חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

פרשת קורח – הקנאה

חז"ל מלמדים אותנו שמה שהביא את קורח לטעותו היה מידת הקנאה.

מידת הקנאה היא שאדם מרגיש שייך למשהו שמחוצה לו. לכן יש קנאה רעה שאדם מקנא בחבריו, ורוצה שיהיו לו דברים שיש להם: קניינים, תכונות, כשרונות וכו'. ויש קנאה טובה – 'קנאת סופרים תרבה חוכמה' – שאדם מרגיש שהוא שייך למידות טובות, ללימוד התורה, לידיעת התורה, למעשים טובים ומקנא, זוהי קנאה טובה כי אכן האדם שייך לכך. כל אדם צריך לומר 'מתי יגיעו מעשיי למעשה אבותי אברהם, יצחק ויעקב.

ויש קנאה עליונה, שהאדם מקנא לה', הוא מרגיש שקידוש שם שמיים הוא עניינו, הוא שייך לו, וממילא לוחם באנשים שפוגעים בקידוש ה' בעולם כפי שלוחם במי שפוגע בו. ה'מסילת ישרים' כולל את הקנאה העליונה הזאת, כחלק מאהבת ה', כי האוהב חש שהוא ואהבתו הם אחד (אהב"ה=אח"ד), וממילא מי שאוהב ה' הוא המקנא לה', שחש שכבוד שמיים שייך לו.

הקנאה הראשונה הייתה קנאת הנחש לאדם. הנחש רצה להגיע למדרגת האדם, ועורר גם בחווה את הקנאה באלוקים: "והייתם כאלוקים". ואכן אנו שייכים לאלוקים, לקידוש ה' בעולם, אבל חס וחלילה לחשוב שאנו אלוקים, ללא גבולות, חס וחלילה לחשוב שאנו הקובעים והמחליטים. לאחר מכן הייתה את קנאתו של קין (שנקרא על שם הקנאה) להבל, ממנה לומדים שקנאה יכולה להביא לחטא הנורא של רצח. קנאה יכולה להביא לכך שכן אם פלוני מרגיש שהוא אמור להיות במקום של אלמוני, הרי שהאלמוני תופס את מקומו, ולכן פלוני מסלק אותו ממקומו…

קנאה שייכת למילה קניין, כי המקנא בעצם רוצה לקנות, לנכס ולרכוש משהו שאיננו אצלו. עניינו של קין היה לקנות, לרכוש ולהשתלט. כשחווה יולדת את קין היא אומרת: 'קניתי איש את ה", ובמפרשים מצאנו שני פירושים עיקריים שמתחברים זה לזה: האחד, עכשיו קניתי איש עם ה', ונעשיתי שותפה במעשה בראשית. השני, קניתי אדם שיש לו כוחות אלוקיים. שני הפירושים נכונים, אך בשניהם יש מקום לטעויות גדולות, שיובילו את האדם השותף בעל הכוחות לחשוב שהוא בעל הכוחות ולאבד את הענווה.

כל הקנאה הרעה נובעת מחסרון אמונה וגאווה, שהאדם חושב שהקב"ה לא חילק את הברכה והשפע בצורה נכונה, ויש דברים ששייכים לו ונמצאים אצל אחרים ולכן הוא מקנא בהם. כלשונו הנפלאה של האורחות צדיקים:

"הקנאה באה מגריעות הנפש. אם הוא מקנא ביופיו של אדם, או בגבורתו, או בעשרו, הרי אינו חפץ במה שגזר הבורא יתברך. וזה דומה לעבד שיש לו תלונות על מעשה אדוניו ואינו מתרצה בענייני אדוניו – אין זה עבד נאמן. וכל שכן שאין להתרעם על הבורא יתברך, אשר כל מעשיו ישרים ונכוחים, שאין להרהר אחריו".

'רקב עצמות קנאה'- כשאדם מקנא הוא נרקב ומתפורר. כיוון שאינו רוצה את מקומו, ורוצה מקום אחר שאיננו שלו, הוא מאבד את מקומו, מאבד את עצמיותו, עצמותיו נרקבות ומתפוררות, כדברי חז"ל:

"וכן מצינו בנחש הקדמוני, שנתן עיניו במה שאינו ראוי לו, מה שביקש לא נתנו לו, ומה שבידו נטלוהו ממנו; אמר הקב"ה: אני אמרתי יהא מלך על כל בהמה וחיה, ועכשיו ארור הוא מכל הבהמה ומכל חית השדה…וכן מצינו בקין, וקרח, ובלעם, ודואג, ואחיתופל, וגחזי, ואבשלום, ואדוניהו, ועוזיהו, והמן, שנתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם, מה שביקשו לא ניתן להם, ומה שבידם נטלוהו מהם".

המקנא לא רואה את הטוב שבו, לא רואה כמה טוב הקב"ה נתן לו. לקרח לא היה חסר כמעט דבר בחיים, הוא היה עשיר גדול, חכם ופיקח, ממשפחה מיוחסת, מבני קהת, ואם לא די בכך הרי שהוא גם קיבל את התפקיד החשוב ביותר שלוי יכול לקבל, לשאת את ארון הברית על כתפיו. היה לו מעמד ציבורי, כלכלי ואישי. אבל כשיש לאדם קנאה, הוא שוכח את כל מה שיש לו. הוא מזניח את עצמו, את מעלותיו, כישרונותיו, תפקידיו ויעודו. עיניו נשואות אל משהו אחר, זר, אל משהו שהוא לא הוא. במקום להוציא לפועל את אופיו ואישיותו, הוא שואל את עצמו, למה הוא לא כהן? ולמה הוא לא נשיא? לכל אחד ואחד מאתנו הקב"ה נתן כישורים מיוחדים, תפקיד מסוים. הקנאה – אותה קנאה שמשכיחה מאתנו את מי שאנחנו, אותה קנאה שמשכיחה את מה שנדרש מאתנו – מעבירה את האדם על דעתו, ומוציאה אותו מן העולם. כשאדם מקנא הוא שומט את הקרקע מתחת לרגליו ומאבד את מקומו, וזו הסיבה שהאדמה פוערת את פיה ובולעת את קורח וכל עדתו.

הקנאה הטובה היא קנאה בדרך טובה ובמעשים טובים, ולא בתכונות, כישרונות וקניינים חיצוניים שיש לאדם – "אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום", לא לקנאות באנשים חסרים, אלא לקנא לדרך, למהות. קנאת הסופרים מרבה חכמה, כי היא מכוונת לעשיית טוב, ולא לקניינים חיצוניים.

כדברי מדרש שוחר טוב (הביאו האורחות צדיקים):

"אילולי שקינא אברהם לא היה קונה שמים וארץ. ואימתי קינא? כשאמר למלכי צדק: כיצד יצאת מן התיבה? אמר לו: בצדקה שהיינו עושים שם. אמר לו: וכי מה צדקה היה לכם לעשות בתיבה? וכי עניים היו שם? והלא לא היו שם אלא נח ובניו, ועם מי הייתם עושים צדקה? אמר לו: עם הבהמה וחיה ועוף, לא היינו ישנים אלא נותנים היינו לפני זה ולפני זה כל הלילה. אותה שעה אמר אברהם: ומה אלו, אילולי שעשו צדקה עם בהמה וחיה ועוף לא היו יוצאים, וכיון שעשו צדקה יצאו – ואני אם אעשה צדקה עם בני אדם שהם בצלמו של הקב"ה, על אחת כמה וכמה! אותה שעה (בראשית כא לג): "ויטע אשל בבאר שבע": אכילה שתיה לויה".

שאדם מתקנא בדרך ובמהות, שמרגיש שייכות לדרך ה' הוא פועל בכוחותיו, ללכת בדרך הטובה, תוך תשומת לב ועין טובה על המתנות שקיבל מהקב"ה.

יהי רצון שנזכה לשמוח מאד בחלקנו, ולהיות שייכים בכל ליבנו לקידוש ה' בארץ!

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן