חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

אש תמיד

הרב גור גלון

תורה כללית – האש שבוערת

בפרשתנו אנו מוצאים ציווי מיוחד "והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה…. אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה". בפסוקים אלו מודגש כי על האש לבעור תמיד, ולא לכבות – אף לא לרגע.

הזוהר הקדוש דורש את האש בפסוקים אלו במספר אופנים: אש התורה, אישו של יצחק, ואש השכינה.

 וזו לשונו:

"דא אורייתא דאתמר בה 'הלא כל דברי כאש נאום ה'. 'לא תכבה'- ודאי דעבירה אינה מכבה תורה אבל עבירה מכבה מצווה… אבל לגבי מארי תורה לית ליה כבייה עולמית"(ח"ג כח:); "ר' חייא אמר 'אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה'- דא אישו דיצחק דכתיב 'הנה האש והעצים', והינו אש תמיד תקיימא תדיר" (שם ל.);"שכינתא קדישא דעלה אתמר 'אש תמיד תוקד על המזבח…" (תיקוני זוהר תקונא כט עג.).

כאמור, שלושה פירושים מפרש הזוהר בכוונת האש בפסוק: אש התורה, אישו של יצחק, ואש השכינה. ונראה שיש לחבר את שלושת הפירושים. השכינה, שכשמה כן היא- הקדושה השוכנת בתוך ישראל- והיא מתגלה ונחשפת על ידי מסירות נפש (המיוצגת על ידי יצחק) על התורה.

אלא שעולה שאלה יסודית- מהי אותה התורה שעליה יש למסור את הנפש? מהי אותה התורה ששום עבירה לא תכבה אותה? מה ההבדל בין תורה למצווה- הרי לכאורה התורה הינה דיני המצווה.

הכתוב אומר "כי נר מצווה ותורה אור". המצווה היא נקודה, פרט, נר בודד. לעומת זאת התורה הינה האור, המבט הכללי העולה מכל הפרטים והעניינים.

האש עליה יש למסור את הנפש היא האש של התורה הכללית, הלאומית, תורת עם ישראל.

כנוס את כל היהודים

לעיתים, ישנה מציאות מעוותת של אנשים ששייכים רק למצוות, רק לפרטים הקטנים, ולא לתורה. זוהי המציאות בפרס, בימי מרדכי ואסתר.

היהודים בפרס שמרו על כל המצוות, נזהרו מ"סתם יינם" ודיקדקו בענייני כשרות, אך שכחו את הייעוד הגדול של עם ישראל כאומה המקימה ממלכה בארצה, שבמרכזה ניצב בית המקדש, כאומה שהיא אור לכל העמים.

מסיבה זו, לא היתה ליהודים בפרס בעיה להיכנס ולאכול בסעודתו של אחשוורוש הרשע, בעודו לובש את בגדי הכהן הגדול ומשתמש בכלי המקדש. הם אמנם דרשו כי המאכלים יהיו בהשגחת "הבד"ץ", אך את הגאולה ואת הייעוד הם שכחו.

זו גם הסיבה בגינה היהודים בפרס, למרות הקפדתם במצוות, לא ניצלו את ההזדמנות המופלאה שגלגל לידם הקב"ה בהצהרת כורש, לעלות לארץ ישראל ולבנות את בית המקדש.

הם שומרו מצוות אבל לא היו מחוברים לתורה. לעומתם, מרדכי הבין שצריך לזקוף את קומתם של ישראל, להזכיר להם את ייעודם וגאולתם, את כוחם ותפקידם. זו גם הסיבה שמרדכי לא כרע ולא השתחווה.

'קדושת הלוי' (רבי לוי יצחק מברדיצ'ב) מבאר שמרדכי היה פטור מלכרוע ולהשתחוות להמן, שכן הציווי היה רק כלפי עבדי המלך, ומרדכי היה משרי המלך. אלא שמרדכי טרח ללכת ולהדגיש בפני כל הסובבים אותו, שגם לו היה צריך להשתחוות – הרי שלא היה עושה זאת, "כי הגיד להם אשר הוא יהודי". ומדוע עשה זאת? בכדי לזקוף את קומתם של ישראל, להזכיר להם את האור הגדול, את התורה.

ואכן עם ישראל הבין את הדבר, "לך כנוס את כל היהודים". היהודים התכנסו כדי לגלות את כוחם כעם. עד שבסוף המגילה זכינו ש"ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר". 'אורה' זו התורה.

אחדות הפורים

היהודים חזרו אל האש הפנימית, הרוח, שלא נמצאת אצל היחיד, אלא בתוככי בית המקדש, על המזבח. את אותה הרוח הבוערת תמיד, שאסור לה שתפסיק לבעור, עליה נדרשת מסירות הנפש- רוח השכינה השוכנת באומה.

שום עבירה, חמורה ככל שתהיה, אין בכוחה לכבות את האש של השייך בנפשו למסירות הנפש על עם ישראל, הביטוי והגילוי של השראת השכינה בעולם.

בימי הפורים אנו מסירים את הדעת, 'עד דלא ידע…', אנו שולחים משלוחי מנות ונותנים מתנות לאביונים, סועדים ושמחים יחד, בכדי לחשוף את אותה הנקודה המאחדת את העם. ביום הזה אנו לומדים שהכל מתחיל ממקום עמוק יותר מידיעתנו והבנתנו. אנו מבינים שיש נקודה עמוקה יותר מכל הבנה וידיעה, והיא נקודת השכינה שבתוכנו – בתוך כל אחד ואחד מאיתנו, אפילו אם חלילה הוא נראה ארור כהמן. לנקודה זו אנו מנסים להתחבר בכל כוחנו בפורים.

יהי רצון שנזכה שליהודים תהיה אורה של תורת אמת ו"אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו". אמן.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן