חיי שרה – החיים ומסירות הנפש

העולם לא יכול בלעדיך

ברשותכם אכתוב היום דבר תורה שונה, דבר תורה מתוך ספרו של שלמה כ"ץ 'אבן שלמה' – דברי תורה של ר' שלמה קרליבך זצ"ל. דברי התורה של ר' שלמה קרליבך כבר כמה שנים מעוררים אצלי מחשבות עמוקות ורגשות נסתרים שלא ידעתי שקיימים בי, ולכן הייתי שמח לשתף אתכם בד"ת של ר' שלמה קרליבך.

"מה ההבדל בין אבא לאמא?

אולי אפשר לומר שהאבא מלמד את הילד שלו מה לעשות ולא לעשות בעולם, ואילו האמא, יש משהו הרבה יותר עמוק שרק היא יכולה ללמד את ילדה. רק האמא יכולה למסור לילד שלה שהעולם פשוט איננו יכול להתקיים בלעדיו שה' מוכרח אותו בעולם"

אם מותר להוסיף בשולי הדברים 'שמע בני מוסר אביך, ואל תטוש תורת אמך', יש מוסר, שהוא ההדרכה המעשית, ויש את התורה, שהיא השירה הפנימית 'ועתה כיתבו לכם את השירה הזאת…'. האמא מלמדת תורה, היא לא רק אומרת את הדברים, היא חיה אותם, האב יכול ללמד ולדבר והאמא היא הנותנת חיים.

"הילד היהודי הראשון בעולם היה יצחק אבינו. וכיוון שאמו הייתה שרה, הוא ממש קיבל ממנה את ההכרה שה' צריך אותו קרוב אליו. הוא ידע ממנה שבלעדיו כל העולם עלול להתפרק. זו הסיבה ששרה נפטרה ברגע ששמעה על עקידת יצחק, כי היא חשבה שכל העולם ממש מתפרק עכשיו. שרה הרגישה וידעה שברגע שיצחק איננו, כל העולם איננו".

זה דבר מופלא, שאדם יחוש את גודל שליחותו ותפקידו. כל בריאה, כל אחד הוא הכרחי בעולם, אין מישהו מיותר. זה יסוד שחייב ללוות את חיינו. הרב קוק כותב שהתיקון שכל אחד צריך לעשות בעולם, הוא דבר שגם כל ישראל בכל הדורות לא יוכלו לעשות אם הוא לא יעשהו!

תיקון חטא חווה

"כידוע שרה אימנו תיקנה את חטאה של חווה. חווה הביאה מוות לעולם. היא אכלה מעץ הדעת, וממילא גרמה מיתה בעולם.

חטאה של חווה היה שהיא רצתה שאדם הראשון ימות יחד איתה, אבל כששרה שמעה שיצחק שוכב על המזבח, היא אמרה לה': 'בבקשה תן לי למות במקום בני', וזה היה התיקון הכי גדול. חווה ביקשה שאדם אחר ימות עבורה, ושרה הורידה דבר חדש לעולם – האפשרות למות עבור אדם אחר".

כבר כתבנו פעם על המוות המכונה "חיי שרה". וכאן יש עוד עומק- שאדם מת ממסירות נפש, מאהבה אדירה ויוקדת יש בזה פרץ של חיים אדירים ועמוקים, החושפים את עומקי החיים.

יש כאן יסודות נפלאים מאוד:

א. להצליח להעניק לילדנו תחילה, ולאחר מכן לכל אדם, שהעולם לא יכול בלעדיו, זה באמת נותן חיים!

ב. לדעת למסור את חיינו, כדי להציל, גשמית ורוחנית, את ילדנו תחילה ואח"כ כל יהודי. זוהי מידה נפלאה.אולי זה נשמע קיצוני וחריף, אבל הנתינה מעצמנו בלב שלם, ללא שיור, זה תכלית חיינו!

יהי רצון שנלמד לתת את הערך לכל אחד, ולמסור את כל ליבנו, לרומם ולהעלות!

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לרשימת התפוצה

דילוג לתוכן