תכלית הידיעה – שלא נדע – פרשת כי תשא

הרב גור גלון

אי הוודאות הובילה לחטא

בפרשתנו אנו קוראים על אחד החטאים הנוראים ביותר שחטאו אי פעם עם ישראל- חטא העגל. על חטא העגל נאמר שבכל הפורענויות הבאות על ישראל במהלך ההיסטוריה יש חלק מפרעון חטא זה. החטא מתואר בפסוקים: "וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרון ויאמרו אליו קום עשה לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו".

המניע לחטא העגל, על פי פשט הפסוקים, הוא חוסר הידיעה. העם לא יודע מה קרה למשה ולכן הוא מבקש עגל. ישנה כאן מחשבה שהעם אמור לדעת מתי משה ירד מההר ומה קורה לו, ושאם יש חוסר ידיעה צריך לעשות אלוהים, לעשות משהו שיהיה בשליטתו וידיעתו- לעשות עגל.

כאשר מציינים חוסר ידיעה עורפים עגלה (כפי שאפשר לראות למשל בפרשת עגלה ערופה). לעומת זאת העגל מבטא ידיעה- "ידע שור קונהו". המקובלים מבארים שהמילה עגל היא מלשון עיגול . העיגול הוא הקו הסופי, הסגור, הברור, העולם הוא עגול. לעומת זאת, הקו הישר מבטא אינסוף, דבר בלתי נתפס, עניין שלא נגמר ולא מוגדר. כפי שכתבו עוד המקובלים שעגל הוא מלשון גילוי, שרצו העם שהכול יהיה גלוי ומובן[1].

הרצון להגדיר

עם ישראל מרגיש צורך להגדיר "אלה אלוהיך ישראל"- זה הכוח שהעלה אתכם מארץ מצרים. זה איננו כוח מעורפל, אינסופי ואלוקי, אלא כוח נתפס, חומרי ומוגבל.

מטבעו, קשה לאדם להתמודד עם דברים לא מוגדרים, לא נתפסים, ענקיים. יש באדם נטייה לגמד, להקטין ולהגדיר כל דבר.

חטא העגל הוא חטא הקטנת האלוקות, זהו חטא שלא מאפשר אי הבנה, שלא נותן לאדם להבין עד כמה הוא לא מבין.

משה רבנו, איש הענווה, מבושש מלבוא, וישראל שנלקחה מהם הענווה, רצים לתת הגדרות, סייגים וגבולות לאלוקות. ההבנה הגדולה שיש כוחות שאיננו מבינים, שיש דברים ומהלכים שמעבר ליכולת הקליטה שלנו היא חלק משמעותי מאוד מעבודת ה'.

האמונה היא חיים

בתפיסה הנמוכה, מה שהאדם לא מבין לא קיים, לא רלוונטי, אך אנו יודעים שהאמונה היא לא שכל ולא רגש היא חיים, כדברי הרב סולובייצ'יק זצ"ל: "אין התודעה הדתית חותכת מופתים, אין היא מקישה ולא מסיקה, מרגישה היא וחיה את האלוה בתוך תוכה של התודעה האונטולגית (הישותית)".

וכדברי הרב צבי יהודה:

"יש אפיקורסים החושבים שאמונה היא 'אי יכולת הבנה'. באמת אמונה היא יותר מהבנה…כל הניתוחים האם אמונה היא שכל או רגש הם פיטפוטים שטחיים, שכל ורגש אינם אלא צדדים פרטיים וחלקיים של כוח החיים שבאדם, של החיוניות הרוחנית שבו. האדם הוא שכל-רגש-רצון ועוד – גם יחד, כל אלה הם גילויים של האדם החי, של 'נשמה שנתת בי', של 'נשמת חיים' שבאדם. צלם אלוקים שבאדם מתגלה בכל הגוונים שלו…מתוך כך, אנו נפגשים בהגדרה האמיתית של אמונה: אמונה היא חיים 'צדיק באמונתו יחיה', חיים כוללים בתוכם את השכל ואת הרגש וגם את הרצון".

את כוח החיים שלנו, את הנשמה האלוקית שמחייה אותנו ואת כל היקום, איננו מבינים. אי אפשר להגדיר חיים, אי אפשר להגדיר נשמה ואי אפשר להגדיר אלוקות. אלו דברים שנמצאים וקיימים אך לא מוגדרים, וזוהי גדולתם ועוצמתם.

היכולת לחיות גם באי ידיעה, המאפשרת לנו להפתח לעולמות של גודל וחסד ושל עוצמה אלוקית.

יהי רצון שנזכה להבין עד כמה איננו מבינים, לדעת לחוש אמונה, להבין כמה אנו חסרים למול העניין האלוקי, וכך להיפתח ולהיות צינור להופעת האלוקות בעולם.


[1] וכך כותב הרב ברוך שלום אשלג זצ"ל: "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה'. 'מי' – אור חסדים, 'אלה' – אור חכמה בלי חסדים" (זהר, הקדסה"ז, אות ז').

השטן שואל: "מי ה' אשר אשמע בקולו". ואז צריך לקבל הכל כחוק – חסדים, השפעה, למעלה מהדעת, אמונה, בחינת משה. אבל אלה – ידיעה, "אלה אלהיך ישראל".

עגל – חכמה וידיעה, הוא ההפך מהפרה, אמונה. לכן קבלת "חוקת התורה" זה תיקון למעשה העגל".

וכפי שממשיך לבאר זאת תלמידו הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א: "נמצא, על פי חכמת הקבלה, בזה שאמרו העם: 'אלה אלהיך ישראל', בעצם הכריזו על כך שרוצים לעבוד את השי"ת דוקא בבחינת ידיעה, ולא בבחינת אמונה. שזה נבחן שרצו לעבדו רק באופן שתורגש מציאות ה' יתברך בכלי הקבלה והדעת שלהם, ולא באופן של השפעה ואמונה למעלה מהדעת. ולכן נבחן זה לעבודה זרה. וכן נרמז זה בענין של עגל, כידוע שבמרכבה העליונה יש ד' פנים: אריה שור נשר אדם, כאשר אריה הוא קו ימין, שור הוא קו שמאל, נשר הוא קו אמצעי, ואדם הוא בחי' מלכות המקבלת מג' הפנים הנ"ל. נמצא שענין של עגל הוא קו שמאל (קו השמאל הוא הדין לעומת החסד האין סופי, הדין מייצג את ההגבלה), דשייך לשור. גם 'עגל', לשון גילוי, שחפצו דוקא בגילוי ה', ולא לעבדו באמונה כנ"ל".

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לרשימת התפוצה

דילוג לתוכן