חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

קריאת שמע שעל המיטה

היי שלום הרב אם אני הולך לישון בשעה 3 בלילה האם עדיף לקרוא קרית שמע שעל המיטה לפני שאני הולך לישון או לקרוא לפני חצות? והאם בכול אופן לא אומרים ברכת המפיל בברכה כי אני ישן אחרי חצות? (אני ספרדי נוהג לפי עדות המזרח)

קריאת שמע שעל המיטה אומרים על המיטה לפני שהולכים לישון.

דין הברכה מובא בפניני הלכה תפילה כו, ב וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור. אפשר לקרוא מספרי פניני הלכה דרך האתר של פניני הלכה:

יש שלמדו על פי קבלת האר"י ז"ל, שרק מי שהולך לישון לפני חצות לילה יברך 'המפיל', אבל מי שהולך לישון אחר חצות לא יאמרנה. וכן נוהגים רבים מהספרדים, שאם הולכים לישון אחר חצות אומרים 'המפיל' בלא שם ומלכות (כה"ח רלט, ח, ועי' יחו"ד ד, עמ' קכב-קכד). אבל למנהג אשכנזים וחלק מהספרדים, כל זמן שהולכים לישון לפני עמוד השחר – מברכים 'המפיל'.

אם אינך יודע את מנהגך, תשאל את אביך וסבך, או את אנשי הקהילה הזקנים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-19 02:18:23

האם טבליות של tums מותרות בפסח

שלום כבוד הרב, לאחרונה עלתה הבעיה ששינו את נוסחת התרופה נגד צרבת tums. הרבנים ולא יודעים להגיד האם התוספת שנותנת טעם לtums היא חמץ או לא. מצד אחד אומרים הבגלל שזה תערובת טעמים אז אין לדעת איזה טעם נותן מה ולכן זה מותר, מצד שני אומרים שבגלל שהתוספת נותנת טעם אין להשתמש. מצרפת תשובה באנגלית לגבי עניין זה. מה פוסק ברב במקרה הזה? Tums (Passover) Status: Why does the cRc Pesach Guide say that all Tums aren’t acceptable but others list certain types as acceptable? The reason for the difference in policy is a Rabbinic difference of opinion as to whether one must refrain from consuming products which contain flavors of unknown kosher and Pesach status. Some Rabbis take a lenient position due to the fact that most of the flavor-contributing chemicals are not chametz, no single chemical’s taste is perceived in the final product (i.e. zeh v’zeh gorem), and the flavor is used in tiny proportions. Other Rabbis argue based on halachic and factual grounds which are beyond the scope of this document. The cRc follows the latter, stricter approach to this question. We are unable to determine whether the flavorings used in Tums are acceptable for Pesach, and therefore cannot recommend them. Others who list certain Tums products as acceptable for Pesach are aware of this but accept the lenient approach outlined above, which rules that flavors of unknown status do not compromise the Pesach status of the Tums. It is noteworthy that there is corn starch in every variety of Tums which we looked at, which means that even according to the lenient approach the Tums should only be consumed by those who are Sephardic or ill and permitted to eat kitnios.

מותר

כך כתב הרב מלמד בעיתון רביבים של שבוע שעבר:

כתבתי (בפניני הלכה ח, סוף הערה 9) שבשעת הדחק, כאשר לא ניתן לברר אם התרופה הטעימה כשרה, גם שלא לצורך פיקוח נפש, מותר ליטול אותה בפסח, שהואיל וברוב רובן של התרופות אין חמץ, אפשר להקל על פי הרוב, כמבואר בשולחן ערוך (יורה דעה קי, ג).

אולם עתה שלח לי ידידי הדגול הרב שאול דוד בוצ'קו שליט"א תשובה שכתב, ובה בירר שגם בתרופות הטעימות אין חשש חמץ. ראשית, מפני שרק באחוז זעיר מהן מעורב עמילן או אלכוהול שהופק מחמשת מיני דגן. וגם באלה שיש בהן עמילן שהופק מדגן אין חשש חמץ, מפני שעמילן זה הופרד משאר מרכיבי החיטה, והוא לבדו אינו יכול להחמיץ, וכפי שבירר הרב שאר ישוב כהן זצ"ל בתשובתו לגבי חומצת לימון (ראו פניני הלכה פסח ח, ח). וגם אם עירבו בתרופה אלכוהול שהופק מחמשת מיני דגן, הוא שונה מאלכוהול לשתייה, הואיל והוא נועד לצורך רפואי שנועד להמסה. ריכוז האלכוהול שבו בין 95 ל־99 אחוזים, ונוזל כזה אינו ראוי לשתייה, ולכן גם אם הופק מחמשת מיני דגן נפסל מאכילת כלב לפני פסח, ולכן אין בו איסור חמץ.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-18 18:15:59

לחיצת יד לאישה

האם מותר ללחוץ יד לאישה משום נימוס?

לא. היא צריכה להיות מנומסת כלפיך ולכבד את התורה שאתה מאמין בה ולא ללחוץ את ידך. ואם היא לא יודעת, אז תסביר לה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-18 06:33:18

מעשר כספים להורים

שלום רב, ההורים של אשתי בגיל פנסיה, סביב גיל 70 ואין להם קרן השתלמות ורק פנסיה מינימלית. חמי חולה והם אינם עובדים. ברשותם הדירה שהם חיים בה כך שאין להם שכר דירה לשלם. הם חיים בצמצום, אינם קונים לעצמם בגדים או תכשיטים. הם מסיימים כל חודש במינוס. גיסי עוזר להם כספית מידי פעם. האם ניתן לתת להם מכספי מעשר או שעדיף לתת לעמותה שמחלקת לעניים?

אביא לך את המובא בפניני הלכה ליקוטים ב' סוף פרק ו (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה):

טו – צדקה להורים

שאלה: האם אפשר לתת את כספי המעשר להורים נזקקים? תשובה: אם יש לבן אפשרות לפרנס את הוריו הנזקקים הוא חייב לפרנסם. ואמרו חכמים שאם ייתן את כספי הצדקה שלו להורים, תבוא לו מארה (קללה), שאין ראוי שייתן אדם להוריו צדקה אלא ראוי שיסייע להם מכספו האישי. אבל אם מצבו הוא, שבלא כספי מעשר כספים לא יוכל לעזור להוריו, הרי ההורים קודמים לבנים ולכל שאר העניים, ולכן ייתן להם את כספי המעשר (שו"ע ורמ"א יו"ד רמ, ה).

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-17 18:57:53

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת דברים – איש דברים

אנו נכנסים השבת לספר חדש, ספר דברים, אשר כשמו כן הוא – דיבורים של משה רבנו: "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל…". וחז"ל תמהים, הרי משה הוא כבד פה וכבד לשון, ואיננו איש דברים, אז איך פתאום נושא נאם אדיר כזה: "'אלה הדברים', אמר ר' תנחומא למה הדבר דומה לאדם שהיה מוכר ארגמן והיה מכריז: 'הרי ארגמן', הציץ המלך ושמע את קולו, קרא אותו ואמר לו: מה אתה מוכר? אמר לו: 'לא כלום' אמר לו: 'אני שמעתי את קולך שהיית אומר הרי ארגמן ואתה אומר לא כלום' אמר לו: 'מרי אמת ארגמן הוא, אלא אצלך אינו כלום'. כך משה לפני הקב"ה שברא את הפה ואת הדיבור אמר 'לא איש דברים אנכי' אבל אצל ישראל כתיב בו 'אלה הדברים'".

ועוד מוסיף המדרש ואומר: "'אמר הקב"ה: ראה לשונה של תורה מה חביבה שמרפא את הלשון, מנין? שכן כתיב  'מרפא לשון עץ חיים', ואין עץ חיים אלא תורה שנאמר: 'עץ חיים היא למחזיקים בה'… ר"ל אמר מה לנו ללמוד ממקום אחר נלמוד ממקומו הרי משה עד שלא זכה לתורה כתיב בו 'לא איש דברים אנכי', כיון שזכה לתורה נתרפא לשונו והתחיל לדבר דברים, מנין? ממה שקרינו בעניין 'אלה הדברים אשר דבר משה'".

לכאורה שני המדרשים חלוקים ביניהם: במדרש הראשון מובן שמשה רבנו היה איש דברים עוד לפני שקיבל את התורה, אלא שכשבא לפני ריבונו של עולם הבין את מקומו ואמר 'לא איש דברים אנכי'. לעומת זאת מהמדרש השני עולה כי משה רבנו לא היה כלל איש דברים, והתורה היא זו שבנתה אצלו את היכולת לדבר.

את הסתירה לכאורה אפשר לבאר כך שמשה רבנו מתחילתו נתגדל אצל פרעה, בארמון המלכות וודאי נתגדל מאד גם בעניין הדיבור, שהיה עניין מרכזי אצל מלכי מצרים (כפי שמצאנו במדרשים, שהמבחן למי מגיעה המלוכה במצרים היה עפ"י ידיעת הלשונות). מה גם שמשה היה ממשפחה מיוחסת, ממנהיגי ישראל, וודאי שירש מהם את כוח ההנהגה והדיבור. בנוסף רואים שמשה משתמש בכוח הדיבור עוד לפני שהוטלה עליו השליחות האלוקית: הן כאשר פוגש את היהודי המכה ונוזף בו, והן בקריאת בנו. אלא שכאשר נחשף משה רבנו לגילוי האלוקי, הוא מבין ומפנים שכל דיבוריו 'לא שווים כלום', כדברי המדרש הראשון, ומתחיל לגמגם, כעין הסברו של המהר"ל (גבורות ה', פכ"ח), שגימגומו של משה רבנו נבע מהקושי העצום להוריד דברים עליונים כל כך לארץ, (כפי שאנו מוצאים לעיתים קרובות בילדים שגמגומם נובע מפער בין יכולת ההבעה הנמוכה, ליכולת המחשבה הגבוהה). משה רבנו מגלה עולמות אדירים של מחשבה ורוחניות, ומתקשה לתרגם אותם לעולם, וזהו סוד כוח התורה – היכולת להביא את האדם לדבר, לא דיבורי סרק, אלא לדבר את הדיבור האלוקי, לדבר ולחשוף בעולם המעשה את האידיאליים האלוקיים. זהו חידושה של התורה, להורות את הדרך המקשרת ומחברת בין שמיים לארץ, והכוח המרכזי הפועל בעניין זה הוא כוח הדיבור (שהוא רומז על הכוחות המעשיים כולם, שהרי הגמרא אומרת שהדיבור הוא מעשה – 'עקימת פיו הויא מעשה'). ואצל משה רבנו מתגלה הדבר במעלה העליונה – משה רבנו אומר דברים 'מפי עצמו', ודברים אלו הופכים להיות אחד מחמשת חומשי תורה. זוהי כוחה של תורה.

העולה מדברינו שכוחה הנפלא והאדיר של תורה, הוא לתת לנו את הסולם שמצד אחד ראשו יגיע השמיימה, לעולמות העליונים, ומצד שני רגליו יהיו מבוססים בארץ. כוחה של התורה הוא לתת לנו את היכולת להביע בדיבור ובמעשה את המחשבות והרעיונות העליונים ביותר-  וזהו החידוש הגדול של התורה, כי הרעיונות הרוחניים הגבוהים כבר נמצאים בעולם, והשאלה הגדולה היא איך לחיות אותם כפרט, ויותר מכך כעם. וכפי שכותב הרב קוק זצ"ל: "לא בעצם התכלית של השלימות הרוחנית הוא עיקר הפלא שבו, (כלומר הדבר המופלא של התורה אינו ההבנה מהי המטרת-תכלית החיים, ולאן לשאוף) כי אם באופן ההגעה אליה על ידי הדרכים המיוחדים וראויים להשגתה". וממשיך הרב זצ"ל להסביר, שמסיבה זו האידיאלים העליונים, המוסר והכיוון – מופיע יותר בנביאים, ואילו ההדרכה המעשית, הפרקטית – מופיעה בתורה שבכתב, כי זה החידוש היותר גדול.

ומכאן יוצאת קריאה גדולה לכל אחד ואחד, ולתלמידי חכמים בפרט, שצריך להקדיש זמן ומחשבה ליכולת שלנו לחיות תורה. לא די באמירות כלליות, אלא כל אחד מחוייב ללמוד את הדרכים המעשיות כדי לחיות את התורה, שהדרך הראשית לכך היא לימוד הלכה וקיומה, ולצד זה למצוא דרכים יעילות נוספות להוריד את האידיאלים הגבוהים לעולם, לאדם הפרטי ולמשפחתו, לתלמידי החכמים ולציבור כולו. כאשר נזכה לעסוק ביצירת סדרים מעשיים, כלכליים, חברתיים, משפטיים וכו', להורדת התורה לעולם, נזכה בעז"ה שאור חדש על ציון יאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו.

השבוע אנו נציין את תשעה באב בו בכו ישראל בכייה של חינם, בשל אי רצונם להיכנס לארץ. אי הרצון לחבר את השמים והארץ הוא מהות החורבן, שכן כל עניינו של בית המקדש הוא להוות חיבור שמים וארץ. הבכי והצער שלנו בתשעה באב הוא על אי הופעת האידאליים האלוקיים בארץ.

יהי רצון שנזכה לשבור את מחיצות הברזל, לחיות חיי תורה מלאים, לשמוע את קול ה', לדבר את דבר ה', ולדעת לחיות את האידאלים האלוקיים בארץ.

אנו נכנסים השבת לספר חדש, ספר דברים, אשר כשמו כן הוא – דיבורים של משה רבנו: "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל…". וחז"ל תמהים, הרי משה הוא כבד פה וכבד לשון, ואיננו איש דברים, אז איך פתאום נושא נאם אדיר כזה: "'אלה הדברים', אמר ר' תנחומא למה הדבר דומה לאדם שהיה מוכר ארגמן והיה מכריז: 'הרי ארגמן', הציץ המלך ושמע את קולו, קרא אותו ואמר לו: מה אתה מוכר? אמר לו: 'לא כלום' אמר לו: 'אני שמעתי את קולך שהיית אומר הרי ארגמן ואתה אומר לא כלום' אמר לו: 'מרי אמת ארגמן הוא, אלא אצלך אינו כלום'. כך משה לפני הקב"ה שברא את הפה ואת הדיבור אמר 'לא איש דברים אנכי' אבל אצל ישראל כתיב בו 'אלה הדברים'".

ועוד מוסיף המדרש ואומר: "'אמר הקב"ה: ראה לשונה של תורה מה חביבה שמרפא את הלשון, מנין? שכן כתיב  'מרפא לשון עץ חיים', ואין עץ חיים אלא תורה שנאמר: 'עץ חיים היא למחזיקים בה'… ר"ל אמר מה לנו ללמוד ממקום אחר נלמוד ממקומו הרי משה עד שלא זכה לתורה כתיב בו 'לא איש דברים אנכי', כיון שזכה לתורה נתרפא לשונו והתחיל לדבר דברים, מנין? ממה שקרינו בעניין 'אלה הדברים אשר דבר משה'".

לכאורה שני המדרשים חלוקים ביניהם: במדרש הראשון מובן שמשה רבנו היה איש דברים עוד לפני שקיבל את התורה, אלא שכשבא לפני ריבונו של עולם הבין את מקומו ואמר 'לא איש דברים אנכי'. לעומת זאת מהמדרש השני עולה כי משה רבנו לא היה כלל איש דברים, והתורה היא זו שבנתה אצלו את היכולת לדבר.

את הסתירה לכאורה אפשר לבאר כך שמשה רבנו מתחילתו נתגדל אצל פרעה, בארמון המלכות וודאי נתגדל מאד גם בעניין הדיבור, שהיה עניין מרכזי אצל מלכי מצרים (כפי שמצאנו במדרשים, שהמבחן למי מגיעה המלוכה במצרים היה עפ"י ידיעת הלשונות). מה גם שמשה היה ממשפחה מיוחסת, ממנהיגי ישראל, וודאי שירש מהם את כוח ההנהגה והדיבור. בנוסף רואים שמשה משתמש בכוח הדיבור עוד לפני שהוטלה עליו השליחות האלוקית: הן כאשר פוגש את היהודי המכה ונוזף בו, והן בקריאת בנו. אלא שכאשר נחשף משה רבנו לגילוי האלוקי, הוא מבין ומפנים שכל דיבוריו 'לא שווים כלום', כדברי המדרש הראשון, ומתחיל לגמגם, כעין הסברו של המהר"ל (גבורות ה', פכ"ח), שגימגומו של משה רבנו נבע מהקושי העצום להוריד דברים עליונים כל כך לארץ, (כפי שאנו מוצאים לעיתים קרובות בילדים שגמגומם נובע מפער בין יכולת ההבעה הנמוכה, ליכולת המחשבה הגבוהה). משה רבנו מגלה עולמות אדירים של מחשבה ורוחניות, ומתקשה לתרגם אותם לעולם, וזהו סוד כוח התורה – היכולת להביא את האדם לדבר, לא דיבורי סרק, אלא לדבר את הדיבור האלוקי, לדבר ולחשוף בעולם המעשה את האידיאליים האלוקיים. זהו חידושה של התורה, להורות את הדרך המקשרת ומחברת בין שמיים לארץ, והכוח המרכזי הפועל בעניין זה הוא כוח הדיבור (שהוא רומז על הכוחות המעשיים כולם, שהרי הגמרא אומרת שהדיבור הוא מעשה – 'עקימת פיו הויא מעשה'). ואצל משה רבנו מתגלה הדבר במעלה העליונה – משה רבנו אומר דברים 'מפי עצמו', ודברים אלו הופכים להיות אחד מחמשת חומשי תורה. זוהי כוחה של תורה.

העולה מדברינו שכוחה הנפלא והאדיר של תורה, הוא לתת לנו את הסולם שמצד אחד ראשו יגיע השמיימה, לעולמות העליונים, ומצד שני רגליו יהיו מבוססים בארץ. כוחה של התורה הוא לתת לנו את היכולת להביע בדיבור ובמעשה את המחשבות והרעיונות העליונים ביותר-  וזהו החידוש הגדול של התורה, כי הרעיונות הרוחניים הגבוהים כבר נמצאים בעולם, והשאלה הגדולה היא איך לחיות אותם כפרט, ויותר מכך כעם. וכפי שכותב הרב קוק זצ"ל: "לא בעצם התכלית של השלימות הרוחנית הוא עיקר הפלא שבו, (כלומר הדבר המופלא של התורה אינו ההבנה מהי המטרת-תכלית החיים, ולאן לשאוף) כי אם באופן ההגעה אליה על ידי הדרכים המיוחדים וראויים להשגתה". וממשיך הרב זצ"ל להסביר, שמסיבה זו האידיאלים העליונים, המוסר והכיוון – מופיע יותר בנביאים, ואילו ההדרכה המעשית, הפרקטית – מופיעה בתורה שבכתב, כי זה החידוש היותר גדול.

ומכאן יוצאת קריאה גדולה לכל אחד ואחד, ולתלמידי חכמים בפרט, שצריך להקדיש זמן ומחשבה ליכולת שלנו לחיות תורה. לא די באמירות כלליות, אלא כל אחד מחוייב ללמוד את הדרכים המעשיות כדי לחיות את התורה, שהדרך הראשית לכך היא לימוד הלכה וקיומה, ולצד זה למצוא דרכים יעילות נוספות להוריד את האידיאלים הגבוהים לעולם, לאדם הפרטי ולמשפחתו, לתלמידי החכמים ולציבור כולו. כאשר נזכה לעסוק ביצירת סדרים מעשיים, כלכליים, חברתיים, משפטיים וכו', להורדת התורה לעולם, נזכה בעז"ה שאור חדש על ציון יאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו.

השבוע אנו נציין את תשעה באב בו בכו ישראל בכייה של חינם, בשל אי רצונם להיכנס לארץ. אי הרצון לחבר את השמים והארץ הוא מהות החורבן, שכן כל עניינו של בית המקדש הוא להוות חיבור שמים וארץ. הבכי והצער שלנו בתשעה באב הוא על אי הופעת האידאליים האלוקיים בארץ.

יהי רצון שנזכה לשבור את מחיצות הברזל, לחיות חיי תורה מלאים, לשמוע את קול ה', לדבר את דבר ה', ולדעת לחיות את האידאלים האלוקיים בארץ.

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן