דבר תורה לשבת פרשת בהעלותך

בתחילת פרשת השבוע עוסקת התורה במנורה, וצריך להבין מדוע מכל העבודות, שמקומן בספר ויקרא, בחרה התורה להזכיר דווקא את עבודת הדלקת המנורה. עוד יש להתבונן שפרשה זו של הדלקת המנורה מופיעה מיד בסוף קורבנות הנשיאים לחנוכת המשכן, שלאחריהם מופיעה השכינה במשכן, ולפני הכנסת הלווים לעבודה.

ונראה לומר שהדלקת האש במנורה מבטאת את האנרגיה, החיוניות, העוצמה והכוח, שהרי זהו הביטוי של האש היוצרת שינויים, והיא גם האנרגיה והכוח בעולם. האנרגיה בעולם צריכה להיות מופנית ליצירת אור, שהאור מבטא את החוכמה והדעת, "כי נר מצווה ותורה אור", שהרי החוכמה בעולם גורמת להבנה של כל נברא ושל המהלך האלוקי שקיים בעולם ואת שורשו הרוחני, ובכך מאירה את החיים.

והתורה מלמדת אותנו כיצד גורמים לאנרגיה להתחדש ולהאיר. מחד יש צורך בהדלקה יומית של המנורה, כלומר, אין הכוח האנושי מסתפק בדחיפה חד פעמית, במסלול מונוטוני וקבוע, אלא יש צורך להעלות את האנרגיה, העוצמות והמוטיבציה יום יום, לפעול, לעשות ולהאיר. וכפי שאומרים חז"ל שתורה היא אחד מהדברים שצריכים חיזוק תמידי. מאידך, חז"ל מוסרים לנו שהנר המערבי היה דולק באופן תמידי וממנו היו מדליקים את שאר הנרות, כלומר, צריכה להיות באדם מוטיבציה פנימית-תמידית לחיות וליצור, לתקן ולהאיר. ומתוך אותה נקודת יסוד פנימית האדם לוקח את העוצמות לחדש את חייו ואת כוחו בכל יום.

ההדרכה המעשית מתוך רעיונות אלו היא שהאדם צריך לייסד את חייו על האידיאלים הפנימיים והיסודיים, על שליחותו ויעודו בעולם, על הערכים הקבועים שלאורם הוא חי ושאותם הוא רוצה להפיץ ולהופיע בעולם. וזהו נר התמיד. אולם, אסור לאדם להסתפק בכך אלא צריך להקדיש יום יום זמן להתבונן בערכים אלו, לבדוק מה עוד הוא יכול לעשות כדי להאיר את הערכים הללו בעולם.

חז"ל תמהים על מה שכתוב "ויעש כן אהרון אל מול פני המנורה העלה נרותיה כאשר ציווה ה' את משה", שלכאורה מה בא לחדש פסוק זה? האם יעלה על הדעת שאהרון הכהן לא מקיים את דבר ה' שנאמר לו מפי משה רבינו? ואכן רש"י במקום כותב, ע"פ המדרש, שפסוק זה בא "להגיד שיבחו של אהרון שלא שינה". אלא שלכאורה דבריו עוד מגדילים את התמיהה, וכי יעלה על דעתו שאהרון ישנה עד שעוד צריך לתת לו שבח על כך שלא שינה? ועונים על כך חלק מן המפרשים שהחידוש בכך הוא שאהרון הכהן יום יום מדליק את המנורה באותה התלהבות, באותה אנרגיה ובאותה התרגשות שבה הדליק את המנורה בפעם הראשונה, וזוהי הכוונה ש"לא שינה".

וזוהי גם בדיוק עבודתנו, להצליח לגרום לכך ש"כל יום יהיו בעיניך כחדשים", שכל יום יהיה "הוא אחד ואין שני", והדרך לעשות זאת היא על ידי חזרה והתבוננות מידי יום באותם הדברים שלשמם אנו חיים, שהם משמעות חיינו, ולשאוב עוצמות וכיוון לכל מעשינו.

בתחילת פרשת השבוע עוסקת התורה במנורה, וצריך להבין מדוע מכל העבודות, שמקומן בספר ויקרא, בחרה התורה להזכיר דווקא את עבודת הדלקת המנורה. עוד יש להתבונן שפרשה זו של הדלקת המנורה מופיעה מיד בסוף קורבנות הנשיאים לחנוכת המשכן, שלאחריהם מופיעה השכינה במשכן, ולפני הכנסת הלווים לעבודה.

ונראה לומר שהדלקת האש במנורה מבטאת את האנרגיה, החיוניות, העוצמה והכוח, שהרי זהו הביטוי של האש היוצרת שינויים, והיא גם האנרגיה והכוח בעולם. האנרגיה בעולם צריכה להיות מופנית ליצירת אור, שהאור מבטא את החוכמה והדעת, "כי נר מצווה ותורה אור", שהרי החוכמה בעולם גורמת להבנה של כל נברא ושל המהלך האלוקי שקיים בעולם ואת שורשו הרוחני, ובכך מאירה את החיים.

והתורה מלמדת אותנו כיצד גורמים לאנרגיה להתחדש ולהאיר. מחד יש צורך בהדלקה יומית של המנורה, כלומר, אין הכוח האנושי מסתפק בדחיפה חד פעמית, במסלול מונוטוני וקבוע, אלא יש צורך להעלות את האנרגיה, העוצמות והמוטיבציה יום יום, לפעול, לעשות ולהאיר. וכפי שאומרים חז"ל שתורה היא אחד מהדברים שצריכים חיזוק תמידי. מאידך, חז"ל מוסרים לנו שהנר המערבי היה דולק באופן תמידי וממנו היו מדליקים את שאר הנרות, כלומר, צריכה להיות באדם מוטיבציה פנימית-תמידית לחיות וליצור, לתקן ולהאיר. ומתוך אותה נקודת יסוד פנימית האדם לוקח את העוצמות לחדש את חייו ואת כוחו בכל יום.

ההדרכה המעשית מתוך רעיונות אלו היא שהאדם צריך לייסד את חייו על האידיאלים הפנימיים והיסודיים, על שליחותו ויעודו בעולם, על הערכים הקבועים שלאורם הוא חי ושאותם הוא רוצה להפיץ ולהופיע בעולם. וזהו נר התמיד. אולם, אסור לאדם להסתפק בכך אלא צריך להקדיש יום יום זמן להתבונן בערכים אלו, לבדוק מה עוד הוא יכול לעשות כדי להאיר את הערכים הללו בעולם.

חז"ל תמהים על מה שכתוב "ויעש כן אהרון אל מול פני המנורה העלה נרותיה כאשר ציווה ה' את משה", שלכאורה מה בא לחדש פסוק זה? האם יעלה על הדעת שאהרון הכהן לא מקיים את דבר ה' שנאמר לו מפי משה רבינו? ואכן רש"י במקום כותב, ע"פ המדרש, שפסוק זה בא "להגיד שיבחו של אהרון שלא שינה". אלא שלכאורה דבריו עוד מגדילים את התמיהה, וכי יעלה על דעתו שאהרון ישנה עד שעוד צריך לתת לו שבח על כך שלא שינה? ועונים על כך חלק מן המפרשים שהחידוש בכך הוא שאהרון הכהן יום יום מדליק את המנורה באותה התלהבות, באותה אנרגיה ובאותה התרגשות שבה הדליק את המנורה בפעם הראשונה, וזוהי הכוונה ש"לא שינה".

וזוהי גם בדיוק עבודתנו, להצליח לגרום לכך ש"כל יום יהיו בעיניך כחדשים", שכל יום יהיה "הוא אחד ואין שני", והדרך לעשות זאת היא על ידי חזרה והתבוננות מידי יום באותם הדברים שלשמם אנו חיים, שהם משמעות חיינו, ולשאוב עוצמות וכיוון לכל מעשינו.

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לרשימת התפוצה

דילוג לתוכן