חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

אחרי מות קדושים

פרשת קדושים הפרשה היסודית שרוב גופי תורה תלויים בה, מליאה במצוות יסודיות, אך המצווה היסודית ביותר היא על פי ר"ע הכלל הגדול בתורה היא מצוות 'ואהבת לרעך כמוך', שהכוונה היא שלא לפגוע בחברו, כמו שלא היית רוצה שיפגעו בך, כדברי רבי עקיבא (בבראשית רבה כד, ז), או בניסוחו של הלל לגוי שרצה להתגייר בתנאי שילמדו הלל את כל התורה על רגל אחת וענה לו הלל: 'דעלך סני לחברך לא תעביד, זו כל התורה כולה, ואידך פירושא זיל גמור' (שבת לא א), כלומר, ואהבת לרעך כמו שאתה היית רוצה שיאהבו אותך, לא שתאהב את החבר כמו את עצמך, וכן כתב החיזקוני: "…אינו אומר ואהבת לרעך כמוך. דאי אפשר לעשות כן אלא לרעך, פירוש ואהבת לעשות לו טובה כמו שאתה אוהב שיעשה הוא לך", וכן כתב הרמב"ן: "וטעם ואהבת לרעך כמוך – הפלגה, כי לא יקבל לב האדם שיאהוב את חבירו כאהבתו את נפשו, ועוד שכבר בא רבי עקיבא ולמד חייך קודמין לחיי חבירך,  אלא מצות התורה שיאהב חבירו בכל ענין כאשר יאהב את נפשו בכל הטוב…", וכן כתב הספורנו: "אהוב בעד רעך מה שהיית אוהב בעדך אם היית מגיע למקומו".

וכך עולה מדברי הרמב"ם (הלכות דעות פרק ו הלכה ג): "מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר ואהבת לרעך כמוך, לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו, והמתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא".

ואם נשים לב נראה דבר מעניין מה הדבר הראשי במצווה זו לשיטת הרמב"ם, בצד החיובי לשבח את החבר, ובצד השלילי להזהר שלא לפגוע בכבודו או ח"ו להתכבד בקלונו, ההדרכה היסודית של התורה, לבחון בעצמנו מה הדבר הכי חשוב, ואין ספק שהכי חשוב לנו הוא שנהיה מוערכים, שיכבדו אותנו, שיהיה לנו מעמד.

היינו רוצים גם נוחות, איכות חיים, אבל הכי חשוב לאדם הוא מעמדו, ולכן זה הדגש, לפיכך צריך לספר בשבחו, לכאורה פשוט וקל, אך יש משהו שעוצר אותנו מלספר בשבח חברינו, מהו הדבר הזה? הקנאה והתחרות, הם המונעים אותנו מלהרבות בשבח האחר.

רצף השמות של פרשות השבוע שלנו יצר ביטוי עממי ידוע – "אחרי מות- 'קדושים' אמור". לאחר מותם של אנשים אנו מפארים את אישיותם ואורח חייהם, אף שבחייהם לעתים הייתה לנו ביקורת כלפיהם. אי אפשר להתעלם מן העובדה כי אנו נוטים להלל ולשבח את מי שהיה ואיננו.

מדוע קל לנו לומר שבחים על מי שאיננו בחיים?  – כי אנו לא בתחרות איתו, כי אנו מרגישים שכעת שאיננו איתנו, הוא יצא מהמשחק…

יותר מכך, נראה כי ברגע שהוא איננו, נשארים רק הדברים המשמעותיים והחשובים, כל דברי ההבל נשכחים ופתאם מתייצבים לנגד עיננו התמונה האמיתית של האדם, הדברים המשמעותיים והטובים שעשה הם שנמצאים מול עיננו, כי כל השאר כבר לא מעניין.

החסר מעצים את הגעגוע לדברים הטובים. כל מה שהיינו עיוורים מלראות מחמת הקרבה היתרה, חיי היום-יום הגדושים החיכוך המתמיד, הקנאה והתחרות, פתאום נגלה לעינינו. לפתע נפקחות העיניים ואנו זוכים לראות מה היה אותו אדם עבורנו, כמה דברים יקרים גילם באישיותו, תכונות ומעשים שחסרונם מורגש וצורב עד מאד לאחר לכתו.

לעתים אפילו אותן התכונות שהיו בעודו בחיים לצנינים בעינינו, מעשים שהיוו את נקודת העימות והחיכוך בינינו לבינו, נשפטים לאחר מותו באור אחר. הזמן החולף, המרחק והגעגוע מאפשרים לנו לראות את התמונה באופן מורכב יותר, לא הכול נצבע רק בצבעים שחורים וקודרים, ומתגלים צדדים חיוביים ומאירים אפילו בתכונות שבהן התקשינו לקבל את האדם בחייו.

תכונת "אחרי מות 'קדושים' אמור" מגלה לנו דבר או שניים על עצמנו. היא מגלה כי בסופו של יום הדברים הטובים הם החשובים לנו באמת ואליהם געגועינו, גם אם בחייו של הנפטר בחרנו ללעוג לדמותו ולחוג סביבו במעגלים של ציניות ובתנועות ביטול, האמת המופיעה אחרי מות מגלה כי הצדדים הטובים שהיו בו נגעו בנו מאד, אלא שאנו לא הנחנו להם לתפוס את המקום הראוי להם.

רבים תמהים כיצד יתכן כי כל אשר הלך מאתנו מצטייר כדמות נפלאה מלאה הוד, כיצד זה ה' לוקח דווקא את הטובים… אולי זה המקום להודות כי רבים הם הטובים, כי מסיבות קטנוניות המסמאות את העיניים נבצר מאתנו לחזות בטוב הקיים אצל הזולת.

יש בתובנות הללו כדי להעניק מתנה גדולה לחיינו. כיון שאחרי מות "קדושים" נאמר, אולי לא כדאי להמתין עד רגעי השבר והחיסרון. אולי כבר עתה ניתן לצאת במסע לגילוי כל נקודות הטוב המצויות בסובבים אותנו, אולי כדאי להתחיל לצבוע גם את האנשים שנוכחותם לא פשוטה עבורנו, בצבעים מורכבים יותר, אולי אפילו את התכונות שאנו מרבים לציין כשליליות אצלם נלמד לגאול בעין טובה. כיון שהגעגוע ידוע מראש, ותחושת ההחמצה על הזמן שהיינו ביחד אינה בגדר הפתעה, אולי כדאי להכריע שלא להחמיץ את השעה.

ועוד מחשבה אחת קטנה, אילו היינו משתפים את אותם אנשים ואומרים להם מקצת השבח שאנו עתידים לומר לאחר מותם… נדמה לי כי שערים רבים היו לפתע נפתחים.

אולי נאמר "קדושים" לפני מות ונכניס לעולמנו מתנה שערכה לא יסולא בפז – עין טובה והרבה שמחה.

נסיים בתפילתו של ר' אלימלך מליזנסק: " אדרבה, תן בלבנו שנראה כל אחד מעלות חברינו ולא חסרונם ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך, ואל יעלה בליבנו שום שנאה מאחד על חברו חלילה…", נרבה בלדבר טוב, לספר בשבחו של חברו, איש על אשתו, הורים על ילדיהם, ילדים על הוריהם, יש דבר יותר משמח משמדברים עליך טוב? – ואהבת לרעך כמוך!

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן