דבר תורה לפרשת שופטים – "תמים תהיה עם ה' אלוקיך"

החיים מעצם טבעם מזמנים לפתחו של האדם סוגיות בהן הוא נדרש להכריע, בהן: גיבוש האישיות ותפיסת עולם, הקמת משפחה, קריירה ועסקים, מעבר דירה ועוד. לעיתים קרובות, חוסר הוודאות כיצד להחליט את ההחלטה הנכונה ביותר מתסכלת את האדם, ובמצב הנפשי הזה, כל מי שיתן עצה – יתקבל בברכה!

בשלב הזה, נכנסת התורה ואומרת 3 פעמים כי קבלת עזרה מחוזי עתידות למיניהם, הוא אסור ובקשת העזרה מהם נקראת תועבה!

 בכדי להבין את חומרת המעשה ניתן לבדוק את המקומות בהם השתמשה התורה בכינוי תועבה, בהם: גילוי עריות, ע"ז, אכילת טרפות, החזרת גרושתו לאחר שכבר נישאה בשנית, הקרבת קורבן עם מום, אתנן זונה ועוד[1]. מתברר, כי איסור ההליכה לחוזי עתידות למיניהם נמצא יחד עם איסורים כבדים מאד ביהדות, לא פחות! וצריך להבין מדוע הדבר כל-כך חמור כמו גילוי עריות ועבודה זרה?

לשם כך, ננסה להבין את תשובת המשקל לאיסור הזה. מיד לאחר פסוקים אלו, אומרת התורה את הפסוק הבא: "תמים תהיה עם ה' אלוקיך". 

תמים

לרוב, המכנה את חברו כ'תמים' יעבור על איסור לשון הרע, כיוון שבשפה היום יומית למילה "תמים" נלווה צליל שלילי, במשמעות של פתי. אולם, התורה מתייחסת לתמימות כאבן יסוד לאמונה של האדם מישראל.

בסקירה כללית, התמימות עם ה' הוזכרה גם אצל אברהם אבינו "התהלך לפני והיה תמים", וגם במזמור טו בתהילים: "מִזְמוֹר, לְדָוִד ה', מִי-יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ; מִי-יִשְׁכֹּן, בְּהַר קָדְשֶׁךָ. הוֹלֵךְ תָּמִים, וּפֹעֵל צֶדֶק..". ועוד נאמר (שם, קיט, פ) "יהי לבי תמים בחוקיך למען לא אבוש".

אם כך מתבקש לברר מה הכוונה בלהיות "תמים עם ה' אלוקיך"? וכיצד אנו צריכים לפרש זאת בשפתנו היום?  

משמעות התם

בשפה העברית, קיימים מספר פירושים למילה תם: שלם (מלא), נותן אמון בצורה עיוורת וחסרת תחכום (בְּאֱמֶת וּבְּתָמִים) וחף מפשע (הוא סתם קורבן תמים). ניתן ללמוד מכך, כי תמימות עם הקב"ה היא שלמות נפשית ושכלית עם ציווי הבורא, והסכמה גמורה עם הנהגתו בעולם.

תמימות במילה – הימנעות

בתורה לראשונה הוזכרה התמימות בעניין ברית המילה. ההדרכה לאברהם "התהלך לפני והיה תמים", הכשירה את הקרקע לציווי המילה. התמימות הנדרשת במצווה זו, היא לקבל את הציווי ולעשותו מבלי להיתמך בטענה מדעית כזו או אחרת. אנו מקיימים כי כך הבורא ציווה. יכול להיות שמבחינה רפואית המילה מועילה לנו, אך איננו מקיימים אותה בגלל זה. המדע הוא משתנה, ומה שמקובל כיום לא בהכרח יוסכם לעתיד. תורתנו היא נצחית, ואנו מקיימים אותה על אף שאיננו מבינים את דעת הבורא.

לפי זה, התמימות היא פאסיבית, קרי, להימנע מלערער על ציווי התורה.

תמימות בעתידות – בחירה

בפרשתנו, התמימות הנדרשת בקבלת החלטות לעתיד מתפרשת בכיוון נוסף – אקטיביות. היזקקות לחוזי עתידות נוטלת את חירותו המוסרית של האדם, ופוגמת בצלם האלוקים שבו – לא פחות. אבן השתייה של היהדות היא הבחירה חופשית, היכולת לקבל החלטה עצמאית, לקחת אחריות ולפעול על פי דרכי התורה. ברגע שהאדם מחליט לשמוע את דעת החוזים בכוכבים, הוא למעשה מכפיף את חייו, את בחירתו, את נשמתו – לדעות כוזבות ומכניס את חייו תחת צמצום שאינו נתון לשינוי.

האם קיימים כוחות מיסטיים בעולם?

לפי סיפורי התנ"ך ומדרשי חז"ל אכן כן, אך נתינת התורה לישראל מלמדת כי עלינו להתהלך עם האלוקים ע"פ הדרכותיו: לשאוף לצקת תוכן וערכים אלוקיים לחיים האנושיים שלנו, וזה כשלעצמו מספיק. התמימות באיסור הזה, מכוונת שתיקח אחריות על החיים שלך! שתבנה את האמון שלך בעצמך! שתעשה את השיקולים השכליים כמה שתוכל ועל פי אמות המידה המוסריות שהתורה מלמדת אותך – ותקבל החלטה! זוהי דרכה של תורה!  זוהי התמימות המתבקשת מהאדם מישראל!

כמובן, תוכל להיוועץ עם תלמידי חכמים גדולים ממך, אך הם לא יחליטו עבורך, ההחלטה על החיים שלך היא שלך.

וכך, מסכם זאת נפלא הרש"ר הירש:

"… ה' לבדו הוא מנהיג גורלנו ומדריך מעשינו, הוא לבדו קובע את עתידנו ורק רצונו הוא קנה – מידה למעשינו ולמה שנמנע ממנו לעשות. לא מולך עיוור של גורל שולט עלינו ועל בנינו, לא המתים, לא המקל והחולדה וכיו"ב יודעים מה צפוי לנו; לא הזיות חולניות של מנחשים וכו' תאמרנה לנו מה נעשה ומה נחדל מעשות, ואף אין להם משקל של שחק מאזניים כדי להכריע את כף גורלנו.

 רק מה' היינו שואלים דבר על עתידנו, אילו היתה ידיעת העתיד דרושה לאדם ה"תמים" כל עיקר. רק מה' היינו מבקשים הוראה על מעשינו ומחדלנו, אלמלא כבר נתן לנו ה' בתורתו את ההוראה על מעשינו ומחדלנו. אכן ה"תמים" מבטל את עצמו לה' בגורלו ובמעשיו ודעתו נתונה רק לתפקיד המוטל עליו בכל הווה, ואשר להצלחתו ולכל עתידו – הוא משליך את יהבו על ה'. במילוי חובתו הוא כבר השיג את המטרה העליונה של מעשיו ומחדליו; הוא שילם לה' את מס החובה שנתמלאה בנאמנות, וכל עניין שהוא מעבר לחובתו איננו משבית את מנוחתו.

ואם תאמר, אז אולי נשאל את הנביאים על עתידנו? הרי הם לא ממציאים?

ממשיך הרש"ר:

"…תכלית הנביאים איננה למלא בישראל את מקום המעוננים והקוסמים של הגויים, שהרי עצם הצורך בתכלית זו כבר נשלל במאמר "תמים תהיה עם ה' אלהיך" (ראה רש"י לפסוק יד). חיינו, כל מעשינו ומחדלינו, כבר הוסדרו במלואם על ידי התורה ועל ידי המורים והשופטים שנקבעו בידי ה'. הנביא לא נשלח כדי שנשאל ממנו עצה על מעשינו או כדי שנבקש ממנו גילוי נסתרות; הוא לא בא לספק את רצון האדם להשיג ידיעה שנמנעה ממנו; ה' לא שלח את נביאו כדי שנשמע מפיו מה שאנחנו רוצים לדעת, אלא הנביא נשלח כדי לומר לנו את מה שה' רוצה שנדענו. הנביא איננו שלוחנו אלא הוא שליח ה', ולא נאמר בפסוק שלנו "אותו תשאלון" אלא אליו תשמעון. ה' משתמש בנביא לצורך הגשמת מטרותיו בנו. ועתה נשמע את דברי משה רבנו"

בחודש אלול, התשובה הבסיסית היא לקיחת אחריות מלאה על מעשנו, ועל האמונה בנו. כשם שיכולנו לקלקל – כך יכולים אנו לתקן, כי זאת ייחודיותנו.

שבת שלום

[1] תועבה בתורה: ויקרא פרק יח – וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא: ויקרא פרק כ – יג וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת-זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה–תּוֹעֵבָה עָשׂוּ, שְׁנֵיהֶם; מוֹת יוּמָתוּ, דְּמֵיהֶם בָּם דברים. פרק ז – וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי חֵרֶם הוּא: דברים פרק יג – יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם. (טו) וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּקִרְבֶּךָ: דברים פרק יד – לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה: דברים פרק כד – "לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה כִּי תוֹעֵבָה הִוא לִפְנֵי יְקֹוָק וְלֹא תַחֲטִיא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה. דברים פרק יב – הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ וּפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי: (לא) לֹא תַעֲשֶׂה כֵן לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כִּי כָל תּוֹעֲבַת יְקֹוָק אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם: דברים פרק יז – לֹא תִזְבַּח לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם כֹּל דָּבָר רָע כִּי תוֹעֲבַת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הוּא: דברים פרק כג – לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר כִּי תוֹעֲבַת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם".

אודות הרב יוגב כהן

הרב יוגב כהן, רב בישיבה. בוגר הישיבה, ובעל הסמכה לרב עיר מהרבנות הראשית, ובעל השכלה אקדמית בחינוך ובמשפטים. הוציא במסגרת מכון הר ברכה את פרי בכוריו 'תחת כנפי השכינה' המבאר את המהלך האמוני של מגילת רות. לימד וניהל את תלמוד התורה בישוב, וריכז את הוצאת ספרי ההיסטוריה של המכון לחינוך הממלכתי- דתי.