חשיבותם של בגדי השרד ומקומו של הכבוד – פרשת תצוה

קרוב לארבעים פסוקים בפרשתנו עוסקים בבגדי הכהונה, אותם היא מתארת בפרטי פרטים, החל מהחומרים המרכיבים אותם וכלה בצורתם ועשייתם. כמו כן מבארת התורה שעניינם של בגדי הכהונה הם "ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך לכבוד ולתפארת".

ועד כדי כך חשוב עניינם של הבגדים עד שכשהתורה מסיימת את דבריה עליהם היא אומרת "והיו על אהרון ועל בניו בבואם אל אהל מועד או בגישתם אל המזבח לשרת בקודש ולא ישאו עוון ומתו", ומפרש רש"י במקום "הא למדת שהמשמש מחוסר בגדים- במיתה". והגמרא (זבחים יז.) מדגישה ש"בזמן שבגדיהם עליהם- כהונתם עליהם, אין בגדיהם עליהם- אין כהונתם עליהם"- כביכול בזמן שכהן לא לובש את בגדיו אין הוא נחשב כהן.

וננסה להבין מה עניין הכבוד והתפארת ומדוע חשיבות הכבוד והתפארת כה גדולה עד שמצאה התורה מקום להעריך כל כך הרבה בעניינם של הבגדים.

ישנם מפרשים שמבארים שעניינם של הבגדים הינו הכרח חיצוני הנלווה לתפקיד הממלכתי אותו נושא הכהן הגדול. וכן מסביר הרמב"ן שבגדי הכהן הגדול הם בגדי המלכות "כדמותם ילבשו המלכים בזמן התורה… והתכלת- גם היום לא ירים איש את ידו ללבוש חוץ ממלך הגויים" (זהו פירושו על דרך הפשט).

וכפירוש זה גם כותב הנצי"ב:

"באשר נדרש העניין, שיהא אהרון מקדש עצמו ומתנהג בחסידות פרישות, נבדל מכל ישראל, זה אי אפשר אלא באופן שיהיה נכבד בעיני הבריות, שידעו ויבינו שהוא במעלה עליונה מהם, ולא יחשבו זאת לגבהות הרוח. לפיכך היה צורך שיהיו הבגדים לכבוד ולתפארת, ומזה הבינו בני ישראל כי חפץ ה' ביקרו וראוי היה להיות מרכבה לשכינה".

כלומר, הבגד נועד בשביל התפקיד, בשביל היחס המכובד בו המון העם צריכים להתייחס לכהן.

לעומתם ישנם פרשנים שמבארים שעניינם של הבגדים הינו השפעה על הכהן הגדול עצמו. וכן כותב ספר החינוך:

"האדם נפעל לפי פעולותיו, ואחריהן כל כוונותיו ומחשבותיו. השליח המכפר צריך להתפיס כל מחשבותיו וכוונתו אל העבודה. על כן ראוי להתלבש בבגדים מיוחדים אלה, כשיסתכל בכל מקום שבגופו, מיד יהיה נזכר ומתעורר בליבו לפני מי הוא עומד".

כלומר, כאשר אדם לובש בגדים מכובדים הוא זוכר את מעמדו ותפקידו, את אחריותו וקדושתו, וממילא הוא גם ימלא את תפקידו אותו באופן הטוב ביותר. ורק מתוך ההשפעה שמשפיעים הבגדים על עצמו, ישפיעו גם על סביבתו, כפי שגם כותב בעל ספר החינוך בהמשך דבריו.

גישה שלישית אפשר למצוא במפרשים הרואים את הבגדים כביטוי למידות הפנימיות של הכהן. וכך כותב בעל העקדת יצחק:

"ראינו כפי הלשונות שהקניינים המידותיים והמלבושים נקראים בשם אחד 'ולבש הכהן מדו בד', 'בכל עת יהיו בגדיך לבנים'. ואחשוב ששאר הלשונות כן עשו אינו בלי סיבה, אבל הוא כן לפי שהם מתייחסים מאוד. וכמו שאדם ניכר בלבושו הכרה חיצונית אם סוחר אם פרש, אם פרוש (נזיר), כן התחלת הכרת נפשותינו הנעלמות היא בפעולותיהן החיצוניות, כי ודאי מהפעולות יודעו הכוחות".

וגם המלבי"ם הולך בדרך זו ופירושו מיישב סתירה המופיעה בפסוקים. כתוב אחד אומר "ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך לכבוד ולתפארת" ואילו הפסוק אחריו אומר "ואתה תדבר אל כל חכמי לב… ועשו את בגדי אהרון". ומבאר המלבי"ם בצורה נפלאה ש

"הנה הבגדים שציווה לעשות היו כפי הגלוי בגדים חיצוניים, שיספר עניינם איך עשו אותם האומנים במלאכה. אבל באמת היו מורים על בגדים פנימיים שיעשו כהני ה' להלביש בם את נפשותיהם בדעות ובמידות ובתכונות טובות שהם מלבושי הנפש, ומלבושים אלה לא עשו האומנים וציווה ה' אל משה שהוא יעשה בגדי קודש אלה. היינו ללמדם תיקון נפשותיהם ומידותיהם באופן שילבישו הוד והדר את נפשם הפנימית".

ועל פי זה מתבארים הפסוקים השונים, שאחד מוסב על הבגדים הפנימיים והשני על הבגדים החיצוניים.

וכמובן שפרשנויות שונות אלו מתמזגות יחדיו להבנה אחת כוללת. בגדי הכהונה מבטאים את המעלות הפנימיות של הכהן ועל ידי כך מתחזק הכהן במידותיו והסביבה יודעת להעריכו כפי ערכו האמיתי. וכך הוא עניינו האמיתי של הכבוד.

לעיתים נוטים אנשים להתייחס לכבוד כאל מידה שלילית ממנה יש להתרחק ולהימנע. אולם הכבוד האמיתי, שהוא נתינת הערך הנכון לכל דבר ודבר, הינו דבר חשוב מאין כמותו, וממנו גם נגזר כבוד התורה, כבוד השבת, כבוד תלמידי חכמים וכו'.

וכך כותב מרן הרב זצ"ל (עין איה ברכות פ"ז יב):

"תכלית הכבוד הראוי לגדולי העם כדי שתהיה השפעתם ניכרת ותרבה הדעת, כי דבריהם הנאמרים בחכמה ויראת ה' יהיו נשמעים ומזה תמשך הטובה השלמה אל הכלל כולו… באופן חלש תפעל השמיעה גם מבלעדי הכבוד הניתן. אמנם לחזק הרושם בכל תוקף, כאשר יאתה לדבר ה' אשר בפיהם של חכמי תורה, ראוי להחזיקם בכבוד והדר באופן נעלה… ומקום הכבוד באמת הוא כעטרה לכל המעלות הרמות, לבססן ולרומם הכרת ערכן באמת, 'יעלזו חסידים בכבוד".

זכינו השבוע לחגוג ולשמוח ביציאת ספרי פניני הלכה על הלכות שבת. ובאמת חז"ל קושרים בין בגדי הכהונה לבגדי השבת, וזה לשונם במדרש תנחומא "שצריך אדם לכבד את השבת בכסותו… ובמה ישראל מכבדין את השבת? במאכל ובמשתה ובכסות נקייה. שבתחילה כך עשה הקב"ה שנאמר 'ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם', מהו 'כתנות עור'? בגדי כהונה גדולה שהלבישן הקב"ה…"

"ומשמעות המדרש היא שהכותנות שהלביש הקב"ה לאדם ולאשתו, ערב שבת אחר חצות, מעיקרם, לכבוד שבת הממשמשת ובאה נועדו. אלא ששבו בגדים הללו עצמן לשמש אחרי כן כבגדי כהונה" (הרב חיים יעקב גולדויכט זצ"ל ב'אסופת מערכות' על פרשתנו)

ויהי רצון שנזכה לכבד את הדברים הראויים באמת לכבוד, ומתוך כך תרבה הדעת ותרבה הקדושה.

פרשת תצוה

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לרשימת התפוצה

דילוג לתוכן