הנקודה המרכזית של חג החנוכה, היא העובדה המופלאה שבמאורעות החנוכה עם ישראל נדרש לקחת אחריות להרים את נס המרד ולהיאבק על אמונתו, חירותו וארצו.
ככלל אנו רואים שככל שההיסטוריה האנושית מתקדמת אנו נדרשים יותר ויותר לקחת אחריות, מההנהגה האלוקית שיוצרת את העולם 'לעת נעשה בחפצו כל, בטרם כל יציר נברא', ללא התערבות אנושית, אנו מתקדמים לגאולת מצרים בה הקב"ה בניסי ניסים מוציאנו ממצרים, אך אנו נדרשים ללכת אחריו באמונה, 'זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך, לכתך אחרי במדבר', ומשם אנו הולכים מתקדמים בציר ההיסטורי, ובימי החנוכה אנו נדרשים לקחת את היוזמה, אין דבר ה' שמורה לנו 'צאו והילחמו ואני עימכם!', עם ישראל מתעורר מהכוח האלוקי שבתוכו ומחליט ללחום על אמונתו.
גם בפורים נדרשנו לפעול ללא נבואה מפורשת, אך אין ספק שבחנוכה התגלה הרבה יותר כוחם של ישראל, בימי הפורים, הדרישה לפעולה הייתה רק מענקי הרוח של ישראל מרדכי ואסתר, ובחנוכה צריכים פעולה רחבה של רבים מהמוני העם שיצטרפו, הפעולה בפורים הייתה לבקש והמון העם נדרשו להתפלל, אך בחנוכה נדרשים לצאת לקרב שנראה חסר סיכוי, ללחום שנים, לנצח בקרבות אך גם להפסיד, ולמרות זאת להמשיך מתוך אמונה בנצח ישראל.
הדבר בא לידי ביטוי גם בנוסח 'על הניסים': בפורים אנו אומרים "בימי מרדכי ואסתר" – זהו תיאור זמן, כאשר בתוכן מרדכי ואסתר לא מופיעים כלל – "ואתה ברחמיך הרבים, הפרת עצתו וקלקלת מחשבתו, והשבות לו גמולו בראשו, ותלו אותו ואת בניו על העץ…"
לעומת זאת בנוסח 'על הניסים' בחנוכה אנו אומרים "ואתה ברחמיך הרבים, עמדת להם בעת צרתם, רבת את ריבם, דנת את דינם, נקמת את נקמתם, מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, וטמאים ביד טהורים, ורשעים ביד צדיקים, וזדים ביד עוסקי תורתך…ואחר כך באו בניך לדביר ביתך, ופינו את היכלך, וטיהרו את מקדשך, והדליקו נרות בחצרות קודשך וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול". כלומר, מוזכר שהתשועה הייתה בידם של החלשים, המעטים, הטהורים, הצדיקים ועוסקי תורתך, ואחר כך אנו מזכירים את סדרת הפעולות שנעשו על ידי עם ישראל.
נס חנוכה הוא נס שמגיע באומץ וגבורה של עם ישראל, אומץ וגבורה שיכולים להתגלות רק בארץ ישראל.
חנוכה הוא חג גילוי הכוח האלוקי שבידינו, כוח חיי העולם שנטע בתוכנו, זאת גם הסיבה שדווקא בסוגיית חנוכה בגמרא שואלת איך ייתכן שעל מצוות דרבנן כנר חנוכה מברכים 'אשר קידשנו במצוותיו וציוונו', ומבררת את כוחם של חז"ל ותוקף קביעתם: "ומאי מברך ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר חנוכה. והיכן צונו? מלא תסור. ורב נחמן בר יצחק אמר: שאל אביך ויגדך".
וזו הסיבה מדוע בתוך על הניסים שבה יש את השבח וההודאה מזכירים את קביעת ימי החג: "ואחר כך באו בניך לדביר ביתך ופינו את היכלך וטהרו את מקדשך והדליקו נרות בחצרות קדשך וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לך על רוב ניסיך ונפלאותיך", סדרה של פעולות של הבנים, ובסופם קביעת החג הזה, שהוא חלק מהשבח וההודאה על הכוח הניתן בידינו לפעול ולגלות את ציוויי הקב"ה.
אולי ניתן לומר שזה מה שבא לומר לנו נס פח השמן, נראה לאדם שהוא פח קטן, שאין לו יכולת האיר אלא יום אחד בלבד, אבל הקב"ה מגלה לנו, יש לכם אור אדיר, תתחילו להאיר ותגלו את מעיינות הנצח שבתוככם, ותאירו שמונה ימים, או יותר נכון תאירו מהימים ההם עד הזמן הזה, ועד תיקון העולם כולו על ידינו במלכות שד-י.
חנוכה הוא חג היוזמה, החג לפעול עם א-ל, החג לגלות את אור ישראל. למרות שיש חושך ואין נבואה והדרכה אלוקית, הקב"ה בנס פך השמן אומר לנו: אתם התחלתם במסירות, אני אמשיך איתכם. אתם מצאתם פך של שמן, הדלקתם יום אחד, ואני ממשיך איתכם. אבל אתם תתחילו, אתם תיקחו את היוזמה!