פרשת וישלח – ירידה לצורך עליה

סיבוכי החיים של יעקב

הרב צבי יהודה זצ"ל בשיחותיו על פרשות השבוע מחלק את פרשות התורה לזוגות, זוג הפרשות ויצא- וישלח עוסקות בדמותו של יעקב אבינו.הדבר שאותו מבליט הרצי"ה בדמותו של יעקב הוא הסיבוכים והקשיים שמופיעים לכל אורך חייו, החל מהיותו ברחם ועד לרגע קבורתו.

ישראל – ישר-אל

סיבוכים אלו הם תפקידו של יעקב וזה אשר נרמז בשמו, יעקב- שיודע לאחוז בעקב, בצד התחתון, הגשמי והמסובך ולהעלות אותו, ולא סתם בעקב אלא ב'עקב עשו' שמייצג את הרשעה. תפקידו הוא לגלות בתוך ה'יעקב' את 'ישראל'- (מלשון ישר-אל), שגם הסיבוכים והקשיים, כשמסתכלים עליהם במבט מקיף וכולל, הינם ישרים וטובים ומביאים ומקרבים אותנו לקב"ה.

ישראל – שיר-אל

ובמילים אחרות, תפקידו הוא לגלות בתוך ה'יעקב' את 'שיר אל'- שגדולתה ויופיה של השירה הוא המכלול וההרמוניה של כל הצלילים. ייתכן שאם היינו שומעים כלי אחד או צליל אחד, הדבר היה צורם לאוזננו, אך מכלול הכלים וחיבור הצלילים לשירה ומנגינה אחת, הוא היוצר את גדולותו, יופיו והדרו של השיר.

וכך יעקב מגלה בחייו שגם הדברים שנראים כ'עקב' הינם בעצם 'שיר- אל'.

מהרעה צומחת הטובה

וכך אנו רואים בכל מהלכי חייו של יעקב. לבן רוצה לרמותו ונותן לו את לאה, אך מזה צומחת ברכה עצומה לעם ישראל, שהרי על מנת לבנות את העם יש צורך הן ברחל והן בלאה- וכפי שמברכים העם והזקנים את בועז בנושאו את רות המואביה, "ייתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה, אשר בנו שתיהן את בית ישראל".

לאחר מכן נתקלת רחל בקשיים בכניסתה להריון, אך מתוך הקשיים הללו היא מביאה את בלהה, שפחתה, ליעקב, ולאה לומדת ממנה מביאה את שפחתה, זילפה, וכך נוספות גם השפחות לבניין בית ישראל, ונולדים שנים עשר שבטי י-ה.

אפילו המריבה הגדולה עם עשו שיוצרת מתחים גדולים, (כפי שאנו רואים בתחילת פרשתנו), גורמת בסופו של דבר לברכה גדולה, שבסופו של דבר מתברר ידו של מי על העליונה ומיהו הבכור האמיתי. וכפי שאומר המלאך ליעקב, דבר זה גורם טובה גדולה לעולם- "ויאמר שלחני כי עלה השחר", ומבאר רש"י: '..וצריך אני לומר שירה ביום'. ובמדרש מופיע אף יותר מכך, שהמלאך של עשו אומר ליעקב "מיום שנבראתי עד עתה לא הגיע זמני לומר שירה". ומבאר הרב חרל"פ שרק כאשר עשו יודע את מקומו, והוא כנוע תחת יד ישראל זוכה הוא לעשות את תפקידו, כדברי הנבואה 'ורב יעבוד צעיר' וממילא אז מגיע זמנו לומר שירה.

ובעקבות מאבק זה יעקב גם זוכה לקומה הנוספת, ל'ישראל'.

גם ממעשה דינה יש ברכה

אפילו ממעשה דינה יוצא בסופו של תהליך ברכה עצומה:

  1. בני יעקב מבססים את מעמדם בארץ ישראל. ואמנם יעקב פוחד מכך בתחילה, "ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי, עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ בכנעני ובפרזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והיכוני ונשמדתי אני וביתי". אלא שאחר כך מתגלה ההפך הגמור, "ויסעו ויהי חיתת אלוקים על ההרים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב".
  2. שכם נכבשת. חשיבותה של שכם ידועה שהרי היא משלושת המקומות היסודיים עליהם אין אומות העולם יכולים לטעון שלקחנו אותם מהם, ושם מתרחשים במהלך ההיסטוריה אירועים חשובים ויסודיים (ולא כאן מקום לפרטם).
  3. על פי חז"ל ביתה של דינה, שבשל הבושה בורחת מבית ישראל למצרים, נשאית שם ליוסף, ומתוך כך נוצרים שני שבטים: מנשה ואפרים.

מתוך אלה מגלה יעקב, בעצם חייו, כיצד כל הסיבוכים והקשיים נהפכים לעליות נפלאות.

גם בדורנו, דור של עקבתא דמשיחא, דור שחווה את העקב, תפקידנו לראות כיצד כל נפילה מרוממת וכיצד כל משבר הופך למשבר הלידה. (וזהו אולי ההסבר העמוק לשיר שאנו שרים במוצאי שבת "אל תירא עבדי יעקב", שהרי כאשר נכנסים לצרה ולקושי ישנם פחד ויראה, אך הקב"ה אומר ליעקב שכל הסיבוכים יתגלו לבסוף כעליות, ולכן אין ממה לפחד).

ויהי רצון שנזכה לעשות כן.

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לרשימת התפוצה

דילוג לתוכן