בפרשתנו אנו קוראים על חורבנו של העולם. כבר בסוף פרשת בראשית אומרת התורה "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום… ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתים".
הרקע לאמירה האלוקית החריפה מתוארת בפסוקים לפני כן "ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה ובנות יולדו להם, ויראו בני האלוהים את בנות האדם כי טובות הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו…". על פי הפשט, מבאר רש"י, שהכוונה בבני האלוהים לבני השרים והשופטים אשר החלו לחטוף נשים מכל אשר בחרו- אפילו אשת איש, אפילו כלה מחופתה.
כלומר, לו היינו רוצים להסיק מפסוקים אלו מהי סיבת החורבן היינו אומרים שהתאווה המינית גרמה לשבירת כל הגבולות המוסריים והביאה לחורבן.
בתחילת פרשת נח חוזרת התורה ומבארת את סיבת החורבן: "ותשחת הארץ לפני האלוקים ותמלא הארץ חמס, וירא אלוקים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. ויאמר אלוקים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם…".
רש"י מביא את דברי חז"ל "קץ כל בשר'- כל מקום שאתה מוצא זנות ועבודה זרה אנדרלומוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים", וכן על המילים "כי מלאה הארץ חמס" מביא רש"י את דברי חז"ל כי "לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל".
על פי דברים אלו נראה לבאר שיצר העריות והתאווה הפכו להיות תכלית הכל – וזוהי עבודה זרה, שבמקום לעבוד את ה' מתחילים לעבוד ערכים אחרים. וכיוון שזוהי תכלית הכל הרי שכל האמצעים כשרים כדי להשיגה, ונפרצים כל הגבולות, ו"כל דאלים גבר" (כל החזק גובר). וזהו פירוש הפסוק "וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום- שהאדם עוסק כל הזמן בתאווה וחושב כל הזמן רעות.
דברים אלו מוכרים לנו מהפסיכולוגיה הפרוידיאנית שמעמידה את יצר המין כמניע של כל האנושות. וגם בימינו, אנו נתקלים פעמים רבוע באנשים שמשקיעים ולעיתים אף מאבדים את חייהם בתאווה זו, ובהם נשיאים, ראשי ממשלות ואישי ציבור בכירים.
ואף על פי כן חז"ל אומרים שגזר הדין לא נחתם על יצרא דעריות אלא על הגזל.
ביאור הדברים מצוי בדברי הרמח"ל שמבאר שכל הבריאה כולה נועדה בכדי שהאדם יקנה את הטוב בעצמו. כל העולם נברא עם יצר טוב ויצר רע, עם בחירה, וזאת כדי שהאדם יקנה ברצונו ובעבודתו את הטוב- שכן באופן זה האדם ישמח, יהנה ויתענג באופן השלם ביותר, כאשר יחוש שהטוב מגיע לו בזכות ולא בחסד.
ולכן ברור שגזל וחמס הינם הדבר ההפוך ממגמת בריאת העולם, שכן בעזרתם האדם קונה את "הטוב" בלא עבודה ובלא עמל. ואם לא מבינים ש"האדם לעמל יולד" אזי לכאורה אין צורך בכל העולם כפי שאנו מכירים אותו. אם האדם לא עובד ומתאמץ בכדי לקנות את הטוב אזי העולם מאבד את משמעותו.
דברים אלו חשובים מאוד בימים אלו בהם אנו נכנסים ל"אחרי החגים". אחרי גמר החגיגות והאסיף השנתי אנו נכנסים לתקופה ארוכה של מאמץ ועבודה, חרישה וזריעה, של עבודה שגרתית ויומיומית בכל תחומי החיים.
יש בנטיית האדם, ובפרט בדורנו, בריחה מעמל ועבודה. אנשים מחפשים שהכל ייעשה בקלות, העבודה מכונה 'סזיפית', המאמץ מייגע, והכל מחפשים את השיטה והדרך לעשות הכל במהירות, בקלות ובלא מאמץ- רוצים "כסף קל".
אך האמת היא שמעת בריאת העולם ועד היום לא חל שינוי במגמת העולם ועדיין בכדי להצליח ולהגיע לדברים עמוקים וטובים באמת נדרשת עבודה רבה, התמדה משמחת, מאמץ מענג ויגיעה יוצרת.
יהי רצון שנזכה שהתרוממות הרוח בתשרי תביא לעוצמות של עשיה מבורכת בכל החורף הבא עלינו לטובה.