בפרשתנו יש תיאור מופלא של היום הגדול, יום כניסתנו לארץ, חזון הדורות שאליו מצפה האנושות מיום ברא ה' את העולם, מיום שחילק הקב"ה את ארצות העולם "מדד הקב"ה כל הארצות ולא מצא ארץ שראויה לינתן לישראל, אלא ארץ ישראל, זהו שכתוב 'עמד וימודד ארץ…", החזון שהובטח לאבותינו אברהם, יצחק ויעקב, מגיע להגשמתו, יום גדול לעולם כולו, ואולי מותר לומר אפילו לעולמות כולם, יום התחלת הנחלת עם ישראל את ארץ ישראל.
ביום זה ישנם סדרים ניסיים ומופלאים. נקודת ההתחלה כפי שכתבנו כבר כמה פעמים היא נקודה מאד משמעותית, נקודה שמשפיעה ובמידה מסוימת ממש קובעת את ההמשך. לכן היום הזה מלא בציוויים אלוקיים, הדרכות, מצוות והכוונה מהקב"ה כיצד להיכנס לארץ מתוך אלו מעשים ומחשבות, רצונות ושאיפות. וננסה להתבונן בחלק מסדרים אלו.
דומני, שהדבר המוזר ביותר שנעשה ביום זה הוא תהליך כתיבת התורה על האבנים. ננסה לקרוא את הפסוקים (רבו הפירושים על פסוקים אלו ואנו הלכנו ע"פ החזקוני והמלבי"ם):
"ויְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־הָעָם… שָׁמֹר אֶת־כָּל־הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם (כל המצווה – יש כאן הדגשה תשמרו על הסדרים המדויקים, שעליהם אתם מצווים, דבר המחדד את חשיבותם וגדולתם).
וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת־הַיַּרְדֵּן אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד. וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ (בעוברך – על פי חלק מן המפרשים, ולענ"ד ע"פ פשט הפסוקים, משמע שכותבים את דברי התורה, בעת המעבר ממש, באמצע הירדן, שהמים מאיימים לשטוף ועצורים ע"י נס, עומדים שליחי עם ישראל וכותבים את התורה על האבן) לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלוקיךָ נֹתֵן לְךָ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹקי־אֲבֹתֶיךָ לָךְ.
וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת־הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת־הָאֲבָנִים… בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד (כלומר, אחרי שכתבתם את כל התורה על האבן, תכסו את הדברים שכתבתם בסיד). וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹקיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא־תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל. אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת־מִזְבַּח ה' אֱלוקיךָ וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לה' אֱלוקיךָ.
וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלוקיךָ. וְכָתַבְתָּ עַל־הָאֲבָנִים אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת (כלומר, אחרי שמחקתי את דברי התורה שכתבתי, אני חוזר וכותב אותם פעם נוספת), בַּאֵר הֵיטֵב" (אך הפעם הדברים מבוארים היטב).
תורתם של אוכלי המן
ונראה להסביר שבגבול שבין ארץ ישראל לחוץ לארץ, בתוך הירדן, נכתבת התורה פעם ראשונה. תורה זו היא תורת המדבר, תורה שמביעה את הכללים הרוחניים לפני שהם מתגלים ונחשפים במציאות, בטרם הם מקבלים כלים ליישום בחיים הטבעיים האנושיים. תורה זו נכתבת בתוך הירדן, במציאות ניסית, במציאות בה המים (שמייצגים את החיוניות והטבעיות, את הזרימה והצמיחה) נעצרים. (ואם תשאלו מדוע לא נכתבת תורה זו בחוץ לארץ, במדבר? הסיבה היא שגם תורה זו צריכה לבוא אתנו לארץ ישראל. רק מתוכה נוכל להגיע לתורה השנייה, תורת ארץ ישראל).
תורתה של ארץ ישראל
לאחר מכן, מצווים ישראל להגיע אל הר עיבל, הר הקללה, ההר בו מתגלים החיים והמורכבות והסיבוכים שבהם. ושם, אחר שבונים מזבח מאבנים טבעיות (עם כל החספוסים והחידודים שבהם) – אבנים שמייצגות את הטבעיות – מעלים עולות ושלמים ואוכלים ושמחים לפני ה' – בפעם הקודמת שאכלו ושתו זו הייתה עבירה ("אל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את האלוקים ויאכלו וישתו").
ואז, על גבי תורת המדבר, נכתבת התורה פעם שניה, אלא שהפעם היא נכתבת בביאור – ביאור שמגלה כיצד התורה מופיעה בחיים.
על פי חז"ל התורה נכתבה בשבעים לשון. שבעים האומות מייצגות את כל כוחות החיים שקיימים בעולם. רק בארץ ישראל אפשר להבין את ביאורה של התורה, לראות כיצד התורה מחייה כל פרט וכל צד בחיים אצל כל אחד.
שתי התורות הללו הינן בעצם התורה שבכתב והתורה שבעל – פה, כפי שמתאר זאת באופן נפלא מרן הרב קוק זצ"ל (אורות התורה א,א):
"תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב אָנוּ מְקַבְּלִים עַל יְדֵי הַצִּיּוּר הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹן וְיוֹתֵר מַקִּיף שֶׁבְּנִשְׁמָתֵנוּ… דָּאִים אָנוּ עַל יָדָהּ לְמַעְלָה מִכָּל הִגָּיוֹן וְשֵׂכֶל, חָשִׁים אָנוּ רוּחַ אֱלֹהִים עֶלְיוֹן מְרַחֶפֶת עָלֵינוּ, נוֹגַעַת וְאֵינָהּ נוֹגַעַת, טָסָה עַל פְּנֵי חַיֵּינוּ מִמַּעַל לָהֶם וּמַזְרַחַת אוֹתָם בְּאוֹרָהּ…
בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה אָנוּ יוֹרְדִים כְּבָר אֶל הַחַיִּים. אָנוּ חָשִׁים שֶׁהִנְנוּ מְקַבְּלִים אֶת הָאוֹרָה הָעֶלְיוֹנָה בַּצִּנּוֹר הַשֵּׁנִי שֶׁבַּנְּשָׁמָה, בַּצִּנּוֹר הַמִּתְקָרֵב לְחַיֵּי הַמַּעֲשֶׂה… וּשְׁנֵי אוֹרִים הַלָּלוּ עוֹשִׂים עוֹלָם שָׁלֵם, שֶׁשָּׁמַיִם וָאָרֶץ יִשְּׁקוּ בְּתוֹכוֹ".
בימים אלו אנו מתכוננים לקראת השנה החדשה ועורכים חשבון נפש. את התורה העליונה, תורת המדבר, אנו מכירים. החוכמה הגדולה היא לחשוב על דרכים מעשיות וישימות להכניס את התורה לחיינו.
יהי רצון שנזכה לכך.
