חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת וארא

הקב"ה מצווה את משה ואהרון "כי ידבר אליכם פרעה לאמור תנו לכם לופת, ואמרת אל אהרון קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי תנין", ומספרת התורה שאכן כך היה, "ויבוא משה ואהרון אל פרעה ויעשו כן כאשר ציווה ה' וישלך אהרון את מטהו לפני פרעה ולפני עבדיו ויהי לתנין. ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם הם חרטומי צרים בלהטיהם כן, וישליכו איש מטהו ויהיו לתנינים ויבלע מטה אהרון את מטותם". ואומרת הגמרא במסכת שבת "אמר רבי אלעזר נס בתוך נס", וכפי שכתב רש"י אצלנו "מאחר שחזר ונעשה מטה בלע את כולם".

מבאר החתם-סופר שבהפיכת המטה לתנין ישנה אמירה יסודית שפרעה הינו מטה ביד ה', וזה לשונו: "רמז לו כי מה שהוא עתה תנין גדול רובץ בתוך יאוריו, איננו אלא מטה של הקב"ה שמסרו בידו לרדות בו בישראל". ומבאר הרב יעקב אריאל שליט"א, שיש כאן דיון עמוק בייעוד האדם ותפקידו. המצרים ראו באדם סוג של תנין, שכל יעודו ותפקידו הוא לספק את צרכיו ותאוותיו. הנהנתנות היא הממלאת את תוכן כל חייו. לעומתם, משה ואהרון רואים את האדם כמטה, דהיינו, ככלי ביד ה' שנועד למלא את רצון ה' בעולם.

המצרים בזו לתפיסה הרואה את האדם כמטה, שהרי המטה הוא עץ יבש, ללא חיים משלו, הוא כבול לרצון משלחו, בלי יכולת לבטא את אישיותו, וללא מימוש עצמי. אין טעם לחיים שכאלה, חיי מטה מת, שכל יעודו הוא להיות כלי ביד אחר. ואהרון, לעומת זאת, מראה להם שהיות האדם מטה ביד ה' איננו מכיוון שאינו יכול להיות תנין, אלא ברצונו הופך עצמו למטה, ורק על ידי כך חייו מקבלים משמעות עמוקה ואמתית. ולכן אהרון הופך את מטהו לתנין, לומר, 'אף על פי שאני ממלא את רצון ה' אין זה סותר את עצמיותי, את יכולת השמחה וההנאה שלי, אלא רק מרומם אותם, ואילו אתם, המצרים, משועבדים להיותכם תנינים ועבדים לתאוותיכם. וסוף המטה לבלוע את התנין (כפי שאכן קורה)'.

המשנה באבות אומרת: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה". ומבאר התפארת ישראל, ש"רק הוא אינו משתעבד וגם אינו משועבד להגופניות. וזאת החירות שנפשו אינה משועבדת לתאוות הגופני, זהו לבד החירות האמיתית, ולא כשתאוותו משוחרר ונפשו משועדת לתאווה"- כלומר, האדם מעצם היותו נברא הוא משועבד, שהרי עבד הוא לבוראו, ולכן השאלה היא לא האם אני כאדם יהיה עבד ומשרת לדבר שהוא גדול, חזק ונעלה ממני, אלא רק את מי אני בוחר לשרת.

האדם ה"חופשי" מרצון ה' ומתורה, משועבד לגמרי לתאוותיו, להנאותיו הגשמיות, לגאוותו ולאנוכיותו. עד כדי כך הוא משועבד לכך שהוא נהנה בהנאות גשמיות, רגעיות, אף על פי שמביאות לו נזק גדול יותר וגורמות לו צער רב כבר בחייו בעולם הזה. הוא נפגע וכועס, פוגע ומקנא, למרות שדברים אלו פוגעים במצב רוחו ובאיכות חייו העכשוויים. מכיוון שהוא משועבד לתאוות האכילה, הממון והעריות, ולאהבת הכבוד, היוקרה והערכה.

אומר אהרון לפרעה: "אנחנו מטה ביד ה', ולכן יש ערך לחיינו, יש משמעות לעבודתנו ויצירתנו, אבל אתם, המצרים, תנינים, כל עבודתכם היא להרבות בכבודכם ובגאוותכם, ולכן כל מעשיכם חסרי ערך, וכל דבר שחסר ערך סופו ליפול. ויותר מכך, כיוון שה' מנהיג את העולם וכיוון שכל מה שברא- לכבודו ברא, סוף אלו שהם מטה ביד ה' להנות ולבלוע את עבודתם של התנינים". ואכן כך קרה לבסוף, "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", וכל ממונם של המצרים נלקח בידי ישראל, בבחינת "יכין רשע וילבש צדיק".

ישאל כל אחד את עצמו בצורה אמיתית: 'למה אני משועבד? את מה אני משרת? בשביל מי אני עובד?', ויזכור את דברי ריה"ל, "עבדי הזמן עבדי עבדים הם ועבד ה' הוא לבדו חופשי".

יהי רצון שנזכה להיות משועבדים לרצונו יתברך ולעשות רצוננו רצונו, להיות עבדים לערכים ולא עבדים לצרכים, להיות מחויבים לחלוטין לאידיאלים האלוקיים, ולא מחויבים לכבודנו האישי.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן