הפסוקים בתורה מפשט הפסוקים בספר שמות לד, יג-טז, משמע שמדובר בפסוק 'וקרא לך ואכלת מזבחו' באכילה מזבח שהוקרב לעבודה זרה: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית
סיבת בחירתם של עשרת הדברות בפרשות יתרו ומשפטים מספרת התורה על מעמד כריתת הברית בין עם ישראל לה' על קבלת עם ישראל את ה' לאלוהיו;
בפרשת פקודי סוף סוף מלאכת המשכן הסתיימה, והקב"ה השרה את שכינתו, כפי שנאמר: "… וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן". מעניין לראות כי חז"ל השוו בין מעשה
שאלה גדולה אי כיצד היו בבני ישראל אנשים שידעו לעשות מלאכות עדינות ריקמה, צורפות, טוויה, גילוף ועוד, הרי מדובר בעם של עבדים, שהורגלו בעבודות גסות,
בתחילת הפרשה, מתגלה עניין רוחני חשוב. כאשר רוצים למנות אנשים מישראל אסור לספור אותם ישירות, ולכן הם צריכים להביא מחצית השקל בעבור כך – אחרת,
פרשת השבוע פותחת בציווי על הדלקת המנורה: "ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד". הציווי להאיר את
בפרשת 'תצווה' מצווה ה' את משה על שמונת בגדי הכהן הגדול, שאחד מהם הוא המעיל. המעיל, כשמו, הוא בגד עליון שלובשים אותו על גבי בגד
ניתן לתאר שהכיוון שהתורה פונה אל העולם היא מהשמיים אל הארץ. כלומר, הקב"ה ברא את העולם, והוא פונה אל הברואים בהדרכות ובציווים. כך היה בתחילה
השבת אנו נפגשים לראשונה במה שעתיד לעמוד במרכז חיינו, במה שעתיד להיות מושא תפילתנו, המשכן, שהוא ההופעה הארעית, שאחר שהוקמה מלכות הקבע של ישראל בארץ
בשעות כואבות אלה של יום שני בערב, אחרי הבשורה הנוראה, אחרי הברית המשמחת – דמים בדמים נגעו – הדמעות לא מפסיקות, ואני לא מנסה לעוצרם
