חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת תולדות – על מידת התמימות

 

התורה נותנת בפרשתנו הגדרה יסודית להבדל שבין עשו ליעקב: "ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה, ויעקב איש תם יושב אהלים". בדברנו היום נעיין במידת התמימות בה מעטרת התורה את יעקב – המידה עליה מצווה התורה את כולנו "תמים תהיה עם ה' אלוקיך", המידה שחקוקה על כיסא הכבוד (כפי שאומרים חז"ל שצורתו של יעקב "איש תם" חקוקה על כיסא הכבוד).

רש"י מבאר שתם הוא אדם שליבו ופיו שווים, אדם שלם שהחיצוניות והפנימיות שלו מתפקדים בהרמוניה ושלמות. הרב קוק מבאר במספר מקומות שמידת התמימות היא היכולת של האדם להתמסר באופן שלם, עד כדי מסירות נפש, לאידיאלים וערכים. והמהר"ל מבאר שמידת התמימות היא: 'שהולך בדרך הישר בעצמו בלי שום התבוננות רק הולך בדרכו בתמימות'.

וננסה לבאר את דבריהם. על כל אידיאל וערך בעולם ניתן להקשות ולהסתפק. על כל קשר וחיבור בעולם יש מקום לפקפק. לדוגמא, ניתן לשאול על אדם שיושב והוגה בתורה, האם התורה שהוא לומד היא תורת האמת? הרי יש הרבה שיטות וזרמים בתורה…? יתר על כן, הרי יש דתות רבות- האם האדם בחן את כולם לעומק? מי אמר שהתורה שהוא לומד היא תורת האמת?! אם נבחן את הדברים בשכל, במבט אובייקטיבי-מדעי, לא נוכל להגיע לוודאות…

דוגמא נוספת, האם בת זוגו של אדם הנשוי באושר, היא הטובה והראויה ביותר שאיתה הוא יכול להתפתח, לצמוח ולהועיל לעולם באופן מיטבי. ניתן לכאורה לפקפק בדבר, הרי הוא לא מכיר את כל הנשים בעולם, ובוודאי לא הייתה לו מערכת זוגית עם כל אחד מהן. ואולי אישתו היא לא האשה האידיאלית? אולי הייתה יכולה להיות מישהי אחרת טובה הימנה.

התם מתחבר לדברים באופן הרבה יותר פנימי ושלם, באופן שאין בו פקפוק וספקות. התם חי את החיים ולא חוקר, מתבונן ומנתח אותם מבחוץ. זה לא שאין לו את היכולות לעשות זאת, אלא שהוא בוחר להתחבר ברובד הרבה יותר עמוק. כמו ילד שיודע להתמסר ולהיות נאמן ללא גבול, מתוך אמון ואמונה תמימים ופשוטים.

כדברי חז"ל (חולין ה ב), על הפסוק בירמיהו (לא כו): 'וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה' – "אנשים ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה".

לעומת יעקב התם, עשו הוא איש צד, שעניינו לנצל את תמימות התמימים – הן את בעלי החיים שברוב תמימותם רצים לפיתיון, והן את בני האדם (כפי שמביא רש"י במקום: "לצוד ולרמות את אביו בפיו, ושואלו: אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן? כסבור אביו שהוא מדקדק במצוות"). האונקלוס מתרגם את המילים "איש יודע ציד"- "גבר נחשירכן" (איש הפועל כנחש). הצייד הראשון שמופיע בתורה הוא הנחש, אשר מפתה את האישה לנסות לאכול מעץ הגן, שלא תהיה תמימה פתייה ומאמינה, שאולי אם תאכל יהיה יותר טוב.

לעומת זאת דרכו של התם היא שהוא לא מוכן ולא רוצה לנסות לראות מה יהיה אם יעבור על הציווי האלוקי. הוא רוצה את התום. הוא לא רוצה לדעת, להכיר וחוות את הרע, כי מי שחווה את הרע לעולם לא יהיה תמים.

יצחק אבינו הוא 'עולה תמימה', כולו קדושה, כולו תמימות מופלאה, שאת שיאה ראינו בהליכתו התמימה והשלימה אחרי אביו לעקידה, ללא פקפוק, ספיקות או הטלת דופי.

יצחק לא מבין את הרמאות והשקר של עשו, איש הציד כדי לזכות בברכות נאלץ יעקב אבינו, האיש התם, לאחוז במידתו של עשו, בהדרכת רבקה אימנו שמבינה ברמאים המתהדרים בלובנם, הוא לומד את הדבר הנורא והכואב –  "עם נבר תתברר ועם עיקש תתפתל", הוא חייב להראות גם ליצחק שיש אנשי ציד. חז"ל אומרים שיעקב עשה זאת בבכי ובצער, אלא לעיתים אין ברירה.

צריך ללמוד להגן על התמימות. בעולם שבו יש כל כך הרבה שקר, כל כך הרבה רמייה והונאה, צריך ללמוד להיות תמימים, ללמוד לתת אמון, לתת אהבה בלב שלם בלא פחד מאכזבות, לדעת להתמסר ולהיות נאמנים באמת, וזה מאד לא פשוט!

יהי רצון שנזכה ניצור בתים מלאים בנאמנות ואמון, זוגי ומשפחתי, נבנה קהילות בהם האמינות והנאמנות הם ערך על, שבהן יוכלו לצמוח אנשים תמימים. זוהי דרכו של יצחק אבינו, העולה התמימה, זוהי דרכו של יעקב אבינו, איש תם, וזוהי דרכם של ישראל. יהי רצון שנזכה לכך.

 

בהמשך לדברים, אני מצרף שיר נאה שכתב ד"ר שלומי מדליון, שיר שמזכיר לנו כמה נפלאה ואהובה היא התמימות הילדותית:

שלום לתמימות

מתי זה קרה? זאת לא אדע. אבל לילה אחד היא חמקה לה והלכה, ואני

אפילו לא שמתי לב. אולי עוד הייתי קטן מכדי להבין, אבל בהחלט

מספיק גדול כדי שתיעלם לה.

היא בטח התכוננה במשך איזה זמן, אבל לבסוף, תמימות הילדות שלי

הפליגה לדרכה.

היא קמה בלילה ומתחה אבריה, אחר התלבטה איזה בגד תלבש בלכתה,

וכמו שאהבה, בחרה את שמלת השמחה הפשוטה, הכתומה עם הפרחים,

שהרי אם יוצאים למרחקים, כדאי לקחת שמחה והרבה מצב-רוח.

כיון שעמדה לפני הליכה ארוכה, נעלה את סנדליי הקלילות התכולות,

עם האבזמים האדומים, שמה גומייה ורודה בשיער, והחלה לארוז לה

תיק.

מן המזווה, כתרופה לרעב, היא לקחה לה קופסא שעליה כתוב "סקרנות

בריאה", ובתוכה, כמו שורות חיילים, היו מסודרות המוני שאלות

"למה" ו"איך".

כדי לשתות, לקחה היא את בקבוק המבט, זה עם תשומת הלב לפרטים,

ובתוכו התעופפה לה להקת ציפורים ענקית, עץ השיר עליו ברוח,

ומטוס הנמיך טוס במרחק, והכל בשלל צבעים נהדר.

ואז, היא הביטה ימינה ושמאלה שאין איש רואה, נעמדה על קצות

אצבעותיה ושלחה את ידה אל המדף העליון, שם ישבה לה צנצנת

הביישנות הילדותית הטהורה מלאה לגמרי, יקרה מכדי שהמבוגרים

יהינו להשתמש בה. לבסוף הצליחה למשוך אותה אליה, והכניסה אותה

לתיק.

בתוך שק השינה גלגלה את סיפורי הילדות של לפני השינה, את קולה

של אימא שר שיר ערש, ויד מלטפת, כדי להירדם.

וממש ממש לפני שיצאה, נכנסה למטבח אט אט, בשקט בשקט, וכמו ילדה

מחונכת היטב החלישה למינימום את הגז, שעליו בערה אש האהבה

הפשוטה, ובמקום להבות בוערות בעוצמה, נותרו להם רק כמה אודים

מסתתרים, לוחשים.

ואז יצאה לה ובחיוך משובב סגרה את הדלת.

ובבוקר כשבאתי אותה להעיר, ממש כמו שהילדים אוהבים, היא סידרה

כריות מתחת לשמיכה, כדי שיחשבו שהיא שם, ובמקומה שם מצאתי כרית

דאגות, וכרית מלאה נוצות של צביעות, ושמיכה חדשה שאותה לא

הכרתי, שמיכה שאיתה מכסים רגשות…

ואני נותרתי לי לבדי, בלי תמימות הילדות וללא פשטות השמחה

ואותה הקלילות הטבעית גם היא יחד איתן פרחה

וכבר לא שואלים "למה" כי כבר אין דברים חדשים

וממילא כבר לא שמים לב למיליוני פרטים רוחשים

ופחות נהנים למראה פרח פורח ונחל זורם

ולא רואים איך הפך חדר ילדותינו למדבר שמם

וכדי ליהנות מסיפור טוב, צריכים שיהיו בו טובים ורעים, רוצחים

ופושעים, ואי אפשר ליהנות מסתם סיפור על צבעים.

והכי כואב והכי מפחיד – ברז הגז לגמרי החליד

וכמה שניסיתי אותו לסובב – לא הצלחתי להגביר את האש שבלב…

ומתוך אותו עצב הורס, יצאתי לדרכי, אותה לחפש.

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן