דבר תורה לפרשת שלח לך

לקראת סיומה של פרשתנו מופיעה מצוות חלה ויש להבין מה עניינה של מצווה זו? ומדוע היא מופיעה בפרשתנו- שעניינה המרכזי הוא חטא המרגלים?

ונקדים ונביא את פסוקי התורה הנוגעים לפרשת חלה.

"וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם בבואכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה, והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה', ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה, כתרומת גורן כן תרימו אותה, מראשית עריסותיכם תתנו לה' תרומה לדורותיכם".

ומעניין לראות שמיד אחרי חטא המרגלים (וחטא המעפילים הנמשך ממנו), ישנם כמה פרשיות שנועדו לתיקון התפיסה המוטעית שהובילה לחטא המרגלים. ואחרי שנבין מהי התפיסה השגויה שהובילה לחטא המרגלים, נביא בקצרה את ההסבר המקובל.

המרגלים שהיו אנשים גדולים, "כולם אנשים ראשי בני ישראל המה", סברו שכיוון שייעודו של עם ישראל הוא יעוד רוחני, עם ישראל הם עם ה', עם הספר, עם התורה, עם הקודש- לכן, כניסה לארץ שמצריכה התעסקות בגשמיות ובחומריות עלולה להוריד את ישראל ממדרגתם ולפגוע בייעודם המקודש.

נסכי הקרבנות

כנגד תפיסה זו, המצווה הראשונה שמופיעה לאחר חטא המרגלים הינה מצוות נסכי הקורבן, מצווה אותה קושרת התורה לכניסה לארץ, "וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבואו אל ארץ מושבותיכם אשר אני נותן לכם".

ונראה שהנסכים באו ללמד את ההפך הגמור ממחשבת המרגלים. אפשר היה לחשוב שצריך להסתפק רק בלחם, רק בבסיס החומרי המינימלי, ושאין מקום לתענוגות החיים והרחבתם. אולם התורה מצווה להביא לא רק בשר- שהוא 'קורבני לחמי לאשי'- שמייצג את הלחם, אלא גם נסכים שהם היין שמייצג את השמחה והתענוג, "ויין ישמח לבב אנוש".

ההבנה המוטעית שדי לה לרוחניות בחומריות מצומצמת, וכאשר ישנם פירות שמייצגים את הדברים המתוקים והנעימים, שאינם הדברים המינימליים, הרי שיש להימנע מהם- היא מחשבת טעות!

באמת, ככל שהגוף שלם בכל תענוגיו, כך ישנה אפשרות שרוח שלמה תתגלה, כפי שכותבת הגמרא על רבי יהודה הנשיא שזכה לתורה וגדולה במקום אחד, שלא פסק צנון וחזרת מעל שולחנו, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים.

אלא שדבר זה, כמובן, אפשרי רק בארץ ישראל, ארץ שרק בה יש אפשרות אמיתית לקדש את החומר על כל מרחביו.

קדושת הנסכים שנעשית במקדש ומבטאת את הקדושה הכללית הציבורית, שהיא מטרתנו ומגמתנו, צריכה להתחיל מהקידוש הפרטי של כל בית ובית. ולכן מיד אחרי מצוות נסכים מופיעה מצוות חלה שנועדה לקדש את הבית.

מצוות חלה

וכך כותב בעל ספר החינוך על מצוות חלה:

"משורשי המצווה, לפי שחיותו של אדם במזונות ורוב העולם יחיו בלחם- רצה המקום לזכותנו במצווה תמידית בלחמנו, כדי שתנוח ברכה בו על ידי המצווה ונקבל בה זכות בנפשנו"- כלומר, עניינה של מצוות חלה הוא לקשר את הדבר היום יומי, השגרתי והתמידי, אל הקודש.

ורק כשמקדשים את הדבר היומיומי, הבסיסי, אז ניתן להתעלות ולקדש את תענוגות החיים ואת הכלל כולו.

וכך כותב מרן הרב זצ"ל (עין איה שבת ב,קפב):

"השלמת הבית באורחות צדק היא ההתחלה להצלחת החברה בכללה, וחיי המשפחה בהיותם מתרוממים למצב טוב, תיווסד מזה ברבות הימים הצלחת האומה. ע"כ הקדושה הביתית היא ראשית לההצלחה הכללית שבכללות האומה, וכערך משפחה אחת אל כללות האומה… ע"כ נכבדים הם מאד הדברים שעליהם נוסד יסוד קדושת ההתחלות, כי בהתחלה כלולה כל המטרה היותר אחרונה. על כן החלה, שהיא המתנה של כהונה המתייחסת אל הבית והליכותיו ביחוד, להשריש כבוד התורה ועבודת ד', וזיקוק הלימוד לדעת את ד' ושמירת המצות, הבא ע"י הכהן המשרת את ד', היא הראשית המנחת את יסוד הבית, ועיניה נשואות אל האחרית הבאה מן הראשית: ההצלחה המתפשטת מיחידות של הבית אל ריבוי של הכלל…".

כלומר הרב מסביר שהחלה היא הראשית כיוון שהיא מקדשת את אבן הבניין הבסיסית של האומה- המשפחה- כשבנתינת החלה, שנלקחת ממאכלו הבסיסי והיסודי של האדם, בונה האדם את חייו, שכל מטרתם הינו קידוש שם ה', עבודת ה', הופעתה של תורה- כשאת אלו מייצג הכהן שלו ניתנת הראשית. וכאשר היסוד קדוש וטהור, ממילא כל הבית נבנה באופן ישר וטוב, ומתוך הבית תבנה האומה כולה.

זו גדולתה של מצוות חלה, שהיא אחת מן המצוות המיוחדות לנשים, שהם עיקרו של הבית והן הקובעות את יסודות הבית ובסיסו. ידוע (ע"פ הגמרא) שהפרשת חלה היא סגולה ללידה קלה. וניתן לבאר, שמי שיודעת מה הראשית, מה היסוד עליו מושתת הבית, ממילא תזכה שכאשר בניה ובנותיה יופיעו בראשיתם, הדברים יופיעו בקלות וללא סכנה, שהרי היסודות קדושים וטהורים.

יהי רצון שנזכה להתבונן היטב מה היסודות עליהם מושתתת משפחתנו, מהם הבסיסים שאנו רוצים להנחיל לילדינו, מה העיקר ומה הטפל, מה ראוי לכבוד ולהערכה, מה הדבר שצריך להטריד את מחשבתנו ולהעמיד את הקודש ביסוד ובמרכז- שיהיה ברור לכל בני הבית שהוא הראשית והוא האחרית וכי אליו מכוונות כל פעולותינו. ומתוך כך נזכה שהברכה תשרה בכל מעשה ידינו ובחינוך ילדנו. אמן.

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לרשימת התפוצה

דילוג לתוכן