פרשת בלק והעין הטובה

הראיה

פרשתנו עוסקת בראיה:

  • "וירא בלק בן ציפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי". כלומר, הקלקול מתחיל בראיה לא נכונה.
  • בלק אומר לבלעם "הנה עם יצא ממצרים, הנה כיסה את עין הארץ"- כידוע, "כל הפוסל במומו פוסל". בלק מגדיר את הבעיה של עם ישראל בכך שהם מכסים את עין הארץ.
  • "ותרא האתון את מלאך ה' ניצב בדרך… ותרא האתון… ותרא האתון…" וכותב על כך רש"י "והוא לא ראה. שנתן הקב"ה רשות לבהמה לראות יותר מן האדם, שמתוך שיש בו דעת תטרף דעתו כשיראה מזיקים". לא הכל אנחנו רואים. יש דברים שהקב"ה אטם עינינו מלראות.
  • "ויגל ה' את עיני בלעם וירא את מלאך ה'". והמלאך שואל את בלעם מדוע היכת את אתונך שלוש פעמים, הרי היא ראתה-"ותראני האתון".

בהמשך הפרשה יש שלוש נסיונות לראות את הרע של ישראל:

  • "ויהי בבוקר ויקח בלק את בלעם ויעלהו במות בעל, וירא משם קצה העם"- בלק לוקח את בלעם לראות את קצה העם, את הקצוות של העם, שלא יראה את החיובי הכללי של העם אלא את הקצה. כנגד הראיה השלילית הזאת מנבא בלעם "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו"- כלומר, הראיה של העם היא לראות את הראשית והשורשים שלהם, את האבות והאמהות, לראות ראיה שלמה. לא לראות רק את כל ישראל כרגע אלא לראות את ישראל במהלך הדורות.
  • "ויאמר אליו בלק לך נא איתי אל מקום אחר אשר תראנו משם אפס קצהו תראה וכולו לא תראה וקבנו לי משם". וכנגד זה מופיע בנבואתו של בלעם "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, ה' אלוהיו עמו ותרועת מלך בו". כלומר, הקב"ה לא מסתכל על החטאים של ישראל, כי באמת רצונם הפנימי הוא טוב ומתוקן.
  • "ויקח בלק את בלעם ראש הפעור הנשקף על פני הישימון". אולם במקרה הזה בלעם כבר לא מוכן להסתכל על הרע. "וירא בלעם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל… וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו", ואז זוכה בלעם שהינו בדרך כלל "שתום העין" לראות מחזה גדול ושלם: "אשר מחזה שד-י יחזה נופל וגלוי עיניים"

 

"אפילו בהסתרה…"

צורת ההסתכלות של האדם על המציאות היא זו שמכתיבה את ההתייחסות אל המציאות, את המעשים והמחשבות, ואת הרגשות כלפי אותה מציאות שהאדם נפגש עימה. ישנן שתי צורות הסתכלות על המציאות:

  • עין טובה- שרואה את החיוב והטוב, את הרצון הטוב שמונח ביסודו של כל אדם, את החיובי הנמצא בכל מציאות, אפילו המסובכת ביותר.
  • עין הרע- שרואה במציאות את החסר, את חצי הכוס הריקה, את השלילה והבעיות.

בלעם היה 'שתום עין'- הוא ניסה כל הזמן לחפש את הרגע, את השעה, את החלק, את המעשה, שעליו הקב"ה זועם, ולהפוך אותו לחזות הכל, לשתום את העין הטובה, ולהישאר רק עם עין אחת- העין הרעה. וממילא מתוך ראיה זו לחשוב, להרגיש ולעשות.

זו עבודת חיים גדולה להיות אנשים בעלי עין טובה, להתמקד בטוב, לחיות את הטוב, להבין שהטוב הוא העיקר והמרכז. כאשר אדם מסתכל בטוב, הטוב שבתוכו מתחזק, הטוב שבעולם מתחזק, כי כידוע אין מציאות אובייקטיבית, כל המציאות היא כפי שאנחנו רואים. אם אדם יראה טוב אז ודאי שיהיה טוב, ואם יתמקד ברע אז ודאי שיהיה רע.

לפעמים, כשלא רואים את הטוב ביום-יום, הקב"ה מסתיר אותו כדי שנאלץ לחפש אחריו. כאשר הכל מוצף בטוב, כשיש שפע של טוב, כשהחיים כתיקונם וכולם חיים ובריאים, אנו לא שמים לב לטוב שכן אז הטוב הוא חלק מהשגרה הפשוטה. ודווקא כשהטוב מוסתר, כשמגיעים למצבים קשים, אז אין לנו ברירה אלא לחפש את הטוב, ופתאום שמים לב כמה זה לא מובן מאליו שיש לנו חיים ובריאות, כמה לא מובן מאליו שיש שפע וברכה.

השבוע כולנו בכינו והתרגשנו בלווייתו של הקדוש מלאכי רוזנפלד הי"ד. בעיקר, כאשר אביו הגדול, אליעזר רוזנפלד, שר את השיר "ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה בוודאי גם שם נמצא ה' יתברך". היכולת לראות מעבר למסך הכאב, הצער והדמעות את ה' שניצב ועומד, זו היכולת האמתית לראות מעבר, לראות את הטוב.

יהי רצון שנזכה לראות את הטוב המופיע בחיינו ולא נצטרך עוד לראות את הטוב שבתוך ההסתרה.

 

דילוג לתוכן