חיפוש שאלה מתוך המאגר
חיפוש שאלות ותשובות במערכת
השתמש בטופס להלן לצורך חיפוש במערכת
שאלות אחרונות
הורים שמתנגדים לנישואים
כבוד הרב שלום רב, יש לי עבודה על סוגיה הלכתית ובחרתי בנושא הורים שמתנגדים לנישואים אני צריך 3 מקורות העוסקים בסוגיה עם ציון מלא של המקורות כולל ציטוט של מספר שורות מכל מקור בנוסף אני צריך להציג שתי דעות הלכתיות המנוגדות זו לזו העוסקות בסוגיה ואני צריך להציג את הנימוקים ההלכתיים ההתלבטויות וההשלכות של הפסיקה לציין את הפסיקה למעשה לפי מי הוכרעה ההלכה למעשה ומדוע? בתודה רבה
פניני הלכה משפחה פרק א: (ניתן לקרוא עוד מהספר דרך האתר של פניני הלכה).
כ – כיבוד הורים ושמירת מצוות
נאמר בתורה (ויקרא יט, ג): "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ". מכאן, שאם אמרו לו הוריו: חלל את השבת, אל ישמע בקול הוריו, ולא יחלל את השבת. שהרי גם הבן וגם ההורים מצווים בכבוד המקום (יבמות ה, ב). ומזה למדו חכמים (ב"מ לב, א), שגם לגבי שאר מצוות התורה, אם אמרו ההורים לבן שיעבור על אחת מהן, ואפילו על מצווה מדברי חכמים, אסור לו לשמוע בקולם, הואיל ולהם עצמם אסור לומר כן, כי אף הם עצמם מצווים בכבוד המקום (שו"ע יו"ד רמ, טו).
לפעמים קורה, שההורים מסתכסכים עם אדם מסוים, שכן או קרוב משפחה. והמחלוקת הולכת ומעמיקה, מעלבונות קטנים לניתוק קשרים. עד שההורים תובעים שגם בנם ינתק את הקשרים שהיו לו עם אותו אדם. והבן לעומת זאת לא מעוניין להשתתף במריבה של הוריו, ולדעתו יש לקיים יחסים טובים עם כל אדם. ההורים מצידם מגייסים לטובתם את מצוות כיבוד הורים, ומאשימים את הבן בבוגדנות, ובזניחת ההורים למען איזו דודה מנוולת או שכן רשע… והשאלה, מה הבן צריך לעשות במקרה כזה.
פסק ה'שולחן-ערוך' (יו"ד רמ, טז): אב שציווה את בנו שלא ידבר עם פלוני, והבן רוצה להתפייס עמו מיד, אין לו לחוש לדעת אביו. מפני שאסרה התורה לשנוא או להתנהג בשנאה כלפי שכן או קרוב, אלא להתייחס אל כולם באהבה, שנאמר (ויקרא יט, יז-יח): "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ… וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'". ולכן אסור לבן לשמוע בקול הוריו.
כיוצא בזה, אם ההורים מתנגדים שילדיהם ילכו לחתונה של אחד מקרובי משפחתם שמסוכסך איתם, אסור לילדים לשמוע בקולם, ועליהם לקיים את המצווה לשמח חתן וכלה בניגוד לרצון ההורים. וכאשר יש ספק אולי יש צדק בטענת ההורים, יש לשאול חכם.
שאלה: כיצד צריך לנהוג בן שאביו מבקש ממנו לקנות עבורו קופסת סיגריות? מצד אחד למדנו (פנה"ל ליקוטים ח"ב ט, ח) שיש איסור מן התורה לעשן סיגריות, משום שזה מזיק לבריאות, ואסור לסייע לדבר עבירה; ומאידך ישנה מצווה לכבד אב ואם.
השיב הרב חיים דוד הלוי, שהואיל ונפסק שכיבוד הורים אינו דוחה את מצוות התורה, אסור לבן להיענות לבקשת האב ולקנות עבורו סיגריות. ואמנם לדעת רוב הפוסקים אין בזה איסור מן התורה של "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט, יד), מפני שהאיסור מן התורה הוא רק כאשר בלא הסיוע לא היתה מתבצעת העבירה, וכאן גם ללא הבן יכול האב להשיג סיגריות. מכל מקום, אסור מדברי חכמים לסייע לדבר עבירה, ולכן אסור לבן לקנות עבור אביו סיגריות (עשה לך רב ו, נח).
כעיקרון אכן כך שורת הדין, אולם אם הדבר יגרום לסכסוך גדול, ופגיעה חמורה ביחסי האהבה והכבוד שצריכים להיות בינו לבין אביו, מפני שההימנעות מקניית הסיגריות לא תובן על ידי האב, עדיף שהבן יקנה לאביו סיגריות.[1]
כא – באילו נושאים חייבים לשמוע בקול ההורים?
ענף ממצוות כיבוד הורים הוא שלא לסתור את דבריהם, היינו שלא לומר לאביו או לאימו בדרך של התנצחות "אתם טועים"! אבל מותר להתדיין עמם בדרך כבוד.
וכן מצווה לשמוע בקולם ולמלא את רצונם, אלא שאין זו חובה, ואם השמיעה בקולם מתנגשת בדבר שחשוב לבן, אינו חייב לשמוע בקולם. לדוגמא: כאשר האם מבקשת מבנה הגדול ללבוש סוודר ביום חם, מתוך דאגה מופרזת שמא יתקרר… הבן אינו חייב לשמוע בקולה. אמנם אם ילבש את הסוודר יקיים מצווה, ששמע בקולה ושימח אותה. אבל למעשה הוא אינו חייב ללובשו, כי עיקר מצוות כיבוד הורים הוא לסייע להם בדבר שיש להם ממנו תועלת אישית, כגון שמלבישם או מאכילם או מביא להם תרופות, אבל השמיעה בקולם אינה חובה, וכיוון שמאוד לא נוח לו ללבוש סוודר ביום חם, אינו חייב לשמוע לה. גם מצד מצוות מורא הורים אינו חייב לשמוע לה, כי עיקר המורא הוא שלא לפגוע בכבודם. לפיכך בדבר שאינו נוגע להם ישירות, אין חובה לשמוע בקול ההורים.
אמנם ילד שסמוך על שולחן הוריו, חייב לשמוע בקולם, מפני שהם אחראים עליו ויודעים מה טוב לו. וגם לאחר גיל מצוות, כל זמן שהילדים גרים אצל הוריהם, עליהם להתחשב בבקשותיהם, שאין ראוי להסתייע בהם ולא להתחשב ברצונם. ובוודאי שבכל מה שקשור לסדרי הבית חובה עליהם לשמוע בקול הוריהם.
כאשר ההורים מבקשים מהבן שיקיים מצווה, הרי שהוא חייב לקיים את המצווה גם מצד מצוות כיבוד הורים, וכאשר הבן נמצא ברשות הוריו, גם אם יבקשו ממנו לקיים מנהג שאינו חובה, עליו להתאמץ לשמוע בקולם.
היה הבן רוצה להתענות בתעניות נדבה וההורים מבקשים ממנו שלא יתענה. אם הוא הגיע לגיל בר מצווה, מצד הדין הוא אינו חייב לשמוע בקולם, שהרי התענית נוגעת לו עצמו, אלא שאם ישמע בקולם יקיים מצווה. וכיוון שאין עליו חובה להתענות, וכל חפצו להתקדש ולעשות את רצון אביו שבשמיים, כתבו כמה פוסקים שטוב לו יותר שיהדר במצוות כיבוד הורים מאשר יתענה בתעניות רשות. אבל אם ההורים מבקשים שיבטל איזו מצווה או אפילו מנהג שמוזכר בשולחן ערוך, לא ישמע בקולם. שאף הם מצווים בכבוד שמיים, ואין לשמוע להם לבטל מצווה או מנהג (שו"ע רמ, טז; 'בית-לחם-יהודה', לעיל הלכה יג).
אם ההורים תובעים מבנם שילמד דווקא מקצוע מסוים, כגון רפואה, ואילו הוא רוצה ללמוד מחשבים. אם ישמע בקולם יקיים מצווה. אך הוא אינו חייב לעשות כן, כי זו החלטה שקשורה לחייו ואינה קשורה ישירות לענייני הכיבוד או המורא. ואף אם ההורים יטענו שבנפשם הדבר, ואם ילמד מחשבים במקום רפואה יוריד את שיבתם ביגון שאולה, אינו חייב לשמוע בקולם, כי אין זה דבר הקשור ישירות אליהם. ואם הוא בטוח שעדיף לו ללמוד מחשבים, כי מקצוע זה מתאים לו יותר ובו יוכל להצליח, עדיף שילמד מחשבים. ועליו להציג זאת בפני ההורים בדרך ארץ ולא בחוצפה. וההורים חייבים ללמוד להכיר בעצמאותם של ילדיהם, כדי שלא יטעו ויקימו שערורייה סביב כל החלטה עצמאית שלהם.
במיוחד כאשר מדובר בהחלטות הקשורות למצוות וערכים, כגון שהבן רוצה ללמוד תורה וההורים מתנגדים, או שהבן רוצה להתגייס ליחידה קרבית וההורים מתנגדים, או שהבן רוצה להתיישב בישוב חלוצי וההורים מתנגדים, או שהבן רוצה לעלות לארץ וההורים מתנגדים – בכל המקרים הללו צריך הבן לקיים את המצווה, שכן בכל עת שיש התנגשות בין מצווה ממצוות התורה לרצון ההורים – מצוות התורה קודמת. וכן לעניין חתונה, כמבואר בהלכה הבאה.[2]
כב – הורים שמתנגדים לנישואים
לעיתים נוצרות בעיות קשות מאוד סביב חתונת הבן. הבן בחר לו את בת זוגו, וחושב שתכונותיה מתאימות לאופיו ולשאיפותיו, וכן דעת הבחורה. אולם ההורים מתנגדים, ולדעתם בחירתו מוטעית. לעיתים ההורים כל כך תקיפים בהתנגדותם, עד שהם מאיימים בניתוק הקשרים, תוך איומים בקללות-חורבן שיפלו על ראשם של בני הזוג הצעיר. ונשאלת השאלה, האם צריך הבן לשמוע בקול הוריו ולאבד את בחירת ליבו, או שעליו לעשות כרצונו תוך התעלמות מדעת הוריו? וכן לעיתים המקרה הפוך, שההורים מתנגדים להחלטת בתם, והשאלה האם הבת צריכה לשמוע בקול הוריה?
ההלכה היא שלמרות שהדבר כואב מאוד להורים ונוגע לעתיד משפחתם, בעניין הנישואים אין הבן או הבת צריכים לשמוע בקול הוריהם (רמ"א יו"ד רמ, כה). ואמנם כוונת ההורים לטובה, אולם לכל אדם ישנה בחירה חופשית להחליט על עתידו ועל חייו. נכון שלפעמים נגרמות מזה טרגדיות משפחתיות, אבל אין לזה פתרון, ההחלטה חייבת להיות בידי החתן והכלה. הבן או הבת אינם רכוש של ההורים, הם בני אדם עצמאיים הזכאים להחליט בעצמם על עתידם. כמובן שחובה על הבן והבת לשמוע ולהתייעץ עם הוריהם, לדעת שמן הסתם כוונתם טובה, ופעמים רבות שהם צודקים, אבל ההחלטה צריכה להיות של בני הזוג עצמם.
פעמים רבות לאחר שמסבים את תשומת לב ההורים להלכה זו, המצב משתנה לטובה, ובמקום דיבורים של איומים ישנה התייעצות רצינית. אבל אם למרות הכל, ההורים מתנגדים ומודיעים על ניתוק קשרים, גם אז אין הבן או הבת צריכים לבטל את דעתם מפני דעת הוריהם. וכפי שלמדנו (בהלכה כ), גם אם ההורים דורשים מהאחים שלא ישתתפו בחתונה, לא ישמעו להם, שאין שומעים להורים בניגוד למצוות התורה.
כג – האם ליצור קשר עם אב גרוש בניגוד לרצון האם?
שאלה: אני בן להורים גרושים. בן שלוש הייתי כשהתגרשו. כל ימי גדלתי אצל אימי, ורק לעיתים נדירות פגשתי את אבי. אימי גידלה אותי במסירות ובאהבה, אולם נטעה בי עוינות כלפי אבי והשתדלה לנתק אותי ממנו. בדרך כלל הייתי שומע ממנה שהוא דוחה את התשלומים שהוא צריך לשלם לה עבורי, ולא אכפת לו ממני. כיום אני בשנות השלושים, שנים ארוכות לא שמעתי ממנו דבר. גם כאשר היה מתקשר אלי אחת לכמה שנים, היו שיחות קצרות, כך שאינני יודע אם הוא רוצה קשר עימי. אני מתלבט האם רצוי שאצור עמו קשר, כאשר ברור לי שאם אימי תדע שיצרתי עמו קשר, היא תיפגע מאוד.
תשובה: חובה עליך ליצור קשר עם אביך. הרי מצוות כיבוד הורים מחייבת התייחסות של כבוד, וניתוק קשר הוא חוסר כבוד מוחלט, ומנוגד בתכלית למצוות כיבוד הורים. אמנם במקרים חריגים בהם הקשרים מביאים תמיד למריבות קשות, יש מקום ליצור מרחק מסוים מההורים כדי שלא להיכשל באיסור חמור של פגיעה ישירה בהם. אולם גם אז אין מדובר על ניתוק מוחלט. וכאשר אין וודאות שהקשר ייצור עימותים עם האב, חובה לנסות ליצור עימו קשר.
ואין לטעון שאולי האב אינו מעוניין בקשר עם הבן, ועל כן הבן פטור מהמצווה. מפני שרק כאשר הדבר ברור מעבר לכל ספק אין צורך לנסות ליצור קשר, אבל כאשר יש סיכוי שהאב מעוניין בקשר, חובה לנסות ליצור עימו קשר. ומי יודע, אולי האב מאוד מעוניין בקשר עם בנו, אבל מפני שהבן תמיד התרחק ממנו, הבין שאינו רצוי ומתוך חשש לתגובה קשה כבר אינו מנסה ליצור קשר. ואולי הוא אינו יודע כיצד ליצור קשר עם הבן. ומי יודע כמה שנים עוד יחיה, ואולי ימות והבן ישאר מתוסכל כל חייו על שהחמיץ את ההזדמנות ליצור קשר סביר עם אביו.
גם כאשר האם מבקשת מבנה במפורש שלא להתקשר לאב הגרוש, אסור לבן לשמוע בקולה. שכן למדנו שיש לכבד הורים בתנאי שאינם מצווים לעבור על אחת מהמצוות, אבל אם יבקשו לעבור על אחת המצוות – אין לשמוע בקולם (שו"ע יו"ד רמ, טו). ולכן גם כאשר האם דורשת מבנה שלא יכבד את אביו – אסור לו לשמוע בקולה.
אלא שעליו להשתדל להפיג את חששותיה, לומר לה שהוא מעריך מאוד את התמסרותה כלפיו, שהוא יודע שהיא גידלה אותו ואת כל חייה השקיעה למענו, ולעולם יהיה אסיר תודה לה על כך. ואין בקשר עם האב שום ביטוי להתרחקות ממנה ח"ו.
ואם ניתן להעריך שהאם לא תשתכנע מדברים אלו, מותר לבן להסתיר מפניה את הקשר עם האב, וכפי שאמרו חכמים שמותר לשנות מן האמת מפני השלום (יבמות סה, ב). אולם בכל אופן, גם אם תדע על כך ולא תתפייס – חובה על הבן ליצור קשר עם האב ולכבדו, שנאמר: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (שמות כ, יא; דברים ה, טו).
[1]. אמנם כאשר ההורים מצווים על הבן שלא ידבר עם פלוני, אל ישמע להם גם כאשר הדבר יגרום לסכסוך גדול. לכתחילה ראוי להשתדל לשנות מפני השלום כדי לצמצמם את הפגיעה, אבל בפועל לא ישמע להורים. אולם בעניין הסיגריות האיסור הוא במה שהוא מחטיא את הזולת, וממילא מה תועלת תיגרם אם ימנע מלסייע לו בעבירה קלה ויגרום לו לחטוא בעבירה חמורה. כיוצא בזה כתב רשז"א במנחת שלמה ח"א לה, א, שאין להימנע מלכבד במאכל מי שלא יברך עליו, מפני שאי נתינת הכיבוד תגרום לעבירה יותר חמורה של שנאה מאשר העבירה שתיגרם אם יתן לו מאכל ולא יברך. ע"כ.
אמנם נראה שאם העישון היה גורם לסכנת נפשות קרובה, אסור היה לתת לו, וכפי שכתבו בבית לחם יהודה יו"ד רמ, טו: "אב שהיה חולה ואמרו לו הרופאים שלא ישתה מים ולא יאכל דבר פלוני, ושאל האב לבן שיתן לו מים או אותו דבר שאמרו לו הרופאים שלא יאכל, ואמר אם לא תתן לי לא אמחול לך לא בעולם הזה ולא בעולם הבא – אינו מחויב לשמוע לו". אבל כשאין סכנה קרובה וממשית, כתב בברכ"י יו"ד רמ, טו: "אם היה אביו חולה ואומר לו שישקהו דבר שמזיקו אבל ודאי דליכא סכנה, ישמע לו. וכן משמע ממה שכתב ספר חסידים סימן רלד, דבמידי דסכנה לא ישמע לו ומוכח הא אי ליכא סכנה אף שמזיקו שרי". ובסיגריות הסכנה אינה קרובה וממשית, כפי שכבר כתבתי בהערה, בפניני הלכה ליקוטים ח"ב ט, יד, 8 (שם הובאה הלכה זו).
[2]. יסוד החילוק בין דברים הנוגעים לגופם של ההורים ודברים הנוגעים לילדים מבואר במהרי"ק קסו, ג-ד לעניין נישואין, והביאו רמ"א בסוף סימן ר"מ ביו"ד. וכן מבואר בחידושי רמב"ן ליבמות ו, א, וכ"כ רשב"א וריטב"א שם, ובשיטה מקובצת ב"מ לב, א, והגר"א רמ, לו. וכן כתבו הרבה אחרונים. (מקורות רבים לכך הובאו ביבי"א ח"ח יו"ד כב, ה). ואף שאין חובה לשמוע בקולם בדבר שאינו נוגע לגופם, אם ישמע בקולם יקיים מצווה בזה שיעשה להם נחת רוח. לפיכך, כאשר מדובר בדבר שיגרום לבן צער, כיוון שאין בזה חובה אינו צריך לשמוע בקולם.
וכן מצינו שאין מצוות כיבוד הורים על חשבון ממון הבן, לפיכך אם הוא חושב שירוויח יותר כשילמד מקצוע אחר, יכול לבחור בו. וגם אם המקצוע שההורים רוצים שילמד יגרום לו צער, נחשב הדבר כמו הפסד ממון, וכיוצא בזה כתב המהרי"ק שם. בהקשר לזה, מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל היה אומר, שצריך לחנך את ההורים שלא יחשבו שילדיהם הם רכושם.
אמנם יש מהאחרונים שחלקו על עיקר יסוד המהרי"ק, וסוברים שאם אי השמיעה להורים תגרום להם צער ממשי, חובה על הבן לשמוע בקול הוריו אף בדבר שאינו נוגע להם עצמם. ובתשובות מהרש"ם א, קא, הביאם, וכך משמע מחזו"א על קידושין סי' קמ"ח לב, א. ולפי דעתם כל ההיתר לא לשמוע בקול ההורים לגבי חתונה או פרנסה הוא מפני שדברים אלו דוחים כיבוד הורים, ולא כפי שכתבו המהרי"ק ושאר הפוסקים שאין חובת כיבוד הורים בדברים שאינם קשורים להורים עצמם.
בכל אופן למעשה, בדרך כלל התנגדות ההורים אינה חריפה כל כך, ואזי לכל השיטות אם מדובר בהחלטה חשובה שנוגעת לחיי הבן, אינו מחויב לשמוע בקול הוריו. וכשיש התנגשות קשה בין רצון ההורים לבן, ואם הבן יחליט שלא כדעתם יצטערו מאוד, ההלכה כדעת המהרי"ק, שכן רוב הראשונים סוברים כמותו, לפיכך אין הבן מחויב לשמוע בקול הוריו בדברים הנוגעים לחייו. ובמצבים קשים נכון להתייעץ עם רב.
2020-06-03 08:59:06
צורת דרקון
קניתי לילדה טבעת של דרקון זוהר בחושך. האם יש איסור בזה (ויש להשמידו) בשל שזה צורת דרקון?
אין איסור. זהו סיכום הסוגיה הלכה למעשה של שיעור שלי:
יש לחלק בין איסור דאו' של עשיה לאיסור דרבנן של השהיה:
השהיה– אפשר לסמוך על כל הקולות שלמדנו, ולכן מותר לקנות צורת אדם (שי"א שלא שייך כיום איסור בזה) וק"ו בובות ילדים (שייעודם ברור למשחק, ואין זו צורה מכובדת כלל). וכן מותר לקנות ציור מכובד רק של השמש, או רק של הירח והכוכבים (שי"א שדוקא בבולט אסרו, וי"א שדוקא כשהם בצורה מסויימת אסרו, וי"א שכיון שרוב רובם של העולם לא עובדים להם, הדבר מותר). וכן מותר לקנות משחקים שיש בהם צורות אלו (שבנוסף להנ"ל, י"א שכיון שייעודם ברור למשחק, אין חשד). וממילא אין דבר שאסור לקנות כל עוד לא מדובר על דבר שנעשה לשם ע"ז, או שמדובר על שמש ירח וכוכבים בולטים בצורה של הע"ז שרגילים לעבוד לה.
עשיה– כפי שלמדנו לדעת החכ"א וחוט שני פסל אדם מותר כיון שאין כיום מי שעובד לזה. וכן לגבי פסל של שמש ירח וכוכבים י"א שהדבר מותר מטעם זה, וי"א שהדבר מותר משום שהאיסור הוא דוקא בצורות מסויימות שרגילים אצל עובדי ע"ז. אמנם למעשה נראה שרבים מחמירים כאשר מדובר על צורות מכובדות שנועדו לנוי (לאפוקי משחק), וממילא כיון שהוא דין דאו', יש להחמיר. ולכן אסור לעשות פסל אדם שלם (כמו שעושים לחנויות הבגדים), ואסור לעשות פסל של שמש ירח וכוכבים (כגון מדבקות של ירח וכוכבים ששמים בחדר), ורק אם עשויים להתלמד או שיש בהם פגם מסויים, מותר לעשותם. אמנם למיקל בשניהם יעמל"ס. ולגבי שאר המקרים, נראה שדעת המקלים חזקה, ועכ"פ מדובר על כמה ספקות, שבזה אף בדאו' נקטינן להקל. וכגון ציור מכובד של שמש וירח, וכן צילום, וק"ו ציור של ילדים. וכגון בובות ילדים, אף שדומות בדיוק לצורת אדם.
2020-06-03 05:57:41
תפילה
בהמשך לשאלה. מחילה אבל לא הבנתי מה הכוונה… לממוצע? אולי להגיד שמכנס קצר וכפכפים זה הכי פחות מהודר וכן הלאה?
ממוצע אלו האנשים שלא מתלבשים מהודר עם מכנסיים מכובדות וחולצה מכופתרת, ולא מתלבשים באופן ממש לא מהודר בלשון המעטה עם כפכפים וחולצה ישנה וקצרה על גופם באופן מגוחך. אלא לובשים חולצה רגילה, מכנסיים רגילים, ומשהו רגיל על הרגליים.
2020-06-02 18:40:22
גמרא סדורה
מה דעת רבני הר ברכה על מפעל 'גמרא סדורה'?
מי שידע כך את הגמרא יותר טוב, מצויין. העיקר שידעו את התורה כראוי. שוטנשטיין, מתיבתא, שטיינזלץ, הכל טוב, העיקר שידעו תורה. אם אתה מתכוון לכך שאולי עדיף לשבור את השיניים בהבנת הגמרא. נראה שכמה שאפשר לעזור בפיצוח הגמרא, יותר טוב. בסופו של דבר, לא יעזור כלום, אדם שרוצה לדעת היטב את הגמרא, חייב להתאמץ, אלא שאנחנו רוצים שההתאמצות תהיה בהבנת היסוד בכל סוגיה ולא בפיצוח המילים הניקוד והפיסוק. חבל על הזמן. יש הרבה תורה ללמוד וצריך להיות יעילים.
2020-06-02 17:43:24
עליה לתורה
באמצע השבוע ביום שקוראים בו בתורה במידה ויש שני חיובים כמו יום זכרון וכו והם ישאאלים. האם מותר להגיד לכהן לצאת מבית הכנסת
כן, במקום צורך גדול, באופן חד פעמי, מותר לבקש זאת בצורה מכובדת.
2020-06-02 15:43:06
שמירת העיניים
שלום וברכה ביום ראשון שלחתי שאלה לגבי גדרי שמירת העיניים בהתנהלות ביום ביום אז קודם כל תודה וישר כוח על התשובה. אבל ברצוני למקד את השאלה, מה הגדר לגבי מקומות המכוסים שהיום לכאורה דרכם להיות מגולים כגון שרוול קצר וכדומה האם גם בזה כיון שאינם מביאים לידי הרהור מותר בראיה בעלמא ללא התבוננות לשם הנאה או אפילו ראיה רגעית עד להסטת המבט? נפקא מינה למקרים שהם לא לצורך פרנסה גמור כגון קריאת כתבה או חדשות או צורך לחפש באינטרנט דבר מסויים, אציין שאני מקפיד להשתמש רק באינטרנט מסונן אבל דברים כגון אלו זה דברים שקשה לסנן ואין אפשרות להתחמק מהם כל הזמן…אשמח לדעת מה הגדר… תודה רבה וישר כח.
אין גדר, הכל לפי האדם. כל עוד הלבוש כזה שבראיה בעלמא אין סיבה שיגרום לו להרהורי עבירה, הוא מותר. אדם שגדל בחברה החרדית שמאוד מתרגשים מכל מקום מגולה בגוף, צריך להקפיד יותר, כיון שראיה שולית עלולה לגרום לו להרהורי עבירה. אבל אדם שגדל בחברה שפחות מתרגשת מכל גילוי, אינו מתרגש מכך עד גבול מסויים.
עוד יש לציין, שכפי שציינת בשאלה הקודמת, ברגע שעושים עניין מהדבר, זה גורם לייצר לבעור יותר. לכן יש להשתדל לא לעשות מכך עניין, וההלכה הנ"ל עוזרת לזה מאוד.
2020-06-01 18:14:53
שמירת העיניים
שלום וברכה כבוד הרב. ראיתי במשנה ברורה בסימן עה' סעיף ז' שמביא בשם הפרי מגדים שהסתכלות על אישה במקומות שצריכים להיות מכוסים אסור בכל מצב ואפילו בראיה בעלמא וראיתי בפניני ההלכה (פרק ז) שיש גדר שקבוע חז"ל שצריך להיות מכוסה וגם אם הרגילות היום ללכת ככה זה עדיין נחשב מקומות המכוסים, ובניהם הזרוע מעל המרפק, וכך גם הבנתי שמדייקים ברמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ב שמתכוון להינות הכוונה רק במקומות המגולים… ורציתי לשאול איך אפשר לנהוג כך הלכה למעשה לכתחילה במציאות של ימינו, כיון שאני עובד עם מחשב ואינטנרנט קשה מאוד להימנע מכך, אני חייב לציין שאני מקפיד מאוד להשתמש באינטרנט ובפלאפון מסוננים ופחות ישנה בעיה של תמנות לא צנועות או פרסומות אבל תמונה של אישה למשל עם שרוול קצר מאוד קשה להימנע מכך…אמנם ראיתי שהרב משה פיינשטיין באגרות משה אבן העזר סימן נו התיר במקום שזה לצורך פרנסה וצרכים אחרים ושאין דרך אחרת, אבל עדיין מאז שראיתי את ההלכה מאוד קשה לי כיון שכל דבר צריך לחשב אם זה באמת צורך גמור ואני חושש שאולי זה לא צורך, ותמיד יש דברים שהם לא צורך גמור כמו לחפש או לקרוא איזה משהוא שלא קשור לעבודה או לקרוא חדשות וכו… ואני חייב לציין שזה גורם לי עוגמת נפש מרובה כיון שלפניכן לא הייתי שם לב או רק מעביר מבט ולא מתרכז אבל עכשיו זה כל פעם לבדוק האם זה צורך גמור או לא, אם נכשלתי או לא או ויש גם מבט נוסף לבדוק האם זה צנוע באמת או לא וכו אציין שוב שהנושא גורם לי קושי ניכר ועוגמת נפש במהלך ההתנהלות היום יומית ולכן אשמח לקבל תשובה מנומקת עם מקורות. תודה רבה וישר כוח.
האיסור הוא בהבוננות לשם הנאה ולא ראיה בעלמא שהרואה כלל לא מייחס לה חשיבות. לכן נראה שלא נכשלת כלל.
אני מביא לך מספרו של הרב שמחת הבית וברכתו ד, ט. עיין שם עוד מסעיף ו והערה 9. ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה:
כדי שלא יחטא אדם בהרהורי עבירה, אסור לאדם לעסוק בדבר שיגרה את יצרו, כלומר יביא אותו לידי קישוי או לידי מחשבות ממושכות אודות אשה מסוימת. לפיכך, יש לאדם להתרחק ממקומות ומצבים של חוסר צניעות שעלולים לגרות את יצרו. אולם לפעמים יש בדבר צורך של פרנסה, כגון לימודים אקדמאים במסגרת שאינה צנועה כהלכה. ואזי הדין הוא, שאם יש אפשרות ללמוד את אותו המקצוע במסגרת צנועה, חובה עליו לעשות כן. ואם אין אפשרות ללמוד את המקצוע המתאים לו במסגרת צנועה, מותר לו ללמוד במסגרת שאינה צנועה ובתנאי שהוא מעריך שיצרו לא יגבר עליו. אבל אם הוא מעריך שיצרו יתגבר עליו, אסור לו ללמוד שם. ובמצב של ספק או במצב של שעת הדחק יש לשאול שאלת חכם.[1]
[1]. היסוד לכך מבואר במסכת בבא בתרא נז, ב, שההולך למקום שנשים נמצאות בו בחוסר צניעות ליד הנהר, נקרא רשע. אבל אם אין לו דרך אחרת, מותר לו ללכת דרך שם, ועליו הפסוק אומר: "וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע" (ישעיהו לג, טו). ואם הדרך הצנועה ארוכה באופן משמעותי, כבר אינה נחשבת כדרך חילופית, ומותר ללכת בדרך שאינה צנועה (עיין ע"ז מח, ב, ותוס' 'הא איכא'; שו"ע יו"ד קמב, ט). וכתבו הפוסקים, שמזה בניין אב לכל שאלות הצניעות, כגון מי שרוצה ללמוד באקדמיה במסגרת שאינה צנועה, או לבחור עבודה שתצריך אותו לעיתים לטפל בנשים באופן שאינו צנוע, כמו רופאים בחלק מהתחומים, וכן פיזיותרפיסטים ופסיכולוגים. שבכל המקרים הללו, אם יש לו בדבר צורך גדול, כגון שעל ידי לימודים אלה או עבודה זו, יתפרנס יותר, או שימצא סיפוק ומיצוי גדול יותר, והוא מעריך שיצרו לא יגבר עליו, כשם שאינו גובר על רבים מהעוסקים במקצועות הללו – מותר לו לעסוק בהם. וכמובן שיקפיד שלא יעבור על איסור ייחוד. ואם הוא מעריך שיצרו יגבר עליו, היינו שעיסוקו יביא אותו לידי קישוי או שיגרום לו להרהר רבות בנשים שיפגוש בעבודתו או בלימודיו, שלא למטרת נישואין, עליו לבחור מקצוע אחר. ובמקרה של ספק או שעת הדחק, ישאל שאלת חכם (עיין אג"מ אה"ע א, נו).
צריך להוסיף, שבכל הדברים הללו לא ניתן לקבוע גדרים לכולם, מפני שהשוני בין האנשים גדול מאוד. וכפי שאמרו חכמים, שהיודע בעצמו שיצרו נכנע וכפוף לו, רשאי להקל בדברים שאחרים חייבים להחמיר בהם. כגון רב גידל שהיה מדריך נשים בעת טבילתן כיצד לטבול, ואמר שהנשים דומות עליו באותה שעה כאווזים לבנות. וכן ר' יוחנן, שידע שהנשים שיוצאות מבית הטבילה רוצות להסתכל בדמותו כדי שיזכו להוליד בנים טובים כמותו, וישב לפניהן בשערי הטבילה ולא חשש מיצר הרע (ברכות כ, א). וכן ר' אחא שלצורך שמחת חתן וכלה היה מרכיב את הכלה על כתפו ורוקד, ואמר שאין הדבר גורם לו להרהורים יותר מנשיאת קורה על גבו (כתובות יז, א). ומנגד, היו תנאים ואמוראים שחששו מאוד מיצרם, כדוגמת אביי, שראה איש ואשה שהלכו דרך ארוכה יחד ולא חטאו, ושיער בעצמו שהיה יכול לחטוא והצטער מאוד, עד שניחמוֹ אותו סבא ואמר לו שאין זה סימן לפחיתותו, שכן "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" (סוכה נב, א), וכן רבי חייא בר אשי, שגם לעת זקנותו התפלל שלא יפול בידי יצר הרע, וכשאשתו התחפשה לזונה, רצה לחטוא עימה, ואף שהתברר לו שהיא אשתו, כיוון שהתכוון לאיסור התענה על כך עד סוף ימיו. וכן לעניין איסור ייחוד, אמר רבי מאיר: "הזהרו בי מפני בתי", ורבי טרפון אמר: "הזהרו בי מפני כלתי" (קידושין פא, ב).
וכיוון שיכול אדם לרמות את עצמו, כתבו הראשונים והאחרונים שלא יסמוך אדם על עצמו אלא אם כן הוא חסיד גדול שמכיר ביצרו (ריטב"א קידושין פב, א; סמ"ק מצווה ל'; יש"ש קידושין ד, כה; פת"ד אה"ע כא, ג). ובספר החינוך (מצווה קפח), החמיר יותר וביאר שהאמוראים שהקילו בזה לשם מצווה היו כמלאכים, "אבל אנחנו עכשיו אין לנו לפרוץ אפילו גדר קטן בעניינים אלו כלל". וכן מקובל להורות. ומ"מ בתחום הסביר, שבו אנשים רבים מתגברים על עצמם, הדבר תלוי בהערכתו של האדם, וככל שהוא רגיש יותר בעניין זה, כך עליו להחמיר יותר.
עוד צריך לדעת לגבי כל הדברים הללו שתלויים בהתעוררות היצר, שישנו הבדל גדול בין צעירים למבוגרים. שהצעירים, מטבעם הגופני והנפשי, מתעוררים לכך במהרה, ועל כן עליהם לגדור את עצמם יותר. וכן רווק צריך להיזהר בזה יותר מנשוי, מפני שאינו יכול לבטא עדיין את תשוקתו בקדושה במסגרת ברית הנישואין.
2020-05-31 12:13:53
יום טוב
שלום הרב ביום טוב ראינו שהפלטה היתה כבויה (יש בה מתג להדליק אותה), הדלקתי אותה בשינוי נראה שיש לי סמך לזה : בפניני הלכה (מועדים ז, ג) כתב שאיסורי חכמים מותרים לצורך אוכל נפש. וגם(במועדים ה, א) מתיר להדליק חשמל גם כשיכל להדליק מערב יום טוב. וגם שבות דשבות 1) רציתי לדעת אם אני צודק 2) במועדים ה, א ,הרב מתיר רק במקום מצווה או גם לצורך אחר ? נראה שפוסקים שמתירים להדליק חשמל הם לאו דוקא מתירים לצורך מצווה , אלא גם לצורך אוכל נפש או לצורך אחר (גם לצורך קל)… 3) מה נקרא מצוה בנושא שלנו ? באופן שאין מים חמים לקפה, האם זה נקרא מצות שמחת יום טוב ? או אם יש אורחים, ורוצים לבשל משהו בשבילם, למרות שיש מה להגיש להם, זה נקרא מצות אכנסת אורחים ? וגם אם היה לנו לבשל לסעודת שבת שסמוך ליום טוב, האם זה נקרא מצוה, למרות שזה לא מצוה של היום אלא מצוה של מחר…? תודה רבה
לא קשור אוכל נפש, שהרי הבערה אסורה לצורך אוכל נפש, ההיתר הוא רק להעביר אש לצורך אוכל נפש. ההיתר הוא כפי שכתבת שהדלקת הפלטה היא איסור דרבנן ביום טוב, והדלקתה בשינוי זהו דרבנן נוסף, ותרי דרבנן מותר במקום מצווה או צורך גדול. לכן נהגת נכון. אמנם אם יש גוי, צריך לבקש ממנו לעשות זאת. ואם הפלטה על שעון שבת, צריך לדאוג שברגע ההדלקה לא תדלק כך שתדלק בגרמא.
מה נחשב צורך מצווה או צורך גדול? ודאי שפלטה זה שניהם. מים חמים לקפה – תלוי באנשים, אם מדובר על תוספת הנאה, לא נחשב צורך מצווה ולא צורך גדול. וכן האם יש דרך סבירה להביא מים חמים מהשכנים, צריך לעשות זאת. ואם יש אורחים, יש יותר מקום להקל אם לא מדובר על 'דיגומים'. באופן כללי אדם יכול לבחון עצמו האם הדבר נחשב עבורו צורך גדול- כמה היה מוכן לשלם על כך. אם לא מוכן לשלם על זה אפילו חמישים שקלים, זה כנראה לא צורך גדול.
2020-05-31 09:52:48
אבלות
שלום וברכה האם מותר לשמוע מוזיקה בשנת אבל, אגב עבודה וכגון זה. כמו שתמיד נהגתי לעשות – מוסיקה רגילה אבל ברקע ולא בווליום שיפריע למה שאני מתעסק בו. תודה רבה
מוזיקה לא שמחה – כן.
2020-05-31 08:33:32
לימוד תורה לנשים
ראיתי בפניני הלכה באתר שלכם, לגבי לימוד תורה לנשים (https://ph.yhb.org.il/07-01-17) שהרב מעלה להלכה כלשון הרב רבינוביץ' ז"ל בדעת הרמב"ם. אבל נראה שאף אחד מהפוסקים לא הבין כך את דברי חז"ל, וכולם העמידו את ציווי חכמים שלא ללמד תורה במקומו. והחילוק לדעת הרב רבינוביץ' זה אם יש לה פנאי או אין לה פנאי. ואת זה לא שמענו מרוב גדולי הדור עד היום, למעט יוצאות דופן נדירות מאוד. תהיתי מדוע הרב העלה שחכמים ציוו מהסיבה הזאת, דווקא כשיטת הרב רבינוביץ', ולא כפשטות לשון הרמב"ם? וגם ברור מדעת החפץ חיים שבליקוטי הלכות שאין לאישה ללמוד גמרא בעיון, והוא הראשון שהקל בנושא מפני שינוי הזמנים. וגם נראה שמשמע שלפניו היה ברור לכל הפוסקים שדברי חכמים הם כפשוטים. וגם היום רואים מאוד איך רוב הנשים המפורסמות שלומדות, וגם כאלה שכבר מבוגרות ואפילו מפרסמות ספרים, כותבות דברים שהם די שטחיים ובעיקר נלחמות ברבנים וחולקות עליהם. וכבר יצא לי לראות מאמר שכתבה אחת שהיא "משיבה בהלכה" לגבי שמירת העיניים לנשים ואיסור שז"ל ובו היא עוותה את כל דברי הראשונים והאחרונים ועיקמה את הסוגיה עד כדי להתיר איסורי דאורייתא והמאמר שלה מופיע מיד כשמחפשים בגוגל את האיסורים האלה. מאידך רוב מי שהן באמת יראות שמים ועוסקות בקירוב ולימוד ליראת ה' בכלל לא מתעסקות בתחומים האלה של לימוד גמרא ועיון והתחרות עם הגברים. ילמדנו רבנו מה כוונת הדברים שם.
אלו דברים מפורשים ברמב"ם שאף שאין לנשים חובה יש להן מצווה ללמוד. הרב רבינוביץ זצ"ל הוא סמך חשוב לכך, משום שלדעת הרב מלמד הוא ראש גדולי הדור כפי שכתב בהספד עליו ב'רביבים'. ומכל מקום כיון שגם הרב רבינוביץ ואפילו החפץ חיים אמר דבר דומה, יש לרב מלמד סמך חזק, בעיקר משום שגם הוא הבין וחושב כך בסוגיה ובחיים. מן הסתם יש עוד גדולים שאומרים זאת כיום (ולכן רבנים כיבדו מאוד כידוע את הרבנית נחמה ליבוביץ, ולא שמענו מעולם ביקורת על כך שלמדה תורה בעיון). ומה שלא אמרו זאת אחרים בעבר הוא רק משום שהדבר כלל לא היה נצרך, אבל כאשר הדבר נצרך אפילו החרדים מלמדים תורה ברמה מסויימת שלא כפי שנהגו בדורות הקודמים. ומכל מקום כיום שחכמות העולם בהישג יד ונשים רבות עוסקות בהן, לא סביר לאסור עליהן ללמוד את החכמה הגדולה מכולן. זה חסר כל הגיון. מה גם שאנו רואים בפועל שנשים רבות חכמות יותר מגברים ויש להם שכל ישר יותר מגברים. ואמנם לרוב רובם של הנשים לימוד גמרא בעיון לא מתאים בכלל, אבל יש נשים שהוא כן מתאים להן, ובעיקר לימוד בעיון של הלכה או אמונה או תנ"ך, ואין סיבה שלא להתיר להן ללמוד. וזה שיש שנכשלות ביחס ללימוד התורה והבנתה אכן צריך תיקון, אבל לא משנה את ההלכה שאם לאישה יראת שמים הדבר מתאים, מותר. ויש נשים רבות, אולי רבות מאלו שנכשלות, שמצליחות בזה יפה מאוד. להזכירך יש גם גברים רבים מאוד שמעוותים את דברי חכמים בלימודם.
נ.ב. נושא זה הוא כר לדיון מתמשך, אך זמני קצר ואינו מרשה לי דיונים עם השואלים שפעמים רבות אינם קוראים בעיון את התשובה, ונשארים מקובעים בדעתם ללא אפשרות לשנותה. מחילה, אך איני יכול להמשיך בדיון חשוב זה. תעיין בדברים ובמציאות ותמצא שיש מקום נרחב לדברי הרב.
2020-05-27 20:16:29
יום טוב
שלום וברכה האם מותר ביום טוב לצחצח שיניים עם משחה? תודה רבה וחג שמח !!
דין יום טוב בזה כדין שבת שנוהגים להחמיר
2020-05-27 19:16:10
זימון נשים
שלום, שמי אלישבע, אני סטודנטית ועובדת על מאמר הלכתי בנושא זימון נשים. קראתי את דברי הר' אליעזר מלמד על זימון נשים בספרו פניני הלכה. ברצוני לשאול, האם יש שוני בין זימון נשים לשל גברים בעניין שתיים? (למשל לגבי שתיים אכלו פת והשלישית מזונות/ירק או לגבי אחת בירכה לפני חברותיה). האם יש שוני בעקבות דעת רב בגמרא (ברכות מ"ה ע"א-ע"ב (שני גברים מזמנים לעצמם) )? לא מצאתי דברים ישירים לגבי שאלה זו וברצוני לדעת מה יענה על כך הרב. תודה רבה, רב ברכה.
ההבדל היחיד הוא שלנשים תמיד הזימון הוא רשות ולא חובה גם עם קבעו יחד. אם היו הבדלים נוספים, הם היו כתובים בספר.
אם את עושה עבודה, אולי תרצי גם מה שכתוב בספר ההרחבות של פניני הלכה ברכות בעניין זה:
הלכה ז – הרחבה במעמדן של נשים בזימון
כהרחבה להערה 12, אזכיר תחילה את לשון הר"ן מגילה ו, ב, 'מתניתין': "דשאני התם דעל ידי צירוף איכא שינוי במטבע ברכה, דאיכא זימון דהוי שנוי במטבע ברכת המזון, וכיוון שניכר צירופן עם אנשים איכא למיחש לפריצותא".
ואזכיר גם דברי הריטב"א, שממנו משמע שאשה יכולה לזמן כאשר היו שם שלושה גברים, וז"ל בהל' ברכות פרק ז, ב: "נשים חייבות בברכת המזון מן התורה, ולפיכך אשה מברכת לאיש על ידי זימון או אם הוא עם הארץ להוציאו ידי חובתו כדרך שהאיש מוציאו. וכן נשים מזמנות לעצמן וכן יוצאות בברכת האיש שמוציא אותן כשיש זימון בזכרים זולתן. אבל אינן מצטרפות עם הזכרים להשלים להם לזימון משום פריצותא".
גם בחזון איש או"ח ל, ח, מעלה אפשרות שאשה תוכל לזמן לגברים, וז"ל: "וכתב בב"י סי' קצ"ט בשם הר"ן, שאם יש שלושה אנשים, אז מצטרפות גם הנשים בזימון, כיוון שאין הברכה באה בצירוף אנשים ונשים – ליכא קפידא בצירופן. ולפי זה, יש לפרש ההיא דלעיל (שאשה יכולה להוציא איש) כהאי גוונא, דלכאורה נראה דגם הנשים רשאות לזמן כהאי גוונא אם אין אנשים בקיאין".
יש לציין כי לדעת ר' יהודה הכהן ור' שמחה, אשה מצטרפת לשני גברים. וכפי הנראה דיברו על קרובת משפחה כדוגמת אם הבית, וביארו שדברי המשנה שנשים אינן מצטרפות, הכוונה לשתי נשים וגבר (והרוצים לסמוך עליהם אין למחות בידם). אבל דעת שאר הפוסקים, שבכל מקרה אשה אינה מצטרפת לגברים (רמב"ם, מהר"ם, ר"ן ותר"י). והטעם, "משום פריצותא" (מאירי, ריטב"א ור"ן).
2020-05-27 12:44:32
נישואין עם קראי
בת משפחה הכירה בחור בן להורים קראים (לדבריו הוא עזב דרך זו) והם מתכוננים להינשא זה לזה. השאלה: האם יש בעיה הלכתית? האם יש דרך לפתור אותה? מה עליהם לעשות על מנת שהנישואין יהיו כשרים .ובנוסף לא תיווצרנה בעיות גם לילדיהם בעתיד.בבקשה פתרון מעשי אם אפשר.
כל החתונות צריכות לעבור דרך רישום ברבנות הראשית. הם צריכים לבדוק את הענין, ואם יש בעיה הם לא יאשרו נישואין.
2020-05-26 15:10:37
בר מצרא במכירה לשוכר
אנו מוכרים דירה. מעונינים לרוכשה במחיר המבוקש גם אם חד הורית, וגם השוכר שגר בה עם משפחתו. האם יש עדיפות למי מהם? האם במידה והם מעונינים להתחרות אוכל להעלות מעל המחיר המבוקש? תודה רבה
- אם אין לך עדיפות אחרת, של מחיר או דבר אחר, השוכר קודם.
- מותר למכור לכל המרבה במחיר.
2020-05-24 11:51:03
צניעות
שלום! השאלה שלי היא על גרביונים. שמעתי מכמה רבנים שאומרים שכל הנשים חייבות בגרביונים. ושאלתי גם אם אפשר לשים טייץ ארוך במקום גרביונים מתחת לחצאית עד הברך ולשים סנדלים שכף רגל ללא גרביים וגם זה מצד הדין בסדר. האם גם דעתכן היא כזאת בעיניין? כי ממה שהבנתי בפניני הלכה זה גם מספיק ללכת עם חצאית ארוכה עד אחרי הברך ללא כיסוי השוק, בימינו. ודבר נוסף, יש לי 2 אחיות שאחת נוהגת לשים גרביונים והשנייה לא ואמא רק חצאית ארוכה עד הקרסול.. אז מה המנהג המקום שמוטל עליי לעשות?
רק בציבור החרדי נוהגים גרביונים, בציבור הדתי הכי טוב שתעשי כמו אמא שלך ותקפידי ללכת עם חצאית עד הקרסול (לא צריך להקפיד שיהיה ממש עד הקרסול אלא קרוב מאוד). זו הדעה העיקרית בהלכה. הבעיה עם טייץ שבימים חמים או במשך הזמן הוא פשוט יורד והחצאית הקצרה נשארת, לכן אף שמצד ההלכה זה היה יכול להיות מקביל לחצאית ארוכה, בפועל המציאות מראה אחרת. יש יתרון עצום בחצאית ארוכה מעבר להלכה והוא המסירות לשמירת המצוות. לצערנו רוב הבנות הולכות עם חצאית קצרה והדבר פעמים רבות מראה על רמת הציבור ורמת הבת מבחינה דתית, ודווקא בתקופה כזו יש מקום לבנות הצדיקות לחזק את מעמד התורה, שתהיה במרכז ובגאווה.
בכל אופן אם את רוצה להקל וללכת עם חצאית שמגיע עד אחרי הברך, אפשרי, אם הדבר נעשה ברשות ההורים (במקרה שלך זה יותר בדיעבד כיון שאמך נוהגת להחמיר כדעה העיקרית בהלכה), ובלבד שהיא מגיע עד אחרי הברך בשפע ולא כמו שלצערנו נוהגות רבות שהחצאית מכסה את הברך בקושי בקושי.
2020-05-22 07:04:16
קריאת שמע
שלום לכבוד הרב, ידועה המחלוקת בין השולחן ערוך לרוב האחרונים האם מהני עצימת עיניים לעניין להגיד דברים שבקדושה מול ערווה שלמרן כן ולהרבה אחרונים לא, וכתב המשנה ברורה בסימן עה סעיף קטן כט שאם הוא רואה דרך חלון זכוכית מהני עצימת עיניים לכולי עלמא, האם נגיד שהוא הדין ברואה דרך משקפיים/עדשות מגע? תודה
לא. חלון זכוכית זו מחיצה שחוצצת בינו לבין הערווה, שכן ודאי מדובר על קיר שיש בו חלון, או לפחות חציצה של י' על ד' של חלון, אבל משקפיים אינן חציצה.
2020-05-21 21:01:09
כוון שעון שבת
שלום, אם שעון השבת היה מכוון לפני שבת כך שהמזגן יכבה בשעה 15:00, בשעה 14:00 כוונו שהוא ידלק עד 17:00 (עי הוצאת זיזים בשעון) האם מותר בשעה 16:00 לכוון שיסגר יותר מוקדם בשעה 16:30.
לא, אלא אם כן מדובר על שעת הדחק, שכן ההיתר הוא רק להמשיך מצב קיים, כמבואר בספרו של הרב מלמד פניני הלכה שבת פרק יז. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה.
2020-05-19 13:51:03
כל מיני
שלום וברכה 1. בכשרות ב לב,יא כותב הרב מלמש שליט"א בסוף שלמעשה מאכל פרווה לארוחה בשרית או חלבית צריך לבשל באותו כלי ולצורך קל מותר לבשל מאכל פרווה בכלי בשרי או חלבי ולאוכלו עם המין השני.(אם הבנתי נכון רק בכלי מתכלת או זכוכית נקיים). וב לב,יב לגבי בישול מאכל חריף וכן חיתוכו בסכין(מתכלת או זכוכית) למעשה שמותר לאוכלו עם המין השני. השאלה מה ההבדל? למה ב יא רק לצורך קל מותר וב יב נראה שגם לא לצורך קל? 2. לאור ההקלות שהוסיפו היום לגבי פתיחת בתי כנסת. מה עדיף עדיין לדעת הרב תפילה ביחיד\מניין תוך הקפדה על ההנחיות? 3. אני במשך כמעט שנה וחצי לובש תכלת בציצית רק בשבתות וחגים. ושאלתי פה אם אפשר לדעת הרב ללבוש וענו לי שכדאי לקיים מצווה חשובה זו. אז החלטתי לבוש ב"ה גם ביום חול. השאלה היא איך לקשור? בהתחלה בציצית של שבת לבשתי ראבד וקשירה לפי החינוך ואז שיניתי את הקשירה לפי רב עמרם גאון. מה לעשות בחול ? 4. הרב שליט"א כותב שאסור בשבת לשפוך את המים מהתירס\אפונה בשבת משום בורר וכן בטונה. האם אפשר לשפוף הכל לצלחת משם לקחת עם כף את התירס לצלחת שאני רוצה? ואז יוצא שזה אוכל מפסולת? תודה רבה וכל טוב!!
- אין הבדל. בפרק יא המקרה המוצג הוא לכתחילה, שההיסטר הוא במקום הצורך. ואילו בפרק יב המקרה המוצג הוא במקרה של בדיעבד שהדבר כבר נעשה
- מה עדיף? לשיקולך.אין הקלות לגבי בתי כנסת בינתיים. למותר לכתחילה להתפלל במניין ששומר על הכללים
- עניתי לך בזמנו שעדיף ללכת לפי פוסק אחד ולא לימבב בין ציצית של שבת לפרסם חול
- כן. אפשר גם לשפוך על כלי שטוח לגמרי בתוך הכיור, כגון על המגש לחיתוך ירקות, כך שלקיחת האוכל תהיה יותר קלה.
2020-05-17 14:57:52
כשרות
האם טחינה שהוכנה במכשיר נינג'ה בו נטחנו מאכלים חלביים קרים יכולה להיות מוגשת בארוחות בשריות?
אם המכשיר היה נקי לגמרי משאריות חלב, אז כן.
2020-05-16 22:35:31