דבר תורה לפרשת במדבר וחג השבועות

אנו עומדים בימים שלפני מתן התורה בהם ההתרגשות והשמחה ממלאים את ליבנו, כשנראה שהתורה רצתה שנחוש את ההתרגשות ואת הציפייה הגדולה למתן התורה, וזו גם טעמה של ספירת העומר. ההתרגשות מקורה בכך שאנו מבינים שזמן מתן התורה הוא לא זיכרון היסטורי של דבר שהיה בתולדות האומה אלא שבכל שנה ושנה אנו מקבלים את התורה מחדש, מתחברים אליה בעומק גדול יותר, בהבנה גדולה יותר, ושיותר חלקים מנפשנו זוכים להאיר מאורה של תורה.

כידוע, בכל שנה ושנה אנו קוראים בתורה בפרשת במדבר בשבת שלפני מתן התורה. וכפי הנראה יש בפרשה זו לימודים חשובים והכנות יסודיות לקראת קבלת התורה, וננסה להאיר הארה אחת מתוך הדברים הרבים שישנם בפרשה.

פרק שלם הקדישה התורה לחלוקת ישראל למחנות ולדגלים ויש להבין מה חשיבות הדגלים ומה החשיבות של הסידור החיצוני של ישראל מחנות מחנות? חז"ל מציינים כמה גדולים הדגלים, וזה לשונם (במדב"ר ב,ג): "חיבה גדולה חיבבם הקב"ה שעשאם דגלים כמלאכי השרת, כדי שיהיו ניכרים ומניין שהוא אהבה לישראל, שכן שלמה אומר 'הביאני אל בית היין ודיגלו עליי אהבה". ולמדנו ממדרש זה שהדגלים מבטאים אהבה גדולה לעם ישראל, וכן שמקורם של הדגלים הוא עם מלאכי השרת. וכפי שכותב המדרש (שם) ש"בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עימו עשרים ושתיים ריבבות של מלאכים… והיו כולם עשויים דגלים דגלים… כיוון שראו אותם ישראל שהם עשויים דגלים דגלים התחילו מתאווים לדגלים, אמרו 'הלוואי כך אנו נעשים דגלים כמותם'… אמר להם הקב"ה 'מה נתאוויתם לעשות דגלים חייכם שאני ממלא משאלותיכם', 'ימלא ה' כל משאלותיך', מיד הודיע הקב"ה אותם לישראל ואמר למשה 'לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו".

וחז"ל ממשיכים לשבח עוד ועוד את ישראל על הדגלים, שבכך ניכרת גדולתם של ישראל לעומת אומות העולם, ושכיוון שראה בלעם את הדגלים לא יכול היה לקלל את ישראל. וכלשון המדרש: "מכאן למדנו שהיו הדגלים גדולה וגדר לישראל, לכך נאמר 'איש על דגלו". וכן "ולפי שהן צבאותיי אעשה אותם דגלים לשמי". ועוד ועוד.

ונראה לבאר שלעם ישראל תפקיד כפול. ישנו תפקיד כללי שכל ישראל יחד מקדשים את שם ה', 'עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו', 'ממלכת כהנים וגוי קדוש', אולם התפקיד הזה לא מתמלא אלא על ידי כך שכל אחד ואחד מישראל עושה את תפקידו, והחביבות העצומה לישראל מתבטאת בכך שכל אחד ואחד חביב לפני הקב"ה, ואותה חביבות אינה חיבה סתמית, אלא כל אחד ואחד מישראל קיבל תפקיד שאם הוא לא יעשה אותו- כל העולם כולו חסר. וזו גם המשמעות של דברי חז"ל ש"כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא", כי בעבודתו של כל יהודי ויהודי תלויה גאולת העולם.

וזוהי גם משמעות הדגלים, שמעבר לקדושה הכללית שנמצאת בישראל, לכל שבט ושבט קדושה מיוחדת משלו ותפקיד משלו. וכן לכל בית אב מישראל יש תפקיד מיוחד. וזוהי גם המשמעות של המניין, שעם ישראל חוזרים ונמנים, לומר שכל אחד ואחד חשוב.

הדבר נגלה לעם ישראל מתוך הסתכלות במלאכים, שהמשמעות הפשוטה של המילה 'מלאך' הינה שליח, וזה מפני שלכל מלאך ומלאך יש תפקיד מיוחד משלו (כפי שראינו שלאברהם נשלחו שלושה מלאכים לשלושה שליחויות שונות), ועם ישראל שראו את המלאכים נתאוו להיות גדולים כל כך, שלכל אחד ואחד יש תפקיד ושליחות אלוקית בפני עצמו. והקב"ה קיבל את בקשתם.

ולא מקרה הוא שהגילוי הזה נעשה במתן התורה. שהרי השליחות המיוחדת של כל אחד ואחד היא מתוך הקישור שלו לתורה. וזה מה שמבקשים ומתפללים "תן חלקנו בתורתך". 'אשרינו ומה טוב חלקנו ומה יפה ירושתנו', וירושה זו התורה שנאמר "תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב".

וננסה לבאר מעט יותר. חז"ל מוסרים לנו שכל הכוחות בעולם טמונים בתורה וכשהקב"ה ברא את העולם 'הסתכל באורייתא וברא עלמא' (הסתכל בתורה וברא את העולם) וכל אדם מישראל שרוצה לשאוב כוח והכוונה אלוקית יכול לעשות זאת על ידי הקישור לתורה ולאות המיוחדת שלו בתורה, שאורייתא וקודשא בריך הוא- חד, דהיינו התורה היא החושפת ומגלה ומפגישה אותנו עם הרצון האלוקי והעוצמה האלוקית. ולכן כשמקבלים ישראל את התורה, אז מגלים שלכל אחד ואחד יש תפקיד ומתאווים לגלות ולחשוף את אותו התפקיד ומבקשים דגלים.

וכך נהוג לפרש בשם הבעל שם טוב את המשנה "דע מה למעלה ממך, עין רואה ואזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים"- 'דע מה למעלה ממך'- כלומר, האדם צריך להסתכל מהו הכוח הרוחני שמניע ומכוון אותו, שהוא יעודו ושליחותו. דע מהו שורש נשמתך. 'עין רואה' בתחילה הגילוי הזה היה נעשה על ידי הנביא שהוא בבחינת עין רואה. ולאחר מכן, בירידת הדורות, בטלה הנבואה והיכולת לגלות את מקומו ושליחות של האדם הייתה נעשית על ידי בת קול בבחינת 'אוזן שומעת'. ועתה, בעוונותינו הרבים, אין לנו לא נבואה ולא בת קול, אך עדיין 'כל מעשיך בספר נכתבים', דהיינו, בספר התורה יכול האדם למצוא את ייעודו ושליחותו.

ונסיים בהדרכתו הנפלאה של רבי חיים מוולוז'ין (עץ החיים, תורה, ט): "אמר רבינו ליקח עצה מהתורה. היינו, שאלמוד בחשק שאדמה (מלשון לדמות) אז בעצמי שלמדתי לשמה. ומפנה את דעתו לעניין המבוקש לעשות או שלא לעשות וכאשר יסכים בדעתו כן יעשה וכן יצליח".

ויהי רצון שנזכה השנה הזאת לקבל את התורה באופן בו כל אחד ואחד יתחבר לחלקו בתורה וכל אחד ואחד יבין שיש חלקים שונים בתורה ותפקידים שונים לכל שבט ושבט ולכל אחד מישראל, ומיניה ומיניה יתקלס שמיה.

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לרשימת התפוצה

דילוג לתוכן