חג השבועות

אנו עומדים לפני יום מופלא ואדיר יום מתן התורה, היום ששינה את חיינו.

שינה את חיי כל אחד ואחד מאיתנו, כי מה אנו ומה חיינו לולא הארתה של תורה, כל כיוון חיינו, כל הערכים והאידאליים, כל תיקון המוסר ובניין האישיות, הכול מאורה המתוק והמאיר של התורה בא לנו.

שינה את חיי עמנו האהוב, שעמד כאיש אחד בלב אחד, וקיבל את התורה באהבה, וגם בכפייה, ברצון אך גם מתוך הבנה שאין לנו חיים בלא התורה, ולכן חובה עלינו לקבלה, כי אם לא יפסקו החיים, נהיה קבורים תחת ערמות של עפר, של עפרוריות וחומריות, שתקבור את החיים האמיתיים, את החיים הנצחיים שאנו מחוברים אליהם.

שינה את חיי כל האנושות, ערכי התורה, שהעבירו את העולם מעבודת אלילים לאמונה בא-ל אחד, משיעבוד עבדים והתעמרות, לחיי חירות ובחירה, מכל דאלים גבר, למערכת משפט.

ועוד עתידה התורה ההולכת ומתגלה על ידינו לשנות את העולם כולו, כמובטח בדברי הנביאים שבעניינו אנו רואים שהולכים ומתקיימים ודבר אחד מדבריהם לא ישוב ריקם.

אלא ששאלה אחת מנקרת בליבנו מדוע התורה בדברה על חג השבועות לא מזכירה שהוא נחגג על מתן תורנו, חז"ל בתפילות תיקנו לנו לומר 'זמן מתן תורתנו', אך כשאנו מתבוננים בתורה לא מוצאים לכך זכר.

וכך אומרת התורה:

"ספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה:, עד ממחרת השבת השביעת תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לה', ממושבתיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרנים סלת תהיינה חמץ תאפינה בכורים לה'…ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים, והניף הכהן אתם על לחם הבכרים תנופה לפני ה' על שני כבשים קדש יהיו לה' לכהן…" (ויקרא כג)

"וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו… (במדבר כח)

"שבעה שבעת תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספר שבעה שבעות, ועשית חג שבעות לה' אלוקיך מסת נדבת ידך אשר תתן כאשר יברכך ה' אלוקיך…." (דברים טז)

שום איזכור למתן התורה, ננסה להבין מה התורה אומרת לנו בעצם.

יש כאן חג שדורש הכנה יתירה, שבעה שבועות של הכנה, של התכוננות, של התעלות וציפייה, יש כאן חג שהדבר הבולט בו הוא ההתחדשות, מנחה חדשה לה', יום הביכורים, יום ההתחדשות, כי מה הם הביכורים ההתחדשות שהאדם פוגש בשדהו, הפירות הראשונים, חג של התחלה חדשה – זה מה שמופיע בתורה, מתוך התכוננות והכנה התחדשות.

התורה לא רצתה להסתפק באמירה שחג זה הוא חג מתן התורה, אלא לגעת בנקודה הפנימית יום ההתחדשות, מתן התורה גורם לנו להתחדש, גורם לנו להשתנות, ביום החג הזה לשם צריכות מכוונות העיניים והלב, המחשבה והרצון – להביא מנחה חדשה לה', לחדש בתוכנו קומה חדשה של תורה, הקב"ה נותן תורה מחדש ואנו צריכים להתחדש איתה.

כפי שכותב השפת אמת:

"כמו שיש ביכורים ליחיד ובכוחם היה בא התחדשות אל האדם,  כמ"ש שם היום הזה ה' מצוך לעשות (וכותב רש"י שם: "בכל יום יהיו בעיניך חדשים כאילו בו ביום נצטוית עליהם"), כמו כן בשתי הלחם היו מביאין התחדשות אל הציבור".

הבאת הביכורים, הבאת הפרי החדש של השנה הזאת, מעורר את האדם לחוש ולראות את ההתחדשות, ההתחדשות הגלויה של הפירות, מעוררת את ההתחדשות הפנימית של הקשר אל הקב"ה, ההתחדשות בהופעת הקשר הזה דרך המצוות שמחדשות בנו חיים, ודרך התורה שמחדשת את ליבנו ומחשבותינו, זוהי עבודת החג המופלא הבא עלינו – להתחדש, ההתחדשות היא גם בקשר האישי שלנו עם הקב"ה וגם בהתחדשות הקשר הלאומי שלנו עם הקב"ה.

וממשיך השפת אמת וכותב:

"דהנה בפרשת שמע כתיב אשר אנכי מצווך היום. ובפרשת והיה אם שמוע אנכי מצוה אתכם היום….(בפרשה הראשונה התורה מדברת אל היחיד 'מצווך', בפרשה שנייה אל הציבור: 'מצווה אתכם', ובשניהם כתוב היום). פירוש שבכל יום מתחדש התעוררות משמים לכל פרט ולכלל ישראל… והכלל צריך לפרט ופרט לכלל. וכפי מה שאדם בפרט מקבל בפרשה ראשונה זוכה בפרשה שניה לקבל מהתחדשות הכלל. ולכן יש ביכורים ליחיד ולציבור. (ככל שהאדם מתאמץ לזכות להתחדשות האישית שלו בתורה, יזכה לקלוט מהחידוש של הכלל) וזה ההתחדשות הבא מלמעלה צריך האדם לייגע עצמו בתורה ומצות שיוכל להתדבק בו. וע"ז נאמר שתה מים מבורך ועי"ז ונוזלים מתוך בארך. ולכן איתא דבליל החג עוסקין בתורה כדי לזכות לנוזלים מתוך בארך. שהוא התחדשות המעין. וב' אלו הם בור סיד ומעין המתגבר".

אומר השפ"א ככל שתעמיק לחשוף את התורה שבתוכך, את ההתחדשות העצמית שלך בתורה, מים מבורך, בור סיד, יש בתוכך אמיתות עליונות, רגשות נעלות – שלא יכולים להאבד, ותפקידך להעמיק את המבט הפנימי, כדי לדלות מתוכך את חיי העולם שנטע בתוכנו, ככל שתגלה את ההתחדשות בתוכך, אז תזכה להתחדשות ממרומים, למעיין המתגבר.

זו עבודתנו בחג הנפלא הזה, להביא את הביכורים שלנו, את ההתחדשות שלנו, ולזכות לקבל את התורה החדשה שהקב"ה מוריד אלינו בשנה הזאת.

חג שמח!

דילוג לתוכן