חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

פרשת כי תבוא – קול ה'

בפרשת השבוע אנו זוכים שוב לכריתת ברית עם הקב"ה.
כל ברית בין ישראל לקב"ה מחזקת את החיבור, מבססת את הקשר העמוק, ומוסיפה עוד נדבך לייחוד קוב"ה ושכינתא (שהיא כנסת ישראל).
פתיחת דברי הברית היא: "וידבר משה והכוהנים הלווים אל כל ישראל לאמר, הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם ה' אלוקיך, ושמעת בקול ה' אלוקיך ועשית את מצוותיו ואת חוקיו אשר אנכי מצווך היום" – יש כאן הדרכה אלוקית – 'הסכת ושמע'. המילה 'שמע' מובנת לנו, צריך להאזין ולהתבונן בדבר היטב, אך מה כוונת ההדרכה 'הסכת'?
חז"ל מחלקים את המילה לשני חלקים: "הס ואח"כ כתת, וכדרבא, דאמר לעולם ילמוד אדם תורה ואח"כ יהגה", ומבאר הרש"ר הירש:
"סכת" קרוב ל"שקט": מנוחה ודומיה גמורה; והוא קרוב גם ל"שקד": להפנות את כל המחשבה למשימה מסויימת; ונראה מכאן שגם "הסכת" מורה על תשומת לב דרוכה בלא כל היסח הדעת. משה עומד לומר דבר לישראל והכהנים עומדים לצדו ומסייעים עמו, כדי שהכל יבינו את דברו, ולצורך זה הוא דורש תשומת לב דרוכה".
כלומר, הכוונה ב'הסכת', היא להשתיק את המחשבות ולהקשיב היטב לדבר ה'. כשאדם בא לשמוע את דבר ה' חשוב מאד שישתיק את כל הקולות בתוכו, את כל התפיסות הקדומות, יאזין לדבר ה', ויישר את דעותיו, מחשבותיו ורצונותיו, כדי שיהיו כרצון ה'.
כשאדם משתיק את מחשבותיו, יש לו הזדמנות להתחיל להתבונן מחדש בחייו, במה שעובר עליו, להתבונן במציאות, להתבונן במה שקורה לעם ישראל, ולשמוע את דבר ה' – כמו שאנו אומרים במזמור לדוד ה' אורי וישעי: 'לך אמר ליבי בקשו פני, את פניך ה' אבקש, אל תסתר פניך ממני…'. לכאורה פסוק זה תמוה מאד, "לך" – מיהו לך? אי אפשר לומר שהכוונה היא הקב"ה, כי לא ייתכן שהלב שלי אומר לקב"ה "בקשו פני", וכי האדם מבקש מהקב"ה שיבקש את פניו?! ומה הכוונה 'בקשו' ברבים? – לכן חייבים לפרש כדברי הראשונים (רש"י, רד"ק, מצודות) – "בשבילך בשליחותך אומר לי ליבי בקשו כולכם ישראל את פני, ואני שומע לו, את פניך ה' אבקש". במילים אחרות הקול הפנימי של הלב הוא שליח ה', אך צריך להקשיב לו… ובשביל זה צריך להשתיק את כל המחשבות ולתת לקול ה' להישמע.
הספורנו כותב: "צייר במחשבתך", כלומר, אל תסתפק בלשמוע אלא ממש תצייר בדמיונך ציור של הדבר – איך הוא צריך להראות, איך הוא אמור להופיע בשלמותו – דמיין את עצמך עושה ופועל באופן שלם. וכמו שמרחיב את הדברים ב'שם משמואל':
"הנה זה לימוד גדול לכל הבא להיטהר, שטרם יקרב לכל דבר לעשותו, הן בתורה ובתפילה וכן אפי' בדבר הרשות, לא יהי' נבהל לעשותו טרם יצייר בעצמו היטב את הדבר ההוא וצורתו ותועלתו. וזהו (ברכות ל' ב) חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין. ואפי' כשבא לשמוע דברי מוסר, יצייר בעצמו מקודם מה הוא בא לעשות. וזהו הסכת ושמע שאפי' לשמיעה צריכין לצייר מקודם, ונראה דזוהי הכנת אלול קודם ר"ה, לבלי יקרב לעבודת החודש השביעי אלא בהכנה וציור מקודם במחשבתו לפני מי הוא עומד ועובד עבודתו שבלב, ותקיעת שופר ויתר מצוות שבחודש תשרי. ולזה צריך הרגל רב. ונקבע לזה חודש אלול, וכולי האי ואולי".
לענ"ד יש כאן שני רבדים בהבנה: האחד, הכנה מנטלית. כשאדם מצייר שוב ושוב בדמיונו את הדברים, כשהוא מדמיין את עצמו עושה ופועל, כשהוא מדמיין את הדבר בצורה שלימה, הוא בונה בתת המודע שלו יכולות חדשות ממש. דבר זה בדוק ומנוסה, וככל שהאדם ידמיין שוב ושוב את הדבר בצורה שלימה הוא יוכל לבצעו במציאות בצורה שלימה יותר.
הרובד השני, העמוק יותר הוא שיש לאדם גם צד מעשי-ממשי, אבל יש באדם צדדים רוחניים – יש בו נשמה, רוח ונפש – ודמיון וציור של שלימות, באמת מעלה אותם לשלימות, כי האדם בדמיונו כבר נמצא בשלימות, כפי שכותב הרב קוק:
"התפילה היא לנו, ולעולם כולו, הכרח גמור, וגם תענוג היותר כשר שבתענוגים. גלי הנשמה שלנו הולכים ושוטפים, הננו חפצים מעצמנו ומהעולם שלמות כזאת שאין המציאות המוגבלת יכולה לתן לנו, ומתוך כך הננו מוצאים את עצמנו שרויים בצרה גדולה, שדאבונה יכול להעביר אותנו על דעתנו ועל דעת קוננו. אבל קודם שיעבור זמן גדול, שיוכל שרטון זה להתגלם בקרבנו הננו באים ומתפללים. שופכים אנו את שיחנו ומתנשאים אנחנו לעולם של מציאות שלם בתכלית השלמות, ואז נעשה עולמנו הפנימי באמת שלם בתכלית השלמות, ודעתנו מתמלאת נחת, ואותו המשקל שהכרעתנו הפנימית פועלת על המציאות, שגם פנימיותנו היא אחת מחלקיה, מכריע גם את כל העולם כולו לכף זכות".
יהי רצון שנזכה, לשמוע קול ה' ולצייר בדמיוננו ציור קדושים ועליונים, של עם ישראל ושל התנהגותנו, ולהתעלות בימים הקדושים אלה.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן