חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

האם טבליות של tums מותרות בפסח

שלום כבוד הרב, לאחרונה עלתה הבעיה ששינו את נוסחת התרופה נגד צרבת tums. הרבנים ולא יודעים להגיד האם התוספת שנותנת טעם לtums היא חמץ או לא. מצד אחד אומרים הבגלל שזה תערובת טעמים אז אין לדעת איזה טעם נותן מה ולכן זה מותר, מצד שני אומרים שבגלל שהתוספת נותנת טעם אין להשתמש. מצרפת תשובה באנגלית לגבי עניין זה. מה פוסק ברב במקרה הזה? Tums (Passover) Status: Why does the cRc Pesach Guide say that all Tums aren’t acceptable but others list certain types as acceptable? The reason for the difference in policy is a Rabbinic difference of opinion as to whether one must refrain from consuming products which contain flavors of unknown kosher and Pesach status. Some Rabbis take a lenient position due to the fact that most of the flavor-contributing chemicals are not chametz, no single chemical’s taste is perceived in the final product (i.e. zeh v’zeh gorem), and the flavor is used in tiny proportions. Other Rabbis argue based on halachic and factual grounds which are beyond the scope of this document. The cRc follows the latter, stricter approach to this question. We are unable to determine whether the flavorings used in Tums are acceptable for Pesach, and therefore cannot recommend them. Others who list certain Tums products as acceptable for Pesach are aware of this but accept the lenient approach outlined above, which rules that flavors of unknown status do not compromise the Pesach status of the Tums. It is noteworthy that there is corn starch in every variety of Tums which we looked at, which means that even according to the lenient approach the Tums should only be consumed by those who are Sephardic or ill and permitted to eat kitnios.

מותר

כך כתב הרב מלמד בעיתון רביבים של שבוע שעבר:

כתבתי (בפניני הלכה ח, סוף הערה 9) שבשעת הדחק, כאשר לא ניתן לברר אם התרופה הטעימה כשרה, גם שלא לצורך פיקוח נפש, מותר ליטול אותה בפסח, שהואיל וברוב רובן של התרופות אין חמץ, אפשר להקל על פי הרוב, כמבואר בשולחן ערוך (יורה דעה קי, ג).

אולם עתה שלח לי ידידי הדגול הרב שאול דוד בוצ'קו שליט"א תשובה שכתב, ובה בירר שגם בתרופות הטעימות אין חשש חמץ. ראשית, מפני שרק באחוז זעיר מהן מעורב עמילן או אלכוהול שהופק מחמשת מיני דגן. וגם באלה שיש בהן עמילן שהופק מדגן אין חשש חמץ, מפני שעמילן זה הופרד משאר מרכיבי החיטה, והוא לבדו אינו יכול להחמיץ, וכפי שבירר הרב שאר ישוב כהן זצ"ל בתשובתו לגבי חומצת לימון (ראו פניני הלכה פסח ח, ח). וגם אם עירבו בתרופה אלכוהול שהופק מחמשת מיני דגן, הוא שונה מאלכוהול לשתייה, הואיל והוא נועד לצורך רפואי שנועד להמסה. ריכוז האלכוהול שבו בין 95 ל־99 אחוזים, ונוזל כזה אינו ראוי לשתייה, ולכן גם אם הופק מחמשת מיני דגן נפסל מאכילת כלב לפני פסח, ולכן אין בו איסור חמץ.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-18 18:15:59

לחיצת יד לאישה

האם מותר ללחוץ יד לאישה משום נימוס?

לא. היא צריכה להיות מנומסת כלפיך ולכבד את התורה שאתה מאמין בה ולא ללחוץ את ידך. ואם היא לא יודעת, אז תסביר לה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-18 06:33:18

מעשר כספים להורים

שלום רב, ההורים של אשתי בגיל פנסיה, סביב גיל 70 ואין להם קרן השתלמות ורק פנסיה מינימלית. חמי חולה והם אינם עובדים. ברשותם הדירה שהם חיים בה כך שאין להם שכר דירה לשלם. הם חיים בצמצום, אינם קונים לעצמם בגדים או תכשיטים. הם מסיימים כל חודש במינוס. גיסי עוזר להם כספית מידי פעם. האם ניתן לתת להם מכספי מעשר או שעדיף לתת לעמותה שמחלקת לעניים?

אביא לך את המובא בפניני הלכה ליקוטים ב' סוף פרק ו (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה):

טו – צדקה להורים

שאלה: האם אפשר לתת את כספי המעשר להורים נזקקים? תשובה: אם יש לבן אפשרות לפרנס את הוריו הנזקקים הוא חייב לפרנסם. ואמרו חכמים שאם ייתן את כספי הצדקה שלו להורים, תבוא לו מארה (קללה), שאין ראוי שייתן אדם להוריו צדקה אלא ראוי שיסייע להם מכספו האישי. אבל אם מצבו הוא, שבלא כספי מעשר כספים לא יוכל לעזור להוריו, הרי ההורים קודמים לבנים ולכל שאר העניים, ולכן ייתן להם את כספי המעשר (שו"ע ורמ"א יו"ד רמ, ה).

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-17 18:57:53

קטניות

שלום וברכה, שבבי שקדים מולבנים שכתוב עליהם "לאוכלי קטניות" אך ברכיבים כתוב "שקדים מקולפים 100%", האם מותר לאכול אותם למי שלא אוכל קטניות? לא יודע אם זה קשור, אבל אציין שאנו נוהגים לאכול לפתית.

מותר. ובכלל, כל דבר שברכיבים לא ברור למה כתוב לאוכלי קטניות, או שהסיבה שכתבו כך היא משום שיש במאכל שמן קנולה או שמן סויה – מותר.

אביא לך כאן מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור – 'קיצור הלכה':

שמן סויה, שמן קנולה (לפתית), שמן בוטנים ושמן כותנה, אינם בכלל האיסור. וכן שוקולדים וממתקים ושאר מאכלים שהקטניות שבהם אינן ניכרות ובטלו ברוב לפני פסח, מותרים מצד הדין אף שכתוב עליהם 'לאוכלי קטניות בלבד'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-17 18:33:29

יש לך שאלה?

יחד עם אלוהים – לפרשת שלח לך

חטא המרגלים

פרשתנו עוסקת בחטא הנורא, חטא המרגלים, החטא עליו קיבלו בני ישראל את העונש החמור ביותר, כל הדור ההוא מתו במדבר, כניסת עם ישראל לארצו נדחתה בארבעים שנה, משה רבנו לא הנחיל את הארץ, וחז"ל מוסרים לנו שכל הגלויות הן תוצאה של חטא המרגלים, כי לו נכנס משה רבנו לארץ הייתה כניסתם כניסה עולמית, ללא הפסק, כמו כל דבר שעשה משה רבנו. כל החורבנות נגררים מחטא המרגלים, כדברי חז"ל: "אתם בכיתם בכייה של חינם ולכן תבכו בכייה לדורות".

מה כל כך חמור בחטא המרגלים?

מה כל כך חמור בחטא המרגלים? מדוע חטא זה הוא משמעותי כל כך?

אפשר לסנגר ולומר שעם ישראל מפחד, עם ישראל שומע על בני הענק, על הרים בצורות בשמיים, ונתקף חרדה. נכון היה ראוי שיהיה בטחון, שתהיה אמונה, אבל מדוע זה כל כך נורא? בסך הכול זה אנושי, זה מובן ומתקבל על הדעת. אמנם בשיר – 'מי שמאמין לא מפחד', אבל במציאות יש לנו רגשות אנושיים, ואנחנו מפחדים ומתפחדים, מדוע זה חטא חמור ונורא, עד כדי: ”יום לשנה", עד "במדבר הזה יפלו פגריכם"?

למה לבכות כל-כך?

השאלה היא המובילה לתשובה, כי ברור שיש כאן משהו חמור מאד, ונראה שהחומרה הגדולה נובעת מהעמדה הנפשית שיוצרת ומחוללת את התגובה שהיא הפחד, הבכי, חוסר המוכנות להיכנס לארץ, והיא העמדה הנפשית שקובעת שארץ ישראל וכיבושה תלוי בכוחנו, בזכותנו, וממילא זה נותן לנו את המחשבה שאנו יכולים להחליט, לבחור ולקבוע, זה נותן לנו את האחריות ויחד עמה את הפחד.

נכנסים יחד לארץ

זו טעות חמורה, ארץ ישראל היא של עם ישראל, כי הקב"ה נותן לנו את הארץ! כשם שהקב"ה נתן את התורה בכפייה, לומר לך, תורה היא קיום העולם ולא שייך כלל שהתורה לא תינתן. כך גם ירושת ארץ ישראל, אלא שבכיבוש ארץ ישראל ניתנת לעם ישראל הזכות והחובה, לפעול עם אל, בלי לאבד את הידיעה הברורה שלא בצדקתנו וביושר לבבנו הקב"ה מנחיל לנו את הארץ, וזו המורכבות הגדולה, להיות ולא להיות, לפעול ולדעת כי 'ה' אלוקיך הוא הנותן לך כוח לעשות חיל', עמדת האמונה, עמדת הביטול, היא עמדה קשה מאד, כאשר יחד איתה צריך לפעול ולעשות.

צריך ענווה אדירה לרשת את הארץ 'וענווים ירשו ארץ', כפי שכותב תרגום יונתן בן עוזיאל, שכאשר ראה משה ענוותנותו של הושע בן נון, הוסיף לו יו"ד לשמו, י-ה יושיעך מעצת המרגלים, אתה ראוי להיות מנוחלי ארצנו.

התגובה של בני ישראל לדברי המרגלים היא בכי, שהוא תחושת איבוד החיים. הם אומרים אם נכנס לארץ בכוח אלוקי שהוא לא כוחנו אז מי אנחנו? מה חיינו? אז בשביל מה צריך ארץ?! – נשאר כבר במדבר!

אז מגיעה פרשיית הנסכים, שהיא השמחה שבהקרבת הקורבן, היין שבתוך הקורבן, האדם מקריב ונותן אבל חש בכך שהוא חי ומאושר. פרשיית הנסכים אומרת לנו שעם מסירות הנפש שמביעה הבאת הקורבן יש שמחה שמייצגים הנסכים.

היכולת מצד אחד להיות מסור בלב ונפש לרצון ה', עד מסירות נפש, ומאידך להרגיש שבכך אתה לא מאבד את מקומך אלא קונה אותו, זה הדבר הנדרש מבני ישראל בכניסתם לארץ, להיות בארץ ולהתאמץ, למסור את הנפש, לעבוד – אבל לדעת שזה לא שלנו אלא ה' הוא הנותן לך כוח, זה האתגר – לחיות חיים של מסירות נפש שמחה.

יהי רצון שנזכה להבנה הזאת בחיינו, הפרטיים והכלליים!

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן