא 'ויקחו' יש כאן אנושות שתכליתה לקחת, מחשבה רעה, היא מחשבה איך לקבל ולקחת, במקום איך לתת ולהעניק!

הדברים מופיעים ביתר פירוט בתחילת פרשתנו: "ותשחת הארץ לפני האלוקים ותימלא הארץ חמס, וירא אלוקים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, ויאמר אלוקים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ" – השחיתות היא החמס, העובדה שיש כאן אנושות לוקחת, אנושות חומסת.

מטרת הבריאה והתפקיד הגדול של האדם

הדבר הזה הוא ההיפך הגמור ממטרת בריאת העולם והאדם, המטרה היא 'עולם חסד יבנה', המטרה היא שהאדם יהיה מלא בנתינה 'ויקח ה' אלוקים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה', האדם נברא בצלם אלוקים, הגילוי האלוקי אלינו הוא כולו נתינה וחסד, זו מטרת האדם – לתת ולהעניק (נכון, שכדי שהשפע לא יטביע צריך דין וגבורה וגבולות, אבל המטרה היא החסד).

לכן כדי לתקן את הדבר הזה האנושות הלוקחת נמחית, ונשאר רק נח בתיבה, נח, יחד עם בניו נמצאים בתיבה, בעולם סגור, ואיתם בעלי החיים. חכמים מרבים לספר איך כל תקופת היותם בתיבה, שנה ואחת עשר יום, הם היו עסוקים יום ולילה בדאגה לבעלי החיים, יום ולילה בדאגה לקיום, לטבע. שנה ואחת עשרה יום של חסד ללא גבול, של נתינה ללא הפסקה שאין בה קמצוץ של קבלת תמורה, רק נתינה, רק חסד.

"עולם חסד יבנה". לבנות את האנושות מחדש, לבנות את האנושות מחדש כשברור לכולם שבאנו לכאן, אנחנו בני האדם, לא בשביל לקחת, באנו כדי לתת.

ברגע שנח חדל מהנתינה, הוא נופל, ברגע שנוח שוכח מה תפקיד האנושות הוא מתבזה: "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם" – כבר כאן מעירים חז"ל 'איש האדמה' – יתמכר לאדמה, ללקיחה, כקין שהיה אף הוא איש אדמה, ומתוך כך הוא דואג לעצמו והנאותיו: "וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה, וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ, ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחרנית וערות אביהם לא ראו, וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן, ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו" – כנען ממשיך מעשה אביו, ולוקח, נהנה מהעולם במקום להעניק, ואילו שני אחיו הגדולים נותנים, דואגים וגומלי חסד.

בדור לאחר מכן, יופיע נמרוד, התורה מציינת תכונה אחת בולטת של נמרוד: "כוש ילד את נמרוד הוא החל להיות גיבור בארץ, הוא היה גיבור ציד לפני ה', על כן יאמר כנימרוד גיבור ציד לפני ה'" – נמרוד הוא צייד, מהו ציייד, צייד זה לעסוק בלקחת, אפשר לצוד בעלי חיים, אפשר לצוד בני אדם, אפשר לצוד את משאבי הטבע, אפשר אפילו לצוד את ה'…לעבוד את ה' כדי לקבל, כדי לקחת…
האנושות עלולה שוב ליפול למנטליות שבה הנושא המרכזי הוא כמה אתה צד, כמה הצלחת לחטוף ממשאבי העולם, על כמה בעלי חיים הצלחת להשתלט, על כמה אנשים הצלחת להערים.

בתוך החושך הזה אברהם צריך לחזור ולהזכיר את מה שהתגלה בתוך התיבה, בתוך הבועה של התיבה, ולהפוך את המסר למסר עולמי, כללי, כלל אנושי- לא באנו לכאן אלא בשביל לגמול חסד.

אברהם איש החסד, כדברי הנביא "חסד לאברהם". אנחנו עושים חסד עם האחרים, עם בעלי החיים, עם הצומח, עם הדומם, עם העולם כולו. וכך אנחנו מגשימים את מטרת הבריאה, את הכותרת של הפרק הראשון של בריאת העולם שבה מילת המפתח היא טוב, וירא אלוקים כי טוב", הכל טוב, הכל מתוך מגמת הטוּב.

בימים אלו שיש מלחמה על הר בית ה' בירושלים, נזכרתי שגם ירושלים מוזכרת בפעם הראשונה בתנ"ך בהקשר של נתינה: "ומלכי-צדק מלך שלם, הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון, ויברכהו ויאמר: ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ, וברוך אל עליון אשר מגן צרי בידך, ויתן לו מעשר מכל" – יש כאן כל כך הרבה נתינה והענקה, גשמית ורוחנית (ברכה), זו צביונה הפנימי של ירושלים, של הר בית ה'.

בתוך כל התוהו ובוהו, של הימים האחרונים, בתוך הרוע והאכזריות, הצביעות והשקר – עולה הקריאה הגדולה שנזכה להיות טובים, להרבות טוב, להיות אנשי הטוב בעולם, ולגדוע את הרשע והחמ(א)ס, את האנשים שגם את הר בית ה', מנצלים לרוע 'וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום'.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן