גשם וחשוון
אנו מתחילים היום לבקש את הגשם, דבר המבשר רשמית על בא החורף. כידוע החורף הינו תקופה קשה ואפורה להרבה מאוד בני אדם, הן בשל הרצף של השגרה הארוך והן בגלל הקור והאפרוריות השולטים בחוץ.
סיפר לי חבר העובד באחת המאפיות הגדולות בארץ שכל שנה בחורף ישנה עליה של עשרות אחוזים במכירת העוגות והעוגיות. תחושת העצבות והדיכאון שמשתלטת על האנשים ברמה זו או אחרת, גורמת להם לנסות למלא את החסר על ידי פחמימות עתירות קלוריות.
תחושת החיסרון הפנימית גורמת לנו לחפש דברים חיצוניים בכדי להתמלא. למרות שכולנו יודעים ששום דבר חיצוני לא באמת ימלא את החסר, לא יפתור את תחושת הקדרות, לא יצליח להביא אותנו לשמחה ואושר. ואף על פי כן, מחוסר ידיעה כיצד כן אפשר להתמלא, אנו חוזרים שוב ושוב להתמלא מדברים חיצוניים. יש הבורחים לדברים חריפים כגון סמים ואלכוהול, יש הבורחים למחשב ולעולמות הדמיון והפנטזיה בטלוויזיה ובקולנוע, ויש המעדיפים לברוח אל עולם החלומות במיטתם.
מרן הרב קוק זצ"ל כותב על חודש מר-חשוון את משפטו הנודע "כשהנשמה מאירה גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים". כלומר, השמחה תבוא מהארת הנשמה, מכך שאדם יתחדש באופן רוחני, יחדש את הדבקות בה', את ההבנה שה' מלווה אותו, תומך בו ומשגיח עליו באהבה עצומה בכל רגע ורגע.
אברהם – איש שלם
וזוהי גדולתו העצומה של אברהם אבינו שאומר למלך סדום "אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברהם" והגמרא (חולין פח:) אומר על כך "אמר רבא: בשכר שאמר אברהם אבינו 'אם מחוט ועד שרוך נעל' זכו בניו לשתי מצוות: לחוט של תכלת ורצועה של תפילין.
ומבאר על כך הרב חרל"פ (מי מרום ה,מח) ש"נראה שלא מפני הניסיון שלא רצה לקחת זכה לשכר זה, אלא בעיקר מפני שהגיע אברהם לידי מדרגה עליונה וזיכוך נפלא כזה עד שהרגיש שיש לו הכל במילוי היותר גמור ולא חסר לו כלום, אפילו חוט או שרוך אחד".
שמחת הדביקות בה'
זוהי מעלה עליונה שהאדם כל כך שמח בטוב שהקב"ה נותן לו שהוא איננו מרגיש שום תחושת חיסרון. לא לחינם פותח היהודי את יומו בברכת 'מודה אני לפניך'. תחושת ההודאה וההלל, היכולת לראות בטוב ה', בארץ חיים, היא היכולת הבסיסית לשמוח.
המצוות שעם ישראל זוכה להן בעקבות מדרגה זו הן המצוות המקשרות והמחברות את האדם לקב"ה: מצוות הציצית העוטפת את האדם מכל צדדיו ומרמזת על החיבוק האלוקי, "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני". ומצוות התפילין על הקישור והחיבור שלנו לקב"ה, כפי שדורשת הגמרא בברכות "כי שם ה' נקרא עליך'… אלו תפילין של ראש". כשאדם הולך עם תפילין שם ה' נקרא עליו, והוא קשור בקב"ה במחשבותיו (תפילין של ראש), במעשיו (תפילין של יד) ואפילו ברגשותיו (הפניה של תפילין של יד לכיוון הלב).
זהו הדבר היחיד שבכוחו למלא את תחושת החיסרון והריקנות הנמצאת באדם כל זמן שאינו חש חיבור וקישור לאינסוף. בימות החורף הבאים עלינו לטובה ולברכה תפקידנו להתמלא בשמחה פנימית, שמחה בקשר שלנו עם הקב"ה.
יהי רצון שנזכה לחורף שמח ומאושר, אנו וכל בית ישראל.