בקשר לחשבון עלות השחר כתבת שהוא 72 דקות לפני זריחת החמה, וכדי לחשב את זמן 'עמוד-השחר' בדייקנות, יש לחשב בכל יום את הזמן שבו תגיע החמה ל- 16.1 מעלות מתחת לאופק – ואז הוא זמן 'עמוד-השחר'. שאלתי היא כיצד מגיעים לכך ש-72 דקות לפני זריחת החמה הם 16.1 מעלות, והאם נתון זה נכון בכל מקום בעולם?

שלום

אמרו חכמים שבארץ ישראל בימי ניסן הזמן שבין הנץ החמה לעמוד השחר הוא כשיעור מהלך ארבעה מיל, שהוא כ- 72 דקות.

ולפי החישוב הזה עמוד השחר מציין את כמות האור בשעה שהשמש נמצאת 16.1 מעלות מתחת לאופק. ובכל מקום בעולם – בשעה שבו תהיה החמה בנקודה הזו יחול "עמוד השחר.

השינויים שיש בין עונות השנה והמקומות בעולם הם ביחס שבין עמוד השחר לנץ החמה

– בהתאם לאורך המסלול שאותו עושה השמש – כך השמן שבין עמוד השחר לנץ מתארך או מתקצר

בימי החורף,  משך זמן עליית החמה הולך ומתארך, עד שבשיא החורף (22/12) עוברות 78 דקות מ'עמוד-השחר' עד 'הנץ-החמה'. ובקיץ הזמן הולך ומתארך יותר, עד שבשיאו (22/6) עוברות 88 דקות מ'עמוד-השחר' עד 'הנץ-החמה'.

בברכה אייל משה

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2014-03-10 08:46:14

שלום כבוד הרב , אני סטודנטית להוראה במכללה התורנית חמדת הדרום , נתבקשתי לחקור את נושא ״ איסור גידול בהמה דקה בארץ ישראל״ רציתי לדעת אם תוכל בבקשה לספר לי על האיסור האם הוא מדאורייתא או מחכמים , האם הוא תקף גם היום, איך הצליחו לבטל אותו ( אם הוא בוטל) אשמח למקורות / ספרים שעוסקים בנושא . ודעות של האחרונים לגבי זה תודה רבה רבה אתל

שלום

להלן תשובה לשאלתך מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א מאתר ישיבת הר ברכה

קישור לאתר

בתקופת בית שני, שבה פרחה החקלאות בארץ ישראל, ראו חכמים כי התרבו המקרים שבהם עיזים וכבשים שיצאו למרעה, הזיקו לעצים ולשדות נזק כבד ומשמעותי. על כן נמנו וגמרו לקבוע תקנה שלא לגדל בהמה דקה בארץ ישראל. בהמה דקה הוא שם כולל לכבשים ועיזים. ואכן עיקר הנזק שנגרם לעצים ולשדות היה על ידי הבהמות הדקות, שהן קלות תנועה ומגיעות לכל מקום ולוחכות כל עץ. ואמנם גם הבהמות הגסות, היינו הפרות, עלולות להזיק לעצים, אלא שכלל יסוד הוא שאין גוזרים גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכול לעמוד בה. וכיוון שהאנשים צריכים את הפרות לחלב ולבשר, ולא ניתן להובילן מחוץ לארץ בדרכים ארוכות, לכן התירו לגדלן בארץ. וכמובן שמוטלת על בעלי הפרות החובה לשומרן כדי שלא תזקנה, ואם הזיקו בשדות, בעליהם חייבים לשלם פיצוי לבעלי השדות.

אבל בהמה דקה אפשר להביא מחוץ לארץ, שכן הבהמות הדקות מסוגלות ללכת בדרכים ארוכות, ולכן גזרו שלא לגדלן במקומות הישוב שבארץ, אבל במדבריות וביערות של ארץ ישראל, ובארצות הסמוכות לארץ ישראל – מותר לגדלן. וכל הרוצה לקנות בהמה דקה לצורכי בשר לחג או לחתונה או מסיבה אחרת, מותר לו לקנות בהמה דקה ולהשהותה אצלו עד שלושים יום, ובתנאי שלא תצא לרעות בחוץ, אלא הוא יביא לה את מזונה. וכן מותר למוכרי הבשר להביא בהמות דקות כדי למוכרן, בתנאי שלא ישהו אותן יותר משלושים יום, וכן שלא תרענה בשדות ובגינות (ב"ק עט, ב, פ, א; רמב"ם הל' נזקי ממון פרק ה').

עוד חשוב לדעת, שגם בבבל, במקומות שרוב תושבי האזור היו יהודים, נהגו לאסור גידול בהמות דקות בקרבת המקומות המיושבים, ושוב מאותו הטעם, כדי שלא להזיק לשדות ולמטעים.

 

במשך שנות הגלות, בזמן שהארץ היתה שוממה, בלא מטעים ובלא שדות של ירקות, הואיל ולא נשקפה סכנה מן הבהמות הדקות, בטל האיסור לגדל בהמות דקות. וכן פסק בעל ה'שולחן-ערוך', רבי יוסף קארו, שחי בארץ ישראל לפני יותר מארבע מאות שנה, שהואיל ואין מצויים בארץ ישראל שדות של יהודים, מותר לגדל בארץ בהמות דקות (שו"ע חו"מ תט, א).

אלא שכיום, לאחר שזכינו ברוב חסדיו לחזור לארץ אבותינו ולהפריח את שממותיה, הועלתה מחדש השאלה, האם חלה עלינו אותה גזירה קדומה שלא לגדל בהמות דקות בארץ או שמא מאחר שנתבטלה הגזירה בעת תקופת הגלות, פג תוקפה.

למעשה נחלקו בזה הפוסקים. יש אומרים, שהואיל והטעם שלשמו נגזרה הגזירה ידוע, והוא שלא יזיקו לשדות, ממילא ברור שכל זמן שהטעם הזה קיים אף הגזירה קיימת. וכיוון שהיום ישנם שדות שעלולים להינזק מן הבהמות, ממילא הגזירה חוזרת לתוקפה (יבי"א חו"מ ג, ז, וכן בשבט הלוי ד, רכז).

אבל לדעת הרב צבי פסח פרנק, הכלל הוא שכל גזירה שנתבטלה בתקופה מסוימת, אין היא יכולה לחזור למקומה ללא תקנה מחדש. ומאחר שבמשך הגלות בטלה הגזירה, פג תוקפה, ואין כיום איסור לגדל בהמות דקות בארץ (בהערות הר צבי לטור חו"מ ת"ט). וכן פסק בעל תשובות 'ציץ-אליעזר' (ז, כד – כה), והוסיף עוד טענה, שמאחר שמתחילת ההתיישבות החדשה בארץ היה מקובל לגדל עדרים של בהמות דקות, ממילא יוצא שכל המתיישבים שנטעו שדות ועסקו בחקלאות התיישבו על דעת כך שמותר לרועי הבהמות הדקות לרעות בשדות הבר, ובתנאי שיזהרו שלא להזיק למטעים ולשדות הירקות. וכיוון שכל התקנה נעשתה למענם, והם הסכימו שיגדלו בהמות דקות סביב שדותיהם, אין מקום להחזיר את התקנה למקומה.

ומאחר שכל הספק הוא באיסור מדברי חכמים, על פי ההלכה מותר לגדל כיום בהמה דקה בארץ ישראל, שכן הכלל הוא, שספק בדברי חכמים להקל. ובמיוחד שעל ידי רעיית הבהמות מתקיימת כיום מצוות ישוב הארץ, שכן על ידי מרעה ניתן לתפוס שטחים נרחבים, ולקיים את המצווה לרשת את הארץ, שתהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת.

בברכה אייל משה

מחבר התשובה: אהרון 48

2014-03-06 06:53:35

האם מותר לטלטל בשבת פנס לד שעובד על בטריות מערב שבת? ואם לא, למה לא? ובמה זה דומה מטלטול מאוורר שמותר להזיזו בשבת?

שלום

אסור לטלטלו סתם מפני שהוא מוקצה ככל כלי שמלאכתו לאיסור , והוא הדין למאוורר .

אבל לצורך גופם כגון להאיר או לפזר רוח במקום מסוים מותר להזיזם.

ולהלן הרחבה ומקור התשובה מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ועיין בספר באתר ישיבת הר ברכה

https://yhb.org.il/01-23-07/

כלים שמלאכתם לאיסור הם כלים וחפצים שרגילים לעשות בהם דברים שאסורים בשבת, כדוגמת פטיש, מספריים, מחט, צבת וספר טלפונים. וכיוון שהם מיועדים לצורך דברים שאסורים בשבת – הם מוקצה. אולם מנגד, כיוון שאפשר להשתמש בהם גם לצורך דברים מותרים, אין אדם מקצה אותם לגמרי מדעתו. לפיכך קבעו חכמים דין ביניים לכלי שמלאכתו לאיסור: ככלל הוא מוקצה, שאם היה מונח במקום שבו הוא עלול להינזק או להיגנב, אסור לטלטל אותו, אבל מותר לטלטל אותו לצורך גופו או מקומו (שו"ע שח, ג).

צורך גופו, היינו כדי להשתמש בו לצורך מותר, כגון פטיש לצורך פיצוח אגוזים, מספריים כדי לפתוח בהם שקית חלב, מחט כדי להוציא בעזרתה קוץ שנתקע בבשר, צבת כדי לפתוח ולסגור ברז שאין לו ידית, וספר טלפונים כדי למצוא בו כתובת של חבר. ואם אפשר להשיג את אותה התוצאה בלא שימוש בכלים שמלאכתם לאיסור, אין להשתמש בהם (מ"ב שח, יב).

צורך מקומו, שאם היה כלי שמלאכתו לאיסור מונח במקום שצריכים להשתמש בו, כגון שהיה מונח על שולחן שרוצים להניח עליו מאכלים או ספרים, או על גבי מיטה שרוצים לישן עליה, או על כסא שרוצים לשבת עליו, מותר לטלטל אותו למקום אחר. וכן כאשר הכלי מונח על הרצפה במקום שההולכים עלולים להיכשל בו, מותר לפנותו. וכן אם היתה דלת של מכונת כביסה פתוחה במקום הילוך בני הבית, מותר לסוגרה. וכן כאשר כלי שמלאכתו לאיסור מפריע לפתיחת חלון או לסגירתו, מותר להוציאו משם.

בברכה אייל משה

 

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2014-03-05 16:27:44

שלום כבוד הרב. רציתי לשאול בענייני תרו״מ. לפי מה שהבנתי, בימינו די להסתפק בהפרשה מינימלית מכיוון שהיא הולכת להשמדה. האחוז שקבעו חכמים היה רלוונטי כשהיה כהן בטהרה. התפרסם תחקיר לאחרונה אודות מפעלי פירות וירקות שמשמידים כמות עצומה לצורך כך בטענה שיש להפריש אחוז. האם הם עושים כדין? האם אין בכך משום השחתה? בייחוד כשמתפרסמים נתונים מדאיגים ומצערים על אחוזי האוכלוסיה הרעבה במדינה.. אודה מאד לתשובתך בכבוד רב אהוד שחק

שלום

הם עושים כדין מפני שהאחוז וקצת הם תרומות האסורות באכילה. יש שמצאו הסדרים להאכיל את התרומות לבהמות של כהן. ובשמן זית משתמשים למאור .במקומות אחרים על אף שהמצווה מהתורה היא להפריש מהחלק המובחר כיום שהתרומות הולכות  לאיבוד מפרישים את החלקים הפחות טובים וכך עושים ביקבים שמשתדלים להפריש את התרומות מהשפיות שהם החלק הפחות טוב של היין.

באשר להשמדת פרות, דומני שאחוזים גדולים יותר מושמדים כל שנה  כעודפי ייצור בגלל שיקולים מסחריים שנועדו להגן על החקלאים.

בברכה אייל משה

 

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2014-03-05 16:26:27

בני נולד בשנת תשס"א ביום שבת ו אלול פר' שופטים מתי יחול יום הבר מצווה שלו וסעודת מצוה ומתי שבת חתן

שלום

תאריך בר המצווה היה ביום שני ו אלול תשע"ד (בראשון לספטמבר 2014 למניינם)

תאריך הסעודה תלוי ברצון ההורים (יש שעושים ביום ויש בערב לפני) שבת בר המצווה היא השבת שאחר כך.

בברכה אייל משה

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2014-03-05 16:25:57