שפת אמת לפרשת בא – מצוות קידוש החודש בגאולת מצרים

שפת אמת לפרשת בא – מצוות קידוש החודש בגאולת מצרים

"החודש הזה לכם. ענין זה לגאולת מצרים. כי בגלות נחסר זה ההתחדשות. כמ"ש בפ' ויקם מלך חדש ע"ש. ובשעת הגאולה דהיינו שנתברר שהכל חיות הש"י. ומזה בא התחדשות. כי חיותו ית' יש בו התחדשות תמיד כמ"ש מחדש בכל יום תמיד. ופי' תמיד בכל יום. רק מי ששוכח והוא תוך הטבע כ' אין כל חדש כו'. אבל מי שנדבק בפנימיות חיות הש"י יש בו תמיד התחדשות. וז"ש החודש הזה לכם. שיכול כל א' מישראל לעורר התחדשות זה ע"י אמונה שמברר בלבו שהכל מהש"י. וזה ההפרש בין שבת לר"ח. ששבת מעין עוה"ב קביעא וקיימא שאין הסתר. כמ"ש מתעברין מינה. ור"ח הוא להאיר ההתחדשות גם בימות החול. וזה תלוי בישראל כמ"ש לאל גומר עלי כו'. וז"ש רש"י ז"ל ובמד' שנתקשה מרע"ה עד שהראה לו כזה ראה וקדש כו'. והלא לא נדבר אלא ביום כו' עם חשיכה כו'. כי בחי' מרע"ה הוא אספקלריא דנהרא בחי' שבת. וזה ישמח משה כו'. אבל בחי' חודש בדרך אמונה כנ"ל. והראהו עם חשיכה בין השמשות. וכ' הזה להודיעהו כי ה' ושמו אחד. ולפעמים צריך להיות דרך אמונה לעורר התחדשות כנ"ל:" (תרל"א)

עוד בטרם יציאת ישראל ממצרים, נצטוו ישראל במצווה ראשונה כעם לקדש את החודשים בכלל ואת ראש החודשים, ניסן, בפרט. נקודת התזמון ותוכן המצווה מעלים תמיהה מדוע הקב"ה לא חיכה שבנ"י קודם יצאו ממצרים, ולמה נבחרה דווקא מצוות קידוש החודש למצווה הראשונה שניתנה לישראל?

השפת אמת מקשר את קידוש החודש לעצם מהות הגלות. הגלות היא תקופת הסתר בה האדם מרגיש מרחק בין האלוקים לבינו, בין האמת לשקר בין הפנימיות לחיצוניות. התרבות המצרית הרימה על נס את עולם הטבע כחזות הכל, וראתה את המציאות באופן סטטי שנמצא בתוך גבולות טבע ברורים. מנגד, היהדות מצביעה על החיות של הבורא בכל רגע במציאות – "מחייה בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". מבעד לגבולות המצומצמים ישנה חיות אלוקית שהיא מעמידה את הכל. האמונה היהודית מנחה כי העולם הוא דינמי ולא סגור בכבלי הטבע. התשובה לגלות היא היכולת להתחבר בשכל וברגש כי הקב"ה מחייה את העולם, וההתחדשות היא בבסיסה של המציאות. ככל שההתקשרות עם נקודת החיות היא איתנה כך ההשתחררות מכבלי הגלות תהיה מהירה. מכאן מתברר, כי דווקא ההתחדשות במצוות החודשים היא זו שסדקה את מיצרי התרבות המצרית וסללה את הדרך לגאולת ישראל.

השפת אמת מוסיף ומברר את ההבדל בן שבת לראשי החודשים. שבת היא מציאות בה החיבור עם רבש"ע הוא גלוי לעין כל. השביתה ממלאכה וקידוש היום עוד מימי הבריאה מאפשרים לכל איש ישראל להתקשר לרבש"ע. יום השבת הוא קביעה וקיימא, ואין הוא תלוי בגורמים משתנים.

לעומתו, קדושת החודשים מצריכה את התערבות ישראל בקביעתן – "מקדש ישראל והזמנים" – ישראל הם אלו שמחדשים חודשים ע"פ עדות. באופן עמוק, מתברר כי בכדי לקדש את החודשים צריך התערבות דלתתא, כלומר צריכה מעורבות שלנו בכדי ליצור קדושה בימי החול ע"י התחדשות החודשים. משה רבינו נתקשה בהבנת מצוות החודש דווקא בגלל מדרגתו הרוחנית הגבוהה כבחינת שבת ותורה. אין הוא יכול היה להיפגש עם מציאות הפכפכה ואפורה שמצריכה עמל בכדי להתקשר לאמונה כפי שמצוות קידוש החודש מאפשרת. החיבור עם רבש"ע בכל המצבים מבטאת את אחדות ה' – ה' אחד ושמו אחד"

שבת שלום

כתבות נוספות באתר:

הרב גור

פרשת ויקרא וחג פורים

ספר חדש נפתח בפנינו, והספר פותח בקריאה: 'ויקרא'. אנחנו נמצאים מחוץ לאוהל מועד, להתגלות האלוקית העליונה, לענן המלא את המשכן: "ויכס הענן

שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן