פרשת לך לך – חשיבות החינוך

אחרי שאברהם אבינו מנצח במלחמה את ארבעת המלכים, אומר לו מלך סדום:

"תן לי הנפש והרכוש קח לך", ואברהם אבינו משיב:  "הרמותי ידי אל ה' אל עליון קנה שמים וארץ, אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך, ולא תאמר אני העשרתי את אברם, בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אתי ענר אשכל וממרא הם יקחו חלקם"

כמה מופלא להתבונן בדברים: גודל האמונה, הביטחון והרצון האדיר של אברהם לקידוש ה', מוביל אותו מחד, לא לנסות להרוויח רווחים שלא מעבודתו ומעמלו, שלא להזדקק למתנות בשר ודם, ומאידך לא לקפח את חלק המתאמצים וההולכים עימו, ולא לכפות עליהם בעל כורחם מידות חסידות שלא מתאימות להם, וכן הוא דורש את חלק ההולכים עימו ומוותר כליל על חלקו, אלא שדווקא בנקודה זו חז"ל (נדרים לב, א) מבקרים את אברהם אבינו:

"מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים?…רבי יוחנן אמר: שהפריש בני אדם מלהיכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר: 'תן לי הנפש והרכוש קח לך'

והכוונה היא שאברהם לא היה צריך לומר שהוא לא ייקח דבר, אלא להפך, היה עליו לקחת "את הנפש" וזאת כדי שיוכל לקרבם ולהכניסם תחת כנפי השכינה. וזהו דבר מופלא, שהרי על אברהם ושרה כתוב באבות דרבי נתן:

"ומקרבן לתורה כיצד? מלמד שיהא אדם מקפח את הבריות ומכניסן תחת כנפי השכינה כדרך שהיה אברהם אבינו מקפח את הבריות ומכניסן תחת כנפי השכינה, ולא אברהם לבד עשה כן אלא אף שרה שנאמר: 'ויקח אברהם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן', והלא כל באי עולם אינם יכולין לבראות אפילו יתוש אחד ומה תלמוד לומר 'ואת הנפש אשר עשו בחרן' מלמד שהעלה עליהם הקב"ה כאלו עשו אותם"

אברהם פותח את אוהלו ומקבל אורחים, וכשהם באים להודות לו הוא מלמדם לברך לה', ובכך מקדש שם שמיים. ואף על פי כן, לפי רבי יוחנן, אברהם יכול היה לעשות יותר – שאם היה לוקח את הנפשות הללו שהציל, ודאי שהשפעתו עליהם הייתה עצומה. ואין מדובר רק בעניין כמותי, אלא גם בעניין איכותי של השפעה עמוקה, שמתוך העובדה שאברהם אבינו הצילם ממילא השפעתו עליהם הייתה יכולה להיות גדולה מאד.

אין שליחות יותר גדולה מלחנך, מלהשפיע על נפשות, מלקרב אל תחת כנפי השכינה, כמו שכותב הרב קוק באורות התשובה (ח,ה):

"משתוקקים הם הצדיקים לתשובת הכלל תדיר, ובתוכיות לבבם רודפים הם לזכות לחייביא כמאן דרדיף בתר חייא (לזכות ולרומם את החייבים כמי שרודף אחר חייו), כי באמת הוא חיינו וחיי כל העולמים".

ידועים הדברים של האדמו"ר מפיאסצנה שהדבר הגדול ביותר בעולם הוא לעשות טובה למישהו, ויודעים דברי רבי יצחק, בנו של ר' חיים מוולוז'ין:

"וכה היה דברו אליי תמיד שזה כל האדם לא לעצמו נברא רק להועיל לאחריני ככל אשר ימצא בכוחו לעשות".

הדבר הטוב ביותר שניתן לעשות הוא לקרב את האדם לטוב הגדול, לקב"ה, ולהכניסו תחת כנפי השכינה. וזה שאמר הקב"ה לאברהם: "…ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה", היה לכאורה צריך להיות כתוב 'ואברכך ותהיה מבורך', שהרי אם אברכך – תהיה מבורך. מה הכוונה 'והיה ברכה'? מסביר רבי מאיר חדש זצ"ל שהכוונה היא שאברהם יהיה ברכה לאחרים, וזו הברכה האמיתית. הדבר הגדול והחשוב ביותר שאדם יכול להיות הוא ברכה, לקרב אנשים לקב"ה, לדרך ה' – שמביאה את כל הברכות וכל הטובות שבעולם.

עלינו לזכור את החובה העצומה לחנך. גם בימים מורכבים, בהם נמצאים זמן רב במעגל המשפחתי, עלינו לחשוב ולפעול לקירוב בננו ובנותנו לקב"ה. ומי שזכה בזכות העצומה לעסוק בחינוך בימים אלו – בהם תלמידנו חשופים למסכים, לא נמצאים במסגרת מסודרת וכל שאר קשיי התקופה – זה הזמן להשקיע במסירות ואהבה, לקרב ולהשפיע.

יהי רצון שנזכה כולנו להיות ברכה!

 

 

דילוג לתוכן