משה רבנו מפיל 515 תחינות – כמניין 'ואתחנן' – בכדי לזכות ולהיכנס לארץ ישראל. ואין הוא מסתפק בבקשה ככלית על הכניסה לארץ, אלא מפרט ואומר "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן, ההר הטוב הזה והלבנון". חז"ל מבארים ש"ההר הטוב הזה'- זו ירושלים, 'והלבנון'- זה בית המקדש"*.
כלומר, הסיבה בגינה משה רבנו רוצה כל כך רוצה להיכנס לארץ ישראל אינה בשביל עצמאות מדינית, ביטחונית וכלכלית, וגם לא בשביל נוחות – אף על פי שזו תאפשר לימוד תורה פורה ורחב יותר. משה רבנו רוצה להיכנס לארץ בשל קדושתה, שהגילוי הגדול של קדושה זו מופיע במקדש, "על ההר הטוב הזה" שהוא הר הבית.
החשיבות של בניין הארץ הינה הופעת הרעיונות האלוקיים במציאות, בחיים, באופן ממשי, ולכן בית המקדש הוא ליבה של הארץ. ואם נדייק יותר הרי שעל פי המשנה, הגמרא וההלכה, המקומות הקדושים היחידים הם ארץ ישראל, ירושלים ובית המקדש, וזאת להוציא מלב הטועים שבדו מליבם קברים קדושים ועוד כל מיני מקומות קדושים שונים ומשונים. המשנה מונה באופן חד משמעי שישנן רק עשר קדושות שמתחילות בקדושת הארץ ונגמרות בקדושת קודש הקודשים- במעגלים, ההולכים ומצטמצמים.
הבית המקדש בדורנו
גם בימינו צריך לחזור ולהזכיר שהלב של כל פעולתנו ועשייתנו בארץ הוא בית המקדש.
ישנו דבר תמוה ומפליא, שמכל המקומות בארץ ובעולם ישנו רק מקום אחד בו יש "חוק" שאסור ליהודים להתפלל, חוק גזעני (שהרי חל רק על יהודים). חוק זה, באופן תמוה, הוא בדיוק במקום דרכו מתקבלות כל תפילותינו (חז"ל דורשים "תלפיות – תל שכל הפיות פונים אליו"), המקום אליו נשואים עינינו וליבנו במשך אלפי שנים, המקום עליו הקב"ה אומר "והיו עיני וליבי שם כל הימים".
המקום הקטן הזה שהוא פחות מקילומטר רבוע, הנמצא בלב ליבה של מדינת ישראל – ירושלים – נתון לשליטת אויבנו, כפי שלצערנו חווינו ב-ט' באב, עת הגענו קבוצה של כ 150 אנשים מיישובנו, יחד עם עוד מאות אחרים שהשתוקקו לעלות, להתפלל ולהתחנן לבניין המקדש בהר הבית, שבשל קבוצת פורעים ערבים אשר הודיעו למשטרה שאם תתאפשר עליית יהודים להר הם יתפרעו, נמנעה עלייתנו ועליית חברי כנסת ושרים שהיו עמנו.
לדרוש את המקדש
העמידה מול השערים החסומים וגודל האבסורד והתימהון עוררה בי מחשבה שאנו חייבים לומר שמאת ה' הייתה זאת, ושכפי הנראה הקב"ה רוצה לומר לנו שוב ושוב את אשר נאמר בתורה "לשכנו תדרשו ובאת שמה". כדי להגיע למקום הקודש צריך לדרוש ללא הפסק. "ציון דורש אין לה" – משמע שיש צורך בדרישתה. כפי הדברים הידועים של הכוזרי בחתימת ספרו שירושלים לא תבנה עד שייכספו אליה בתכלית הכוסף.
משה רבנו יודע את הסוד הזה ולכן דורש בכל כוחו להגיע לירושלים, להר הבית ולבית המקדש.
הגמרא במסכת יומא מביאה שני פירושים מדוע נקרא המקדש גם בשם 'לבנון'? הפירוש הראשון בבחינת 'סור מרע' – שה'לבנון' מלבין את עוונותיהם של ישראל. הפירוש השני בבחינת 'עשה טוב' – שבזכותו מלבלבין ישראל. הוא גורם ללבלוב וצמיחה.
בית המקדש איננו רק בניין פיזי. בית המקדש הוא גם ביטוי עמוק למצבם של ישראל. לכן, אף על פי שאנו מייחלים לבית המקדש, אנו יודעים שיש עוד עבודה רבה המוטלת עלינו עד שנזכה לבניינו.
יחד עם זאת "ההר הטוב הזה' – הר הבית – הוא דבר שבידנו לפעול בו כבר כעת. בדרישתנו ופעולתנו להרבות את העולים להר הבית בקדושה ובטהרה אנו מסמנים את הכיוון והרצון, את הצפייה והתקווה בכל בניין ארצנו, והולכים בכך בדרכו של משה רבנו, שאף על פי שידע שיעברו מאות שנים עד שאכן ירושלים אכן תהיה בידנו (בזמן דוד) ובית המקדש יבנה (בימי שלמה), סימן עוד בטרם הכניסה לארץ שאלו הם שתי המטרות הגדולות שבשלם אנו נוחלים את הארץ.
יהי רצון שנזכה ש"יבנה בית המקדש במהרה בימינו ושם נעבדך כימי עולם וכשנים קדמוניות".
____
*בנוסף, רש"י בהושע ג,ה מביא את המדרש: "תנא משום רבי שמעון בן יוחאי, בשלושה דברים מאסו בני ישראל בימי רחבעם: במלכות שמים ובמלכות בית דוד ובבית המקדש… אמר רבי שמעון בן מנסיא: אין מראין סימן טוב לישראל עד שיחזרו ויבקשו שלושתן, הדא הוא דכתיב 'אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה" – זו מלכות שמים, 'ואת דוד מלכם' – כמשמעו, 'ופחדו אל ה' ואל טובו' זה בית המקדש', כמה דאת אמר 'ההר הטוב הזה"
