חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

שתית "חמר מדינה" לארבע כוסות.

למישהו או מישהי שלא מסוגל לשתות לא יין ולא מיץ ענבים – לפי משנה הברורה מותר לשתות "חמר המדינה". האם יש התייחסות להיתר זה בפניני ההלכה? לצערי הוא/היא גם לא אוהב/ת מיץ תפוזים תרי שאני מבין שבגדר "חמר מדינה" ורק מסוגל/ת לשתות קפה חלבי וזה מה שהביא/ה לסדר. האם הייתי נכון לתת חנכיה לשתות את הכוס השלישי ורבעי לפני הסעודה הבשרית?

יש התייחסות בהערה 10 ובהערה 35, אמנם למעשה הרב לא הביא התייחסות לזה, כי נדיר שאדם לא יכול לשתות יין או מיץ ענבים מכל סוג שהוא, ואף לא על ידי עירובו במים כדי להטעימו, אלא אם כן הוא נמצא במקום שפשוט אין לו יין ולא מיץ ענבים. לכן הדבר גם לא מוזכר בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור המביא את כל פסקי הדינים שבספרי פניני הלכה בספר אחד.

אמנם אין צורך להעיר לאדם שלא מעוניין לקיים את ההלכה לכתחילה ולכן שותה משקה חשוב כמו קפה לשם ארבע כוסות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-23 22:23:07

קטניות בפסח

שלום הרב, האם בתור אשכנזי שאינו אוכל קטניות בחג, אני יכול לעשות התרת נדרים ולהתחיל לאכול קטניות? אם לא, מדוע?

לא.

כי לא על כל דבר אפשר לעשות התרת נדרים, כגון מנהג ברור וגורף של עדה שלמה. אמנם אתה יכול להקל ככל הקולות שנאמרו לגבי קטניות, כמבואר בפניני הלכה, ובספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור, ומביא את כל ההלכות למעשה שבספרי פניני הלכה:

המינים הכלולים באיסור

ד. המאכלים המוכרים הכלולים במנהג הם: אורז, אספסת, אפונה, דוחן, דורא, חומוס, חילבה, חמניות (גרעינים שחורים), חרדל, כוסמת (כוסמין זה מין דגן), כמון, כרשינה, לוביה, סויה, ספיר, עדשים, פול, פלסילוס (תורמוס צהוב), פרגין, פשתן, קטנית, קימל, קנבוס, שעועית, שומשום, תורמוס, תירס, תילתן, תמרינד הודי. גם מוצרים שעשויים מקטניות אלו כלולים במנהג, כגון קורנפלקס וקורנפלור המופקים מתירס, וכן פריכיות אורז.

ה. מאכלים שאינם כלולים במנהג, ומותרים לאחר בדיקה מגרגירי דגן: כורכום, זעפרן, קינואה, שבת וגרגירי כוסברא. גם קטניות בתרמיליהן, כגון שעועית ואפונה, נחשבות כמיני ירק ואינן כלולות במנהג האיסור, וכן קמח תפוחי אדמה, וכן בוטנים מותרים למי שאין לו מנהג שלא לאוכלם.

ו. שמן סויה, שמן קנולה (לפתית), שמן בוטנים ושמן כותנה, אינם בכלל האיסור. וכן שוקולדים וממתקים ושאר מאכלים שהקטניות שבהם אינן ניכרות ובטלו ברוב לפני פסח, מותרים מצד הדין אף שכתוב עליהם 'לאוכלי קטניות בלבד'.

דיני המנהג

ז. תחילת זמן איסור אכילת קטניות ביום י"ד, כזמן איסור אכילת חמץ. אמנם מותר להשהותם בבית בפסח בלא למוכרם, משום שאינם חמץ. וכן מותר ליהנות מהם, כגון להאכילם לבעלי חיים.

ח. מותר למי שנוהג באיסור קטניות, לבשל קטניות עבור מי שנוהג לאכול קטניות. וכן מותר לו לבשל עבור עצמו בכלים נקיים שבישלו בהם לפני כן קטניות.

ט. מאכל שנפלו לתוכו קטניות שלא ניתן להוציאם, הן בטלות ברוב והמאכל מותר. כמו כן, המתארח אצל אנשים שאוכלים קטניות, ובטעות לא הכינו עבורו גם מאכלים שלא מעורב בהם קטניות, בדיעבד יכול לקחת מתוך המאכלים את מה שאינו קטניות. ואם התערבו לגמרי עד שאינו יכול להפרידם, יכול בדיעבד לאכול מכל התבשיל אם הקטניות בטלו בו ברוב.

י. כאשר שביעי של פסח חל בערב שבת, מותר בשבת לאכול קטניות, אלא שלא נהגו להכינם בפסח, אבל מותר לקבלם ממי שנוהג לאכול קטניות. ומי שרוצה להכינם בפסח, אין בידו איסור.

יא. מותר לחולה שצריך לאכול מיני קטניות, לאוכלם בפסח לאחר ברירה מגרגירי דגן. למשל, חולה הסובל מעצירות יכול לבלוע זרעי פשתן שנשרו במים. וכן מותר להאכיל מאכלי קטניות לתינוקות הצריכים לכך, וראוי להקצות לצורכם כלים מיוחדים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-21 14:04:26

שיעור כזית במצות רכות

שלום קראתי בפניני הלכה ששיעור כזית הוא כשליש מצת מכונה מה שיעור כזית במצות רכות?

כשיעור נפח של חצי ביצה של ימינו. יש לשער לפי ראות העין כפי שמשערים בכל המאכלים כזית לברכה אחרונה.

מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

יג. משערים גודל חצי ביצה לפי נפח ולא לפי משקל, כל מאכל לפי מרקמו המיוחד כולל החללים הקטנים המלווים את כולו, כפי שמצוי למשל בעוגות ובמבה. אבל חללים גדולים כפי שיש לפעמים בלחם, לא מחשיבים לשיעור 'כזית'. ואין לחשוש בהערכת שיעור חצי ביצה, שהרי חכמים מסרו שיעור זה לכל אדם, אף שידעו שיהיו שיטעו מעט כלפי מעלה או כלפי מטה, וכל אחד צריך ללמוד להעריך את המאכלים השונים ביחס לחצי ביצה. לדוגמה, קופסת גפרורים רגילה ועשרים חתיכות שקדים, שווים לגודל חצי ביצה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-21 05:26:48

אכילת כזית בפסח

שלום. אני אדם שאכילת מצה מרובה יכולה לגרום לי לכאבי בטן ולעצירות אני מעוניין לדעת מה השיעור החיוב הבסיסי שאני מחויייב לאכול מצה כמה זה בגרמים. שאלה נוספת יש קרובת משפחה חילונית שכאשר היא מגיעה הביתה אלינו בשבת היא מטעינה את הפלאפון שלה בשבת במטען יש לנו וויכוח בבית האם להעיר לה מצד אחד זה יכול ליצור כלפיה ניכור דבר שהוא חבל מכיון שהבית נותן לה ולביתה אווירת יהדות מצד מה גם שמדובר באישה קשת יום ובודדה מצד שני אולי יש לחשוש מכיון שאנו משלמים על החשמל זה נקרא כאילו אנחנו מכשילים אותה באיסור

  1. אביא לך את הדברים הלכה למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור, המביא את הפסקים שבספרי פניני הלכה בספר אחד:אכילת המצה

    כז. מצווה מהתורה לאכול בליל ט"ו בניסן 'כזית' מצה שמורה, ומדברי חכמים אוכלים עוד 'כזית' מצה יחד עם ה'כזית' הראשון, ועוד 'כזית' בכורך, ועוד 'כזית' בסוף הסעודה לאפיקומן.

    כח. שיעור 'כזית' הוא כשליש מצת מכונה, וכגודל זה במצות יד קשות, ובמצות רכות השיעור הוא נפח של חצי ביצה. אוכלים את המצה ברציפות ובנחת, ואין צורך להסתכל לשם כך בשעון, שכן אם לא הפסיק בדברים אחרים, ודאי יצא ידי חובה.

    המתקשים לאכול מצה

    לג. המתקשה לאכול את הכמות הנדרשת של המצות, ישתדל לאכול במצת המצווה הראשונה שני שליש מצת מכונה, וב'כורך' וב'אפיקומן' יכול להסתפק בחמישית מצת מכונה. ואם גם זה קשה לו, יכול לאכול למצת מצווה כשיעור שליש מצה. ואם לא יכול לאכול שליש מצה בתחילה, יאכל כמה שיכול בלא לברך "על אכילת מצה", ויצא בברכת עורך הסדר.

    לד. מי שקשה לו ללעוס את המצה, יכול לפורר אותה. ואם גם באופן זה מתקשה לאכול, ישרה אותה מעט במים. אבל אם השרה אותה עד שנימוחה, כיוון שנתבטל ממנה טעם מצה, לא יוצא בה ידי חובה.

    לה. מי שיודע שאכילת המצה או המרור או שתיית ארבע כוסות תגרום לו שיחלה וייפול למשכב, או שיגבר חוליו, פטור מהמצווה. לכן רוב חולי צליאק חייבים לאכול 'כזית' מצה בליל הסדר, מפני שאכילה מועטת כזו לא תגרום להם לחלות. אבל היודעים שאכילת המצה עלולה לגרום להם לתגובות קשות, פטורים. וכיום יש מצות משיבולת שועל, שטובות יותר לחולי צליאק.

  2. אינכם מכשילים אותה באיסור, שהרי היא כלל לא שואלת אתכם האם אפשר להטעין. אם שייך להעיר לה שאין הדבר מכובד, או לפחות שתטעין בחדר באופן לא גלוי, כדאי מאוד לעשות זאת בעדינות. אנשים צריכים לדעת לכבד את המארחים הדתיים שלהם. פעמים רבות אנשים מופתעים מכך שמי שהעירו לו קיבל בשמחה את הדברים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-21 02:25:39

יש לך שאלה?

פרשת נח – ניצוצות בשגרה

פרשת בראשית מסיימת במשפט המופלא: "ונח מצא חן בעיני ה'". פרשת נח מתחילה במילים – "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלוקים התהלך נח", ובהמשך הפרשה: "ויעש נח ככל אשר צווה אתו אלוקים כן עשה, ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התיבה כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה".

הרבה חייבת האנושות לנח. כל האנשים הם בני נח, ויש מקום גדול לדרוש בגדולתו ובשבחו, אך למרות זאת ברצוני היום להתבונן בנקודה כואבת, שניתן ללמוד ממנה רבות.

בערוב ימיו אנו מוצאים את נח במצב מאד בעייתי:

"ויחל נח איש האדמה ויטע כרם, וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה, וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ…וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן, ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו…".

נח, משתכר, על פי פשוטו של מקרא, מתערטל, וחם עושה בו מעשה של גילוי עריות – 'וידע את אשר עשה לו בנו הקטן', והשאלה הנשאלת היא: איך ייתכן שנח שמצא חן בעיני ה', שהקב"ה מעיד עליו שהוא צדיק תמים, ומתהלך לפני האלוקים, מגיע למציאות אומללה כזאת של שכרות?

חז"ל מוסיפים ואומרים:

"ויחל נח איש האדמה – נתחלל ונעשה חולין, למה ויטע כרם לא היה לו ליטע דבר אחר של תקנה לא יחור אחד ולא גרופית אחת, אלא ויטע כרם… איש האדמה, ג' הם שהיו להוטים אחר האדמה ולא נמצא בהם תועלת, ואלו הן: קין, נח, ועזיהו, קין היה עובד אדמה, נח איש האדמה, עוזיהו ואכרים וכורמים בהרים ובכרמל כי אוהב אדמה היה…"

והשאלה היא נוקבת, איך ייתכן שנח הופך להיות איש האדמה? איך ייתכן שמהצלת כל העולם, נח מתדרדר עד אמירה חריפה ונוראה של חז"ל שלא נמצא בו תועלת?

ברצוני ללכת בשתי דרכים שכדי לבאר את הדבר. האחת קשורה לימים המיוחדים שאנו נמצאים בהם כעת-  התעלינו והתקדשנו החל מר"ח אלול, עברנו את הימים הנוראים: ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים, עברנו את זמני השמחה הגדולים, סוכות ושמיני עצרת המתאחד בארצנו עם שמחת התורה, עברנו אפילו את ההתרגשות של שבת בראשית ועכשיו מגיעים הימים הרגילים, השגרה. דווקא מי שהתעלה והתקדש, מי שהתאמץ בתפילות, שמח במלכות ה' ושש במחילת העוון, חסה בצלו המתוק של הקב"ה בסוכה ורקד עד כלות עם התורה, עלול ליפול ולהתרסק בהגיע הימים הללו, הרגילים, השגרתיים, שכן מי שהתרגל לאורות גבוהים, עלול לזלזל באורות הקטנים, הנסתרים של חיי היום יום, בעבודה היום יומית. נוסף על כך יש לנו נטייה, להשקיע הרבה ואז להתפרק.

דווקא נוח, שמשא כל האנושות היה כתפיו, ובמסירות אין קץ, שבנה תיבה, חינך את ילדיו, האכיל וטיפל בכל בעלי החיים, חש בערוב ימיו שהוא יכול להסיר מעט את המשא מעל כתפיו היגעות, שהוא זקוק קצת להשתחרר מהאחריות הכבדה של נשיאת כל העולם על כתפיו, ואז קצת יין יכול להועיל…

אבל לא זו הדרך לתיקון עולם השלם. צריך לדעת להרפות ולנוח, בלי לפרוק ולהשתכר, צריך ללמוד איך מתעלים לאורות גבוהים אבל גם כיצד יורדים אחר כך למציאות היום יומית ומכניסים את האורות הללו במעשים קטנים ועקביים, בעבודה היום יומית. זהו האתגר היותר גדול ומורכב, איך ליצור שיגרה שמכניסה את האורות הגדולים לכלים מעשיים: קביעות עיתים לתורה, קביעת לימוד עם הילדים, מעשר כספים, דייט שבועי, השקעה יום יומית בעבודה ועוד…

הדרך השנייה היא שנח הוא באמת איש האדמה במובן הטוב והברוך של המילה. כשנח נולד אביו אמר: "זה ינחמנו ממעשנו ומעיצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה" – ומסביר המדרש:

"זה ינחמנו, אלא בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון השליטו על הכל, הפרה היתה נשמעת לחורש, והתלם נשמע לחורש, כיון שחטא אדם מרדו עליו, הפרה לא היתה נשמעת לחורש, והתלם לא היה נשמע לחורש, כיון שעמד נח נחו… עד שלא עמד נח היו המים עולים ומציפים אותם בתוך קבריהם ב' פעמים.. כיון שעמד נח נחו", "קודם שנולד נח לא כשהיו זורעין היו קוצרין אלא היו זורעין חטים וקוצרים קוצים ודרדרים כיון שנולד נח חזר העולם לישובו. קצרו מה שזרעו זורעין חיטין וקוצרין חטים, שעורים וקוצרין שעורים, ולא עוד אלא עד שלא נולד נח עושין מלאכה בידיהם לכך כתיב ומעצבון ידינו. נולד נח התקין להם מחרשות ומגלות וקרדומות וכל כלי מלאכה", "איש אדמה שעשה פנים לאדמה, ושבשבילו נתלחלחה האדמה, ושמילא כל פני האדמה".

נח הוא מקיים את האדמה, מחייה את העולם כולו, ודווקא מי שהוא איש האדמה, זקוק לזהירות רבה, דווקא מי שתפקידו לבנות את העולם, ליישב את העולם, לפעול בכלכלה ובמסחר, בהייטק ולואו-טק, צריך להישמר מאד לא להיסחף לאדמה ולחומריות. דבר זה מחייב סביבה תומכת, קביעות עיתים לתורה וקשר רציף עם תלמידי חכמים, כי מי שהוא באמת צדיק תמים, עלול ליפול ולהיסחף.

יהי רצון, שנזכה להיכנס לימי השגרה הבאים עלינו לטובה, לצאת לעבודתנו הגדולה ליישוב הארץ, לתיקון עולם ולהבאת הטובה והברכה בכל מרחבי החיים, ונדע להכניס את האורות הגדולים לתוך הכלים, ולעשות את עבודתנו בקדושה ולקיים בחיינו את 'בכל דרכיך דעהו'.

(מוקדש באהבה גדולה לחברי היקר שלומי ורמשטיין, שחגג השבוע יום הולדת ושדמותו עמדה לנגד עיניי בכותבי את הדברים)

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן