דבר תורה לפרשת שופטים

הפרשה פותחת בציווי "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך אשר ה' אלוקיך נותן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק". הפסוק פותח בציווי כפול, הן להעמיד שופטים והן להעמיד שוטרים, אולם בהמשך הפסוק והפסוקים ניכר שההתייחסות היא רק לשופטים, "ושפטו את העם", "לא תטה משפט", "צדק צדק תרדוף" ועוד.

ונראה להסביר שהשוטרים הינם רק תנאי לקיום השופטים. העיקר הוא השופטים, הם המגלים את האמת והצדק בעולם, את הטוב והאידיאלי. אלא שאין כלל משמעות לדבריהם לולא השוטרים שדואגים ליישם את העקרונות למעשה, וכפי שאמרו חז"ל "אם אין שוטרים- אין שופטים".

יתרה מכך, המוטיבציה, הרצון, הרצינות והאחריות של השופט להוציא תחת ידיו הכרעה נכונה, אמיתית ומדויקת, ודאי מושפעת מהידיעה של השופט שדבריו הולכים להיות מיושמים. שופט שיודע כי דבריו הינם 'קול קורא' בלבד, הצהרת עקרונות ותו לא, חסר את הרצון וממילא את ההשקעה והמאמץ להוציא תחת ידיו דין אמת.

שופטים שאחת המחשבות המרכזיות שלהם, בעת פסיקת הדין, היא כיצד יוכל פסק הדין להתבצע, מכוונים את האמת לפי המציאות ולא את המציאות על פי האמת.

מאידך, גם שוטרים ללא שופטים מהווים כוח לא מכוון, לא אפקטיבי ולא מנוצל. שוטרים ללא שופטים הינם עושי סדר למען הסדר, ללא כל משמעות. וממילא ההשקעה הנצרכת ביישום החוק חייבת להיות שווה להשקעה הנדרשת לכתיבתו וקביעתו.

דגש נוסף שישנו בפסוק הוא שהשופטים והשוטרים יהיו "בכל שעריך… לשבטך". ונראה שזהו תנאי נוסף לכך שיהיה משפט צדק. כדי שהשופט יוכל להכריע הכרעה נכונה הוא צריך להכיר את המציאות לאשורה, את מנהג המקום, את ההיסטוריה של המקרה המובא לפניו. לכן חייב השופט להיות שייך למקום ולשבט. וכמו השופט כך גם השוטר, שכדי לדעת כיצד ליישם, באיזה אופן והאם הנידון יכול לעמוד בפסיקה, חייב להכיר את המציאות.

לדוגמא, בימינו ישנם אנשים רבים שחייבים מאות אלפי שקלים לאנשים שונים, ואע"פ שעל פי פסיקת השופטים הם חויבו בתשלומים אלו, בפועל נפטרו על ידי השוטרים, ההוצאה לפועל. הסיבה לכך היא שהוחלט שאין הם יכולים לעמוד בהחזרת חובותיהם. אחת הדרכים הידועות והמקובלות להתחמק מתשלום היא שאדם רושם את כל רכושו על שם אחד מקרוביו, וכך עושה גם לגבי משכורתו. דבר זה מתאפשר כיוון שאין היכרות אישית עם הנידון והמציאות בה הוא חי, ולכן מצווה התורה שהשופטים והשוטרים יהיו בני המקום והשבט.

כך הדבר האמור לגבי המדינה וכך גם לגבי כל פרט ופרט. אדם שלא יודע ליישם את העקרונות אותם הוא לומד- לימודו עקר וסוף דבר שגם עצם הלימוד יהפוך להיות פחות ופחות מדויק ופחות ופחות רציני.

מאידך, ישנם אנשים מלאי עשייה ופעילות שלא מכוונת לשום דבר מלבד לעשייה עצמה, ובאופן כללי ניתן לומר שחזון ללא מעשה הינו דמיון בעלמא, שמעשה ללא חזון הינו בזבוז כוחות, ואילו מעשה מתוך חזון הינו החיים.

אנו עומדים בימים אלו בפתחו של חודש אלול, ואלו הם שתי הנקודות שיש להקדיש להם מאמץ ומחשבה:

  • לאן אני הולך?
  • איך אני הולך?

רק מי שיידע שמעשיו הינם מתוך משמעות גם יהיו לו הכוחות לעשות. וכן רק מי שיידע שהרעיונות שלו יתיישמו גם יהיו לו החופש, החירות, הרצון והשאיפה לחשוב מחשבות גדולות ועמוקות.

יהי רצון שנזכה לכך.

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לרשימת התפוצה

דילוג לתוכן