נר חנוכה וצד שמאל
אנו כותבים את הדברים אור ליום רביעי, נר שמיני של חנוכה. מולנו מאירים בעוז ובעוצמה כל שמונת נרות החנוכה, והמחשבות נתונות להלל וההודאה על הימים המופלאים הללו. כמה עוז ועוצמה, כמה גבורה ותעצומות נפש היו צריכים החשמונאים בכדי לצאת למלחמה.
מלחמת החשמונאים לא הייתה רק כנגד האויב היווני אלא גם מלחמה באויב מבית- המתיוונים- משתפי הפעולה, שפעם אחר פעם הביאו במו ידיהם את האויב לארץ ישראל וירושלים. איזו בערה פנימית אדירה צריכים בכדי לא להתייאש ולחזור ולהילחם שוב ושוב, במשך שנים רבות.
שני דברים בולטים מאוד בחנוכה: האש ורשות הרבים.
חז"ל מוסרים לנו שיש קשר פנימי בין נרות החנוכה, מצוות המזוזה ומצוות הציצית. כפי שמובא במסכת סופרים: "נר חנוכה, מצווה להניחו בפתח הסמוך לרשות הרבים משמאל, שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה בשמאל, ובעל הבית בטלית מצוייצת עובר ביניהם לקיים 'החוט המשולש לא במהרה ינתק".
וצריך להבין מה הקשר בין שלושת הדברים. וכן יש להבין כיצד ייתכן שנר חנוכה מוצג בשמאל, הרי המצוות כולן נעשות בימין (חוץ מתפילין של יד המכוונות נגד הלב המצוי בצד שמאל).
"מי לה' אליי"
נענה על האחרון ראשון, ונסביר אותו בשני אופנים:
האופן הראשון הוא שהחשמונאים, בכדי לצאת למאבקם ולהצליח בו, היו צריכים להשתמש במידת הדין ומידת הגבורה. מידות אלו מיוחסות לצד שמאל. "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת". וכפי שכתוב ב'פתח אליהו': "חסד דרועא ימינא. גבורה דרועא שמאלא". ולכן מתאים שנר חנוכה יהיה בצד שמאל.
יתר על כן, ראש חודש טבת חל תמיד בחנוכה. בספר יצירה מובא שמידתו של חודש טבת היא מידת הכעס. הכעס, כידוע, הינה אחת המידות הנפוצות והיא טומנת בחובה קלקולים ונזקים רבים. אולם בצורתו המתוקנת הכעס הינו האש הפנימית שמתעוררת באדם לעקור את הרשעה ולתקן את העולם.
קנאות ו"זעם קדוש" הינן תכונות שמתאימות לשבט לוי, ממנו באו החשמונאים. כך היה בנקמה על מעשה דינה, וכך היה כאשר חטא העגל קרא משה רבנו "מי לה' אליי" והתקבצו אליו בני לוי שנשלחו להרוג "איש באחיו". ואולי המקום הידוע והבולט ביותר הוא שלא נתכהן פנחס עד שקינא את הקינאה הגדולה והרג את זמרי בן סלוא.
האש שאנו מדליקים בחנוכה היא אש הקודש שהתעוררה בלבבות של הכהנים הקדושים (החשמונאים) ותומכיהם. וגם אנו צריכים להידלק באש קודש. כי ללא ספק זו בחינה גדולה לערכיו של האדם- מה מכעיס אותו, מה מדליק אותו.
שמאל שהוא ימין
האופן השני בו ניתן להסביר את הקושיה הינו, כפי שכותב ה'שפת אמת' על הש"ס, שבאמת נר חנוכה איננו בשמאל אלא בימין. שכיוון שנר חנוכה פונה החוצה, אל הרחוב, הרי הוא בימין היוצא מהבית.
וניתן לחבר את שתי התשובות ולומר שהאדם פנימה בוער באש קודש, אך כאשר הוא מוציא את הדברים החוצה, הדרך המרכזית לפעולה היא בימין.
ולאור דברנו אלו ניתן לבאר את הקשר בין נר חנוכה, המזוזה והציצית. ברובד הראשון יש כאן השלמה. עניינה של המזוזה הוא לקדש את הבית, והיא הקבועה. ומתוך הקדושה הקבועה והיציבה שהיא ביתו של האדם, מידי פעם מוציא האדם את קדושתו החוצה אל הרחוב.
ברובד השני יש כאן השלמה לבית פנימה, הבית צריך הרבה קדושה של חסד וטוב, וכהשלמה לכך יש גם צורך באש קודש, בגבורה, שבאים לידי ביטוי בנר חנוכה.
יש כאן יחסים כפולים- היחסים בין הפנימי לחיצוני ובין הימני לשמאלי.
גם בציצית אנו מוצאים את היחסים הכפולים הללו. החלק הגדול והמרכזי של הציצית הוא הטלית הפנימית העוטפת את האדם ומייצגת את קדושתו הפנימית, ועליה יש אזהרה של רבנו האר"י שלא להוציאה לחוץ. והחלק השני, הקטן, הוא הפתילים, המשתלשלות החוצה ומייצגות את ההשפעה של האדם על המציאות, החיים והציבור. בהם המצווה היא הפוכה- "וראיתם אותו".
וכן יש בציצית את היחסים שבין הימין לשמאל. הציציות מקיפות את האדם מכל עבריו וצדדיו ומייצגות את המידות השונות בהם צריך האדם להתגלות ולפעול.
כשהאדם נכנס ועומד בפתח הבית, מופיע 'איש וביתו' באופן השלם, וזהו "החוט המשולש לא במהרה ינתק".
נאום יהודה- הפנימי והחיצוני
גם בתחילת פרשתנו אנו מוצאים את הצד הפנימי והצד החיצוני. בצד החיצוני של הפסוקים אנו מוצאים את יהודה ניגש אל יוסף ומדבר אליו דברים רכים, דברי טוב וחסד, דברים המייצגים את הצד הימני. "ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר־נא עבדך דבר באזני אדני ואל־יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה" וכן כל דבריו של יהודה עד סוף הפרק- דברים רכים ומכבדים.
מאידך המדרש, כפי שמביאו גם רש"י, רואה בדברים הללו של יהודה כעס וזעם נורא, איומים וגידופים, וז"ל המדרש:
"'ויגש אליו יהודה' – שנגש בתוכחות בי אדוני אל תעבור עלינו מדת הדין, 'כי כמוך כפרעה' – כשם שפרעה רבך אוהב נשים ומחמדן כך אתה ראית לבנימן שהוא יפה תואר ואתה מחמדו להיות לך לעבד, דבר אחר: 'כי כמוך כפרעה' – כשם שאתה ופרעה גדולים במקומכם כך אנו גדולים במקומנו, 'אדוני שאל את עבדיו' – א"ל מתחילה בעלילה באת עלינו מכמה מדינות ירדו למצרים לשבור אוכל ולא שאלת אחד מהן, שמא בתך באנו ליקח או אחותינו אתה סבור לישא אעפ"כ לא כסינו ממך דבר. א"ל יוסף יהודה למה אתה דברן מכל אחיך ואני רואה בגביע שיש באחיך גדולים ממך ואתה פטיט (פטפטן). א"ל כל זאת שאתה רואה בשביל הערבות שערבתי אותו. א"ל מפני מה לא ערבת את אחיך כשמכרתם אותו לישמעאלים בעשרים כסף וצערת את אביך הזקן ואמרת לו טרף טורף יוסף והוא לא חטא לך, אבל זה שחטא וגנב הגביע אמור לאביך הלך החבל אחר הדלי, כיון ששמע יהודה כך צעק ובכה בקול גדול ובמר נפש אמר 'כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי' – א"ל יוסף בא ונתווכח שנינו אמור מילך וסדור דינך, מיד אמר יהודה לנפתלי לך וראה כמה שווקים יש במצרים, קפץ וחזר אמר ליה שנים עשר, אמר יהודה לאחיו אני אחריב מהן שלשה וטלו כל אחד אחד ולא נשאיר בהם איש, אמרו לו אחיו יהודה מצרים אינה כשכם אם אתה מחריב מצרים תחריב את העולם כולו…אמר ליה יהודה ליוסף תדע שמתחלה לא באת עלינו אלא בעלילות, בתחילה אמרת לנו מרגלים אתם, שניה, אמרת לראות את ערות הארץ באתם, שלישית, גביע גנבתם, אני נשבע בחיי אבי הצדיק ואתה נשבעת בחיי פרעה הרשע אם אני אוציא חרבי מנרתיקה אמלא כל מצרים הרוגים, א"ל יוסף אם תוציא חרב מנרתיקו אני כורכו על צוארך, אמר ליה יהודה אם אפתח את פי אבלע אותך, אמר ליה יוסף אם תפתח פיך אני סותמו באבן, אמר יהודה ליוסף מה נאמר לאבא, א"ל אמור לאביך הלך החבל אחר הדלי, א"ל יהודה דין שקר אתה דן אותנו, א"ל יוסף אין לך דין שקר כמכירת אחיכם, א"ל יהודה נורא דשכם דליק בלבי, א"ל יוסף נורא דתמר כלתך אנא מטפי, א"ל יהודה רתח אנא ולית דמהימן לי, א"ל יוסף רתחא דידך אנא מתבר, א"ל יהודה עכשיו אני אצא ואצבע כל שווקים שבמצרי' בדם, א"ל יוסף צבעי' הייתם מימיכם שצבעתם כתונת אחיכם בדם ואמרתם לאביכם טרף טרף…"
יש כאן שני צדדים ההופעה החיצונית המכובדת והנעימה, אבל בפנים אש בוערת!
יהי רצון, שמהימים הללו נצא בוערים באש קודש, נאיר את האומה, נאיר את העולם, ושלקראת הבחירות הבאות עלינו לטובה בס"ד, נהיה כולנו לפידים ונשפיע על העם ועל המדינה, נאיר את ביתנו ומתוך כך נצא ונאיר את הרחוב.