דבר תורה לפרשת ניצבים – כריתת ברית נצחית

דבר תורה לפרשת ניצבים – כריתת
ברית נצחית

פרשת השבוע ניצבים מתחילה
בכריתת ברית בין עם ישראל לקב"ה, וכך מתואר:

"ט אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם,
לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם:  רָאשֵׁיכֶם
שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל.  י טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם–וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר
בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ:  מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד
שֹׁאֵב מֵימֶיךָ.  יא לְעָבְרְךָ, בִּבְרִית
יְהוָה ה' וּבְאָלָתוֹ:  אֲשֶׁר ה'
אֱלֹהֶיךָ, כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם.  יב
לְמַעַן הָקִים-אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה-לְּךָ לֵאלֹוהִים כַּאֲשֶׁר,
דִּבֶּר-לָךְ; וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק
וּלְיַעֲקֹב.  יג וְלֹא אִתְּכֶם,
לְבַדְּכֶם אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת.  יד כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ
עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, ה' אֱלֹוהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ
הַיּוֹם".

התורה מתארת שלברית בין
ישראל לקב"ה מטרה אחת: חיבור בין ישראל לקב"ה. הברית הינה בשני מובנים: עם
ישראל יהיה עמו של הקב"ה, והקב"ה יהיה אלוקיו של ישראל ('לוֹ לְעָם,
וְהוּא יִהְיֶה-לְּךָ לֵאלֹוהִים'). התורה מוסיפה כי הברית קיימת ומחייבת גם את כל
הדורות הבאים, אפילו שאינם חיים בעולם בעת כריתת הברית.

בכדי שנבין את עומק
משמעות הדברים, נשאל מספר שאלות יסוד:

  1. מהו התוקף של כריתת ברית? למשל, מה ההבדל בין ברית לבין הסכם?
  2. למה בכלל צריך לכרות ברית? הרי ברור שישראל יצאו ממצרים על
    מנת להיות עמו של הקב"ה! אז מה השתנה כעת?
  3. כיצד ניתן לחייב אדם על דברים שאבות אבותיו התחייבו לפני דורות?

ברית מול הסכם

עריכת הסכם יוצרת יחסי
גומלין בין שני הצדדים. מעתה ואילך כל צד מקבל "כינוי" בהתאם לתוכן ההסכם,
כדוגמת: מוכר-קונה, מעביד-עובד, ספק-לקוח וכו'. 
לרוב, ההסכם יכיל תנאים שכל צד יתבקש למלא, ואי עמידה בתנאים יכול להיחשב
להפרה יסודית.

לעומתה, כריתת ברית יוצרת
מציאות בה שני הצדדים הופכים להיות "ישות אחת" מבחינה מהותית. לא עוד
שני שותפים לדרך מוסכמת הנתונה להפרה מכל צד, אלא התאחדות מוחלטת במסע שאיננו ניתן
לביטול ולשינוי. לא עוד אני והוא בשותפות, אלא אנחנו יחד בחיבור עצמי ונצחי.  למפרע אנו רואים, כי הדרך המשותפת בין עם ישראל
לקב"ה הוכיחה שגם ברגעי משבר ובהסתרת פנים – החיבור לא התנתק, ואדרבה הוכחה
הנצחיות של ישראל בזכות אלוקיו.

בעיון עמוק, הברית מבטאת
על הצורך המהותי של כל צד באיחוד הצדדים, כשם שעם ישראל צריך את קרבת הבורא, כך
הקב"ה מצפה לעם אשר יוביל את העולם אל עבר ייעודו המוסרי. הזוהר הקדוש מרחיב
עוד יותר ומתאר כי "קוב"ה, אורייתא וישראל – חד הם"! עם ישראל הם הם
הגילוי של הבורא במציאות, לא פחות!

סיבת הברית ותזמונו

על אף שידועה סיבת היציאה
ממצרים – "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", עדיין הוצרכה כריתת
הברית. ניתן להסביר זאת דרך רעיון אחר. כאשר הוצע לאברהם אבינו לקבל את מערת המכפלה
בחינם, הוא סירב ושילם בכסף מלא לעפרון החיתי. זאת, מהסיבה שהתשלום חותם את העסקה,
לעומת נתינת מתנה שקיימת בה פרצות לביטול נתינתה.

כך, גם בענייננו, יציאה
ממצרים אינה יכולה לשמש רק מקור אחד להתחייבות ישראל כלפי רבש"ע, שהרי (חלילה)
ניתן לטעון: "לא היתה לנו ברירה", "לא ידענו את ההשלכות של זה"…
וכו'. כעת, הברית מתבצעת בשלב שאין חרב מונחת על צווארם של ישראל, והכניסה לברית
היא בשיקול הדעת וללא חיפזון.

מהלך בנ"י במדבר דומה
לחיי תינוק באינקובטור שמוגן מהסביבה החיצונית ומטופל בהשגחה ראוייה. במדבר, לא
נדרש מישראל להפשיל שרוולים, להילחם ולבנות מדינה, הם היו מוגנים בעזרת ענני הכבוד
ואפילו את מזונם הם היו מקבלים מהשמיים.  בכניסה
לארץ, רגע לפני "שעת הש'", נכרתת ברית המייעדת אותם לשמש כעם ה' שמקומו
והתנהלות חייו הם בארץ ישראל. עם שה' אלוקיו צריך לבטא זאת בכל מערכות החיים בארצו.

ברית נצחית

אכן, השאלה כיצד ניתן
לחייב דורות עתידיים בעקבות בריתות משפחתיות מהעבר- היא במקומה מונחת. זו שאלה נכונה,
כיוון שמסתבר לומר שכל זמן שהאדם בעצמו נכנס לברית, כך אין הוא מחויב.

אולם, כאשר רואים את
מצוות התורה בברית המילה, מתגלה הבנה עמוקה וחדשה. הרי, תינוק בן 8 ימים הוא לא בר
דעת בשביל להסכים לכניסתו לברית. ולמרות זאת, או יותר נכון, בגלל זאת – מכניסים אותו
לברית עם הקב"ה.

ואם נשאל – מדוע זה כך ?
האם אין בכך זלזול במושג המקודש ברית?

התשובה היא שקיימים שני סוגים
של בריתות.

האחת היא כניסה מודעת
ומושכלת לתוך הברית. השנייה, היא ברית שהיא עמוקה ועומדת בבסיס חיינו ואינה תלויה
בבחירתנו החופשית! כשם שלא נשאלנו האם אנו מעוניינים להיוולד לעולם הזה, כך לא נשאלנו
האם אנו מסכימים על הברית של אבותינו.

 באופן עמוק, הברית בין ישראל לקב"ה היא זו
שקדמה למעשה הבריאה!! והברית הינה מחוייבת מעצם טבענו. לכן, התינוק שזה עתה נולד
כורת ברית עם הקב"ה, כי זה מחייב אותו באופן מהותי כחלק מהיותו מעם ישראל.

רעיון זה, מתבטא למשל
בדרשת חכמים שבזמן קבלת התורה הקב"ה כפה על ישראל הר כגיגית. הרי היכן היא
הבחירה החופשית? מכאן, שישנן נושאי יסוד שבהם אין לנו בחירה על קבלתם עלינו
(חיינו, תורה, ברית), אלא רק האם אנו נרצה לבטא אותם בחיינו או חלילה שלא. הבחירה
החופשית היא במעשינו, אך לא בזהותנו הראשונית.    

אנו נמצאים ערב ראש השנה,
זוהי הזדמנות להכריז שאנו נאמנים לברית ביננו לבין הקב"ה. המלכת הבורא עלינו צריכה
לשדד את כל מערכות חיינו, לרומם אותנו לשאוף יותר, לרצות יותר להתקדש יותר!

יהי רצון שנזכה שמתוך
'תכלה שנה וקללותיה' – 'נזכה לשנה בה 'תחל שנה וברכותיה'

שבת שלום ושנה טובה

כתבות נוספות באתר:

מפגש בר מצווה לבוגרים

בוגר יקר, חוגגים השנה בר-מצווה לבן? הישיבה מזמינה אתכם עם חתן בר המצווה ליום של לימוד וחוויה לקראת קבלת עול מצוות. ביום

הרב גור

פרשת תולדות – ולאֹם מלאֹם יאמץ

בפרשת השבוע מתייצבים לנגד עינינו שני בנים, עשיו ויעקב – שני אנשים גדולים מאד, נכדים לגדול בענקים, בנים לזוג הקדוש והמופלא יצחק

דילוג לתוכן