חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

פרשת עקב – מה ה' אלוקיך שואל מעמך? הכל?!

ימי החופש הגדול ו'בין הזמנים' בעיצומם, ורבים מטיילים בשבילי הארץ, נחליה ומעינותיה, רואים את יופיה והדרה, מטפסים על הריה והולכים על אבניה, דבר המשתלב עם פרשת עקב אשר מלאה בשבח על טובה ויופיה של הארץ הטובה הזאת, ועל חיבור הברכה והקדושה שמתאחד בארץ ישראל.

אני רוצה הפעם לגעת בפסוקים יסודיים שהרמח"ל ב'מסילת ישרים' הביא כתמצית חובת האדם בעולמו:

"ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך, כי אם ליראה את ה' אלוקיך, ללכת בכל דרכיו, ולאהבה אותו, ולעבוד את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך, לשמור את מצוות ה' ואת חקותיו אשר אנוכי מצווך היום לטוב לך, הן לה' אלוקיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה, רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים כיום הזה"

ומבאר הרמח"ל:

"כאן כלל כל חלקי שלמות העבודה הנרצית לשמו יתברך, והם:

  • היראה
  • ההליכה בדרכיו
  • האהבה
  • שלמות הלב
  • ושמירת כל המצות

היראה היא יראת רוממותו יתברך, שיירא מלפניו כמו שיירא מלפני מלך גדול ונורא, ויבוש מגדולתו על כל תנועה שהוא בא להתנועע, כל שכן בדברו לפניו בתפלה או בעסקו בתורתו.

ההליכה בדרכיו כולל כל ענין יושר המדות ותקונם. והוא מה שביארו ז"ל (שבת קלג ב): "מה הוא רחום אף אתה רחום וכו'". וכלל כל זה, שינהג האדם כל מדותיו וכל מיני פעולותיו על פי היושר והמוסר…

האהבה שיהיה נקבע בלב האדם אהבה אליו יתברך עד שתתעורר נפשו לעשות נחת רוח לפניו, כמו שלבו מתעורר לעשות נחת רוח לאביו ולאמו, ויצטער אם חסר זה מצדו או מאחרים, ויקנא על זה וישמח שמחה רבה בעשותו דבר מזה.

שלמות הלב הוא שתהיה העבודה לפניו יתברך בטוהר הכוונה, דהיינו לתכלית עבודתו בלבד ולא לשום פנייה אחרת. ונכלל בזה שיהיה שלם בעבודה, ולא כפוסח על שתי הסעיפים או כעושה מצות אנשים מלומדה, אלא שיהיה כל לבו נתון לזה.

שמירת כל המצוות כמשמעו, דהינו: שמירת כל המצות כלן בכל דקדוקיהן ותנאיהן".

וכבר הקשתה הגמרא – שהמילים 'ועתה מה ה' אלוקיך שואל מעמך, כי אם…', ורשימת הבקשות הגדולה והכוללת שה' מבקש מאיתנו לא הולמות, כי המשמעות הפשוטה של המילים 'ועתה מה ה' אלוקיך שואל מעמך, כי אם…', היא שהקב"ה לא מבקש מאיתנו הרבה אלא רק… ואז מופיעה רשימת דרישות שכוללת ומקיפה את כל חיינו, המעשייים, הריגשיים, התודעתיים, חיינו החיצוניים והפנימיים, בקיצור: הכול!

תשובות שונות לקושיה זו, אך הן לא התיישבו בליבי עד שראיתי את דבריו של צביקי פורת, אחיו של הרב חנן פורת זצ"ל, בספר הנפלא 'מעט מן האור'. וניכרים דברי אמת.

"אך הנה עיון נוסף בפסוקים אלה בהקשרם הרחב, מעלה לדעתנו פירוש שונה לצמד המילים "כִּי אִם", לא במשמעות הממעיטה את ערך הדרישה, אלא אדרבה כתביעה נחרצת מצד ה' א-לוקי ישראל התובע מעמו ליראה ולאהבה אותו ורק אותו.

להבהרת נקודה זו עלינו לבחון באופן מדוקדק את הביטוי "כִּי אִם" בהופעותיו השונות בלשון המקרא.

פעמים רבות אין משמעותו של ביטוי זה: 'רק זה בסך הכל ותו לא' – כלשון הרווחת כיום בפינו, אלא אדרבה במשמעות טוטאלית: 'זה ודווקא זה ואין זולתו'.

להמחשת הדברים הבה נביא מספר דוגמאות:

א. בספר בראשית (ט"ו, ה') מבטיח ריבון העולמים לאברהם אבינו החרד שמא יישאר ערירי וזר יירשנו:

"והנה דבר ה' אליו לאמור: לא יירשך זה כי אם אשר יצא יצא ממעיך הוא יירשך". לאמור: בנך – ודווקא בנך אשר יצא ממעיך הוא יירשך.

ב. יעקב אומר למלאך הנאבק עמו לאחר שניצחו: "לא אשלחך כי אם ברכתני" (בראשית ל"ב, כ"ז)

דהיינו: לא אשלחך אלא רק לאחר שתברכני.

ג. התורה מצווה על ישראל לאכול את קרבן הפסח בדרך מסוימת: "אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים

כי אם צלי אש" (שמות י"ב, ט') הווי אומר: דווקא צלי אש – כך ולא אחרת.

ד. אחאב מלך ישראל מתריס כנגד אליהו הנביא:"האתה זה עוכר ישראל?"

וכתגובה לכך עונה אליהו: "לא עכרתי את ישראל כי אם אתה ובית אביך בעזבכם את מצוות ה' " (מלכים א' י"ח, י"ח) לאמור: אתם, ודווקא אתם נושאים באחריות ואין זולתכם.

. . .

לאור תובנה זו עלינו לקרוא את הפסוקים בהדגש שונה:

"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱ-לוֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ. כִּי אִם (=אלא דווקא) לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ-לוֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת ה'אֱ-לוֹהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. לִשְׁמֹר אֶת מִצְו‍ֹת ה' וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ".

כלומר במרכז הדברים עומדת הדרישה מעם ישראל, לירא, לאהוב ולעבוד את ה' לבדו בבחינת: "הוא א-לוהינו אין עוד, אמת מלכנו אפס זולתו". ותביעה זו, שלא להתמסר לדבר אחר כי אם – ליראה את ה' דומה אפוא לתביעה בשני הדברות הראשונים, בהם נגלה ה' לישראל במישרין וציווה עליהם: "אנוכי ה' א-לוהיך… לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני…".

על פי פרשנות זו מתבארים ומתקשרים יפה גם הפסוקים בהמשך:

"הֵן לה' אֱ-לוֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ".

ובכל זאת:

"רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק ה' לְאַהֲבָה אוֹתָם וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם בָּכֶם מִכָּל הָעַמִּים כַּיּוֹם הַזֶּה".

ועל כן:

"את ה' אֱ-לוֹהֶיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ".

יש כאן דרישה להדדיות. אני – אומר ה' – בחרתי בכם מכל העמים ולכם נתונה אהבתי. על כן גם אתם מצדכם, נדרשים ליראה ולאהבה אותי ורק אותי. ובכן "כי אם" אינו דבר קטן אלא דבר גדול ומשמעותו מסירות מלאה – זה הכל!"

הקב"ה אומר לנו: אני רוצה אותך, את כל חייך, את כל אישיותך ומהותך, אני רוצה שהקשר ביני ובניכם יהיה מה שממלא את כל רגשותיך ומחשבותיך.

אלא שאי אפשר לעצור כאן וצריך להביא את דברי הרמב"ן על פסוקים אלו שמדגיש:

"'מה ה' אלוהיך שואל מעמך' – נמשך אל 'לטוב לך', יאמר איננו שואל מעמך דבר שיהיה לצרכו, אלא לצורכך, כטעם 'אם צדקת מה תיתן לו' (איוב לה ז), רק הכול הוא לטוב לך' ואמר הטעם 'כי לה' אלוהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה' –  וכולם נותנים כבוד לשמו איננו צריך לך, 'רק באבותיך חשק ויבחר בזרעם אחריהם מכל העמים'"

כלומר, הקב"ה רוצה אותך, כי זה הטוב הגדול ביותר, אין טובה גדולה מזו, אין ברכה ושמחה גדולה מזו!

אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו!

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן