בשבת הקרובה נסיים את הקריאה על עשרת המכות, וזוהי ההזדמנות לשאול את השאלה הבסיסית:
"מדוע הקב"ה לא הוציא את ישראל במכה אחת?
ננסה לענות על פי מדרש מעניין (פסיקתא כא, י הדברות קמייתא):
"נאמרו עשרת הדברות כנגד עשר מכות שהביא הקב"ה על המצרים במצרים.
- 'אנכי ה' אלוהיך' – כנגד מכת דם, ויהפך לדם יאוריהם (תהלים ע"ח), אל תאמר כפרעה לי יאורי ואני עשיתיני (יחזקאל כ"ט) אל תאמר שאני בראתי עצמי.
- 'לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי' – כנגד מכת צפרדעים שעלו בתנורים, אמר הקב"ה הצפרדעים חלקו לי כבוד, ואין אתם חולקים לי כבוד.
- 'לא תשא שם אלוקיך לשווא' – כנגד מכת כינים, שהשביעם הקב"ה ועלו.
- 'זכור את יום השבת' – כנגד מכת ערוב, אמר הקב"ה לא תערוב ולידן חולא ושבתא כחד.
- 'כבד את אביך ואמך' – כנגד מכת דבר, דכתב למען יאריכון ימיך.
- 'לא תרצח' – כנגד מכת שחין, אמר הקב"ה אל תהי רוצח ודמו של אותו האיש בגופו.
- 'לא תנאף' – כנגד מכת ברד, והיה ברד ואש מתלקחת בתוך הברד, וכתב היחתה איש גחלים בחיקו וגו' כן הבא על אשת איש וגו' (משלי ו').
- 'לא תגנוב' – כנגד מכת ארבה, כתיב בעד החלונות יבואו כגנב (יואל ב').
- 'לא תענה ברעך' – כנגד מכת חושך, אמר הקב"ה אם אין עדותך מאירה לך כאורה הזאת אל תעידנה.
- 'לא תחמד' – כנגד מכת בכורות, שהיו המצרים שטופים בזימה ונמצאו כולם בכורים".
בהסתכלות ראשונית המדרש די תמוה: כיצד בכלל ניתן להשוות בין מכות מצרים לבין עשרת הדיברות?! האם בגלל שהמספר עשר מופיע בשניהם אז ניתן להשוות?! הרי עשרת הדיברות הם התגלות הראשונה של התורה המשולה לאור ('נר מצווה ותורה אור'), ואילו מכות מצרים הן עונש שניתן לרשעים המשולים לחושך ('הכסיל בחושך הולך')?
בין אמירה לדיבור
באופן עמוק, עשרת הדיברות הם פועל יוצא של 'עשרת המאמרות שנברא העולם', כפי שחז"ל במסכת אבות (ה) לומדים בעקבות אזכרת עשר פעמים המילה 'ויאמר' במעשה בראשית.
אמירה יכולה לשמש כקריאת כיוון והבעת רעיון כללי, כדוגמת המשפט החוזר באבות: 'הוא היה אומר', המביע את 'האמונה שלו, האג'נדה שלו בחיים'. האומר גם לא בהכרח פונה לקהל שומעים, כיוון שהאמירה שלו היא 'אומר חייו' – כלפי העולם וכלפיו פנימה.
לעומתה, דיבור זהו כבר ירידה לפרטים, הרעיון הגדול שהיה באמירה מתחיל לצאת אל הפועל הלכה למעשה בדיבור הפונה לשומעים, שהרי אדם לא מדבר אל עצמו. באמצעות הדיבור האדם מוריד את רעיונותיו המופשטים אל המציאות הארצית, אל בני האדם.
העולם נברא בעשרה מאמרות, כלומר קיימות עשר הצדקות מוסריות לבריאת העולם, ומבלעדיהן הקב"ה לא היה מתחיל את מעשה בראשית. הייתה מחשבה שקדמה למעשה, וישנם רעיונות רוחניים שעמדו בבסיס הבריאה.
אולם, מהם אותם רעיונות? כיצד ניתן לגלותן וליישמן בעולם?
מתן תורה ואמירת עשרת הדיברות הורידו את הרעיונות הגדולים של מעשה בראשית הלכה למעשה. מאותו מאורע התברר לעולם כי ייעוד העולם יושג באמצעות יישומם של העקרונות והקווים הכלליים של התורה המתבטאים בעשרת הדיברות. מכאן ניתן להבין את מדרש חז"ל שכל העולם היה תלוי ועומד בקבלת התורה, ואם יסרבו ישראל לקבלה העולם יחזור לתוהו ובוהו. מדוע? כיוון שהעולם נברא על מנת להשיג את ייעודו.
עשר המכות – מהלך חינוכי
ההשוואה בין עשרת המכות לעשרת הדיברות גם היא ממשיכה את אותו רעיון עמוק. השמת מכה 'כנגד' דיבור, באה לומר שיש עיקרון דומה בהטלת המכה ובאמירת הדיבור. ועל כך אומר השפת אמת:
"כי מה שהיה צורך לעשר מכות להסיר הקליפה והסתר מעשרה מאמרות לעשותן עשרת הדברות, פירוש כי בעולם הזה נסתר זה שעיקר חיות הכל רק אותיות התורה המאמרים שנבראו ע"י… ועל ידי כל מכה הסיר הסתר מאמר אחד, ונעשין עשרת הדברות, פירוש דבור לשון הנהגה… והעניין הוא כי הוצרך להתברר תערובת טוב ורע, והרע ניתן במצרים בעשרה המכות, ובני ישראל קיבלו הטוב שהוא התורה, כי הכל לכבודו ברא".
מצרים היוותה את הניגוד המוחלט לייעוד המוסרי של העולם. האימפריה העולמית של אותה תקופה הנהיגה את האנושות בניגוד לצלם אלוקים שבקרבה, והעלתה על נס עקרונות אליליים וגשמיים.
הטלת המכות 'שברה' את עמודי התרבות עד היסוד, כאשר על חורבותיה צמחה האפשרות להאיר לעולם את נשמתו ואת ייעודו המוסרי באמירת עשרת הדיברות. מכאן מתברר, כי מטרת הטלת המכות לא הייתה רק להוציא את ישראל ממצרים, שהרי מטעם זה הייתה מספיקה מכה אחת בלבד, אלא הייתה מהלך חינוכי לעולם שביקש להסיר את טומאת המחשבה והתרבות על מנת להכין את הקרקע להופעת התורה.
שבת שלום
