חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

אתם ניצבים

פרשתנו פותחת בפסוק "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם, ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל". ננסה היום לברר מהי ההתייצבות הזאת? מה משמעות של הביטוי 'נצבים'? ומדוע אחרי אמירת 'כולכם' צריך פירוט, ןחזרה 'כל איש ישראל'?

כשאומרים שאדם 'ניצב', אין הכוונה לעמידה סתמית המייצגת המצאות במקום מסוים, אלא התייצבות היא כשהאדם עומד בכל כוחותיו, בכל מלוא קומתו הרוחנית.

ישנם עוד שלוש מקומות בתורה שבהם מופיע הביטוי "ניצבים": אצל אברהם אבינו, כאשר נגלו אליו שלושה מלאכים "ניצבים עליו"; אצל משה ואהרון בצאתם מפרעה, כאשר התייצבו מולם שוטרי בני ישראל "ניצבים לקראתם"; ואצל דתן ואבירם, כאשר לקראת בואו של משה "יצאו ניצבים", ועמדו בפתח האוהלים שלהם. בכל המקומות הללו רואים שהם מתייצבים ועומדים ב"מלוא קומתם".

כאשר באים לעמוד ולהתמסר לאידיאל האלוקי אז יש דרישה להתייצבות- שהאדם יגייס את כל מהותו. כשבאים לעמוד לפני ה' צריך להיות ניצבים. 'בכל דרכיך דעהו'; 'כל מעשיך יהיו לשם שמיים'; 'יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו, ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו'. זוהי התייצבות, וזו הדרישה מכל אחד ואחד- להיות בכל מלוא אישיותו, לא לוותר על הכוחות הנמצאים בו, לא להתקמט, לא להתעקם.

יש החושבים בטעות שכשאדם רוצה לעשות תשובה הוא צריך להקטין את עצמו, שמי שירא שמים לא מגלה את כל כוחותיו וצריך להיות מוגבל ומצומצם. אלא שבפרשתנו אנו למדים את ההיפך – הקב"ה רוצה אותנו במלוא קומתנו הגופנית, הנפשית והרוחנית. לא לחינם בצמוד למצוות התשובה המופיעה בפרשתנו מופיע שבע פעמים, בהקשר של הקומה המלאה בעוה"ז, הביטוי 'חיים' בהטיות שונות – 'ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום'.

ודברים אלו חלים על כולם. החל מהמנהיג שכל מחשבתו צריכה להיות לשם שמיים  ושלא להגרר לעסוק בכבודו, אלא לרתום את כל כוחותיו לעשות את רצון ה' באמת, וכלה באיש הפשוט שעלול לטעון: 'אין לי אחריות אני לא חייב להיות מגוייס בכל כוחי'. כולם צריכים להיות רתומים בכל כוחם.

בספרים הקדושים מובא שכל פעם בכתוב בתנ"ך 'היום' זה מרמז לראש השנה. היום הרת עולם- היום בו ניתנת לנו ההזדמנות לבחור מחדש למה אנחנו מתייצבים, לאיזה מגמה ותכלית אנו פונים. הדרישה היא פשוטה: להיות נצבים, מסורים ורתומים; להיות 'לפני ה'. ולא די שכל אחד ואחד יעמוד בפני עצמו, יש ציווי להיות רתומים למטרות הגדולות של עם ישראל, כפי שמופיע בפסוק "אתם נצבים היום כולכם '- ואז מתוך הכלל מגיע הפירוט 'ראשיכם, שבטיכם…',  מתוך ההבנה של מקומו של כל אדם בכלל, עליו לצאת ולפעול את פעולתו. וגם את, כשהוא ממלא את תפקידו וממוקד כולו, עליו לזכור שהוא חלק מהכלל- וכפי שבפסוק, אחרי כל הפירוט חוזרים ומכללים 'כל איש ישראל'. זוהי ההתייצבות השלימה שנדרשת מאיתנו.

לא נאריך במקורות אבל נראה שזאת כוונת הגמ' שמחד בראש השנה עוברים לפניו כבני מרון – אחד אחד, ומאידך 'נסקרין בסקירה אחת',

נסיים בדברי הזוהר שמדגיש את החיוב להיות מסור לגמרי, להכנס בכל כוחותינו לעבודת כלל ישראל שהיא לפני ה': "רבי אלעזר אמר: תא חזי בשעתא דדינא שריא בעלמא לא ליבעי ליה לאיניש דידכר שמיה לעילא (קמי דקודשא בריך הוא בעלמא), דהא אי אדכר שמיה ידכרון חובוי (כלהו) וייתון לאשגחא ביה, מנלן? – משונמית, דההוא יומא יום טוב דראש השנה הוה וקודשא בריך הוא דאין עלמא וכדין אמר לה אלישע: 'היש לדבר לך אל המלך' (מל"ב ד', יג) דא קודשא בריך הוא דכדין אקרי מלך, מלך הקדוש מלך המשפט, 'ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת' לא בעינא דידכרון לי וישגחון בי אלא בתוך עמי, מאן דעייל רישיה בין עמא (כלא) לא ישגחון עליה למידן ליה לביש בגיני כך אמרה: 'בתוך עמי'" (זוהר נ"ח, סט ע"ב).

יהי רצון שנזכה להתכונן להתייצבות השלימה לפני ה', מתוך ההבנה של תפקידנו הלאומי, ושמתוך כך ישאל כל אחד את עצמו האם אני מתייצב? האם חיי אכן מסורים למטרה האמיתית? זה הזמן לשאול – ולענות באמת!

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן