חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

פורים

שלום ! מהו טווח השעות של סעודת פורים ? האם ואיך קשור לשעות של מנחה גדולה ? במידה ומשנה, אנחנו אשכנזים נוסח ספרד. תודה, פורים שמח ! נפתלי 052-5773565

פניני הלכה זמנים פרק טז (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה):

יג – זמן הסעודה

מנהג רוב ישראל לקיים את סעודת הפורים אחר הצהרים, אחר תפילת מנחה. מפני שעד הצהרים עוסקים במשלוח מנות איש לרעהו ובמתנות לאביונים, ומהדרים בהבעת אהבה וידידות כלפי בני המשפחה והחברים. ובצהרים, נכון להקדים להתפלל מנחה לפני הסעודה, שאם יתחילו בסעודה לפני שיתפללו מנחה, יש חשש שלא יוכלו להתפלל אח"כ מנחה מפני השיכרות.

ויש מאחרים מאוד ומתחילים את הסעודה סמוך לשקיעת החמה, ואת רוב הסעודה מקיימים בלילה. ורבים הקשו עליהם, שהרי המצווה לקיים את הסעודה בפורים, ואילו אחר צאת הכוכבים כבר מתחיל היום הבא. ויש שהשיבו שהכל הולך אחר ההתחלה, וכיוון שהתחילו את הסעודה בפורים, גם ההמשך שבלילה נחשב לסעודת פורים. וכן הדין לעניין ברכת המזון, שאם התחילו את הסעודה ביום וסיימוה מאוחר בלילה, אומרים 'על הנסים' בברכת המזון. ועוד, שגם במוצאי פורים של י"ד עדיין ראוי לשמוח, שאז מתחיל פורים של מוקפים. אולם לכתחילה נכון להתחיל את הסעודה בעוד היום גדול, ואם ימשיכו בסעודה גם אחר צאת הכוכבים, לא יפסידו, מפני שאת עיקר הסעודה קיימו ביום.

ויש אומרים, שעדיף להזדרז ולקיים את הסעודה בבוקר, וכך גם מי שישתכר יוכל להתפכח מיינו עד מנחה. אבל המנהג הרווח לקיים את הסעודה אחר הצהרים.[1]

טוב לעסוק בתורה לפני הסעודה, שנאמר (אסתר ח, טז): "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה", דרשו חכמים: אורה היא תורה, ומתוך לימוד התורה אפשר להגיע לשמחה השלימה (רמ"א תרצה, ב).

מי שיודע שאם ישתכר ייתכן שלא יוכל אח"כ להתפלל מנחה או ערבית, לדעת רבים לא ישתכר (ח"א, באו"ה). אולם מרן הרב קוק זצ"ל כתב, שהשותה בפורים הרי הוא עוסק במצווה, והעוסק במצווה אחת פטור ממצווה אחרת (אורח משפט השמטות ז).

[1]. ההסבר למנהג המתחילים לסעוד סמוך לשקיעה מובא בתה"ד קמ, אמנם רבותיו והוא נהגו לסעוד בשחרית. והשל"ה עודד לקיים את הסעודה דווקא בבוקר, וכך נהג הגר"א, וכך מנהג רש"ש עפ"י הקבלה (כה"ח כג). ורמ"א תרצה, ב, כתב עפ"י מהרי"ל, שעדיף לסעוד אחר מנחה גדולה, וכך ההדרכה המקובלת, וכן נוהגים רבים. ויש נוהגים להתחיל את הסעודה סמוך לערב, וגם בין האחרונים יש שנהגו כך. ואם הוא ליל ט"ו ממילא יש מצווה לשמוח בשני הימים (רמ"א תרצה, ב, ומ"ב טז). אולם גם בירושלים יש נוהגים להאריך בסעודה במוצאי פורים. והסברה שהכל הולך אחר ההתחלה. ועוד שעפ"י ר"ן אין איסור 'ולא יעבור' על מצוות המעשה של פורים, אלא רק על מקרא מגילה, ולכן בפורים המשולש מקיימים את הסעודה ביום ראשון שהוא ט"ז, ואם כן אפשר להמשיך במצוות הסעודה בלילה.

 

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-18 13:56:07

עניה לטלפון בשבת

שלום הרב. אני עובד בבית חולים ככח עזר, ואני עושה משמרות גם בשבת (אני מגיע ברגל לבית החולים). ריציתי לדעת האם מותר לי לענות לשיחת טלפון בשבת מהאחראית שלי במקרה שיש לה פאנצ'ר (חסר איש צוות בגלל בלת"ם) כדי לקרוא לי לבוא למשמרת בשבת?

אם יש בזה צד של פיקוח נפש, ואני מעריך שזו המציאות בבתי חולים – ודאי מותר. אם זה רק עניין של עזרה לחולים – גם מותר, שהרי אתה עונה לטלפון בשינוי, והתירו חכמים את איסוריהם במקום חולי.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-18 16:55:03

כלאיים

שתלתי חסה באדנית והשתמשתי באדמה מקומפוסטר שלי. לאחר השקיה יצרו נבטים של דלורית ועגבניות ליד החסה , ממש אחד ליד השני,כנראה מגרעינים שהיו באדמה מהקופוסטר. העברתי את החסה למקום אחר, אך עדיין נשארו עגבניות ודלורית במרחק של סנטימטר אחד מהשני. מה עושים? ועוד שאלה, יש לי בגינה שום, תרד, פטרוזיליה בכמויות קטנות ואני אוהבת לקטף כל יום מעט. כל יום צריך להפריש תרומות ומעשרות מחדש? אני גרה באזור בו הברכה היא בספק, אשל הנשיא, ליד באר שבע. תודה רבה . אם אני אוכלת בחוץ ומוסיפה עלים לסלט, אפשר בלי להפריש ?

א. צריך להוציא אחד מהם ולשתול אותו במקום אחר.

ב. לכתחילה לא מפרישים מהתלוש על המחובר. לכן צריך כל פעם להפריש מחדש בברכה, שכן על פי המבואר בפניני הלכה כשרות, כל המקומות בארץ ישראל שנמצאים בריבונות ישראל, חייבים בתרומות ומעשרות בלא שום ספק.

ג. אכילה בחוץ בתוך הסלט ללא הפרשה אסורה. ההיתר הוא רק לקטוף ולאכול בכל פעם רק פרי אחד שנאכל בבת אחת, כגון ענב אחד או תאנה אחת. אבל אם יקטוף שני ענבים, או פרי שאין אוכלים אותו בבת אחת, כתפוח או תאנה גדולה, אסור לאכול מהם לפני הפרשת תרו"מ.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-14 13:37:31

צניעות

רציתי לדעת עד איפה נחשב הצאור למקום מגולה ומאיפה אסור לראותו אם אפשר בבקשה מקורות לעיון תודה רבה פורים שמח

אין לזה גדר מוחלט, אלא הכלל בזה הוא לפי איך שנוהגות הנשים הצנועות, כלומר לא פתוח מידי.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-17 11:14:40

יש לך שאלה?

פרשת צו, שבת הגדול ופסח – החירות

עניינו של חג הפסח הוא יציאת מצרים, יציאה לחירות. לכן כינו חז"ל זמן זה: "זמן חירותנו", וכפי שכותב הרב חרל"פ בהקדמה להגדה:

"חג הפסח, זמן חרותנו, הוא הזמן אשר בו משתחררים מכל עבדות, כי מצרים הייתה היסוד והשורש של כל מיני העבדות שבעולם "בית עבדים", וכל הלחץ אשר ישראל נלחצים ממי שהוא הוא שורש פורה ראש ולענה ממצרים…

בחג המצות הכול משתחרר, הן הכלל והן הפרט. כל אחד מישראל גם אשר נמצא בכל השנה איננו זוכה להיות נגאל ממיני העבדות שונים – בחג הקדוש הזה הנהו משתחרר לגמרי, וכל היודע להיות מקשיב אמת לימים האלה מוצל הוא מכל מיני לחץ ושיעבוד והוא לקוח ומשועבד להשי"ת, שהוא האושר היותר גדול והחירות היותר נמרצה וזוכה להגיע למדריגת עבד ה'".

וננסה להתבונן בכמה צדדים בענייני החג ולראות איך מתבטאת החירות בכל צד ועניין, ונעשה זאת דרך שלושת המושגים המרכזיים של פסח: פסח, מצה ומרור, שהם כה מרכזיים עד ש"רבן גמליאל אומר: כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הן: פסח, מצה ומרור".

פסח

"פֶּסַח שֶׁהָיוּ אֲבוֹתֵינוּ אוֹכְלִים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַ ה', אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם, וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל, וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְּׁתַּחֲווּ".

יש בדברים אלו כמה רמות של חירות:

הרמה הראשונה היא השחרור מהתרבות הגויים. אנו שונים, איננו חלק מהאומות. הקב"ה מבדיל ביננו לבינם. אנו צריכים להשתחרר מהאופנות שלהם, מהתרבות שלהם, מהנחות הייסוד שלהם, מסדר היום שלהם. אנו שונים ואחרים, משוחררים מהנורמות המקובלות.

הרמה השנייה היא מה שחז"ל מגלים לנו, שעם ישראל לא היו ראויים מצד מעשיהם לגאולה, והקב"ה גאלנו מאהבתו האינסופית אותנו – אהבה שלא תלויה בדבר. זו חירות עצומה שאהבת ה' אותנו אינה תלויה בעבר, אינה תלויה במה שעשינו או לא עשינו, אלא תלויה באהבת ה' אותנו, וברצוננו להתקשר אליו יתברך.

השם משמואל אומר שביציאת מצרים הקב"ה דילג על הפתח. כל השנה הקב"ה אומר לנו: "פיתחו לי פתח כפתחו של מחט ואפתח לכם פתח כפיתחו של אולם", אבל בפסח הקב"ה מדלג על הפתח ואומר 'איני צריך את הפתח שלכם (את המעשים שלכם). אני מדלג על זה. רק תרצו!'.

האהבה שאינה תלויה בדבר שהקב"ה אוהב אותנו, מאפשרת גם לנו לאהוב אהבה שאינה תלויה בדבר וזוהי חירות. האהבה שלנו לא תלויה במה יעשו אחרים, היא עצמית ומשוחררת ואוהבת ללא גבול.

מצה

המצה היא הדבר עצמו, התמצית והמיצוי. המצה מייצגת את השחרור מכל הדברים המיותרים שעוטפים אותנו. הרב חרל"פ כותב בעניין זה:

"מצוות אכילת מצה מרחיקה את האדם מכול מיני התעוררות והתפעלויות אנושיות, תאווה וכל מידה רעה, והיא מעמידה אותו על ההרגש היותר נעלה, להרגיש השי"ת עמוק עמוק בקרב כליותיו ולבבו, שלא לעשות בר גדול וקטן נגד רצונו ית"ש, להיות עבד לה' יתברך ולא עבד לעבדים".

האדם מלא ברצונות ורגשות דמיוניים שמשעבדים אותו. הוא לא יוכל להיות שמח אם לא יהיה לו את הרכב הזה, אם לא יצא לחופשה הזאת, אם לא יהיה לו את המאכלים האלה, אם לא יזכה להערכה מפלוני… אנשים משועבדים לאיכות וסגנון החיים שהם "חייבים", לתדמית שלהם, לפידבק שהם מקבלים.

לאכול מצה זה להשתחרר מכל הדברים הדמיוניים מכל החיובים והצרכים המדומים, ולהגיע לדברים האמיתיים, שתלויים בנו – לשמחה, לאהבה ולאמונה, שלא תלויים באף אחד אלא בליבנו. מצה מתבטאת את השחרור מכל השיעבודים והלחצים.

מרור

גם המרור מבטא חירות, כי אדם בן חורין יודע לוותר ולהתאמץ בהווה כדי להגיע ולבנות עתיד. מי שלא יכול לאכול קצת מרור בדרך הוא משועבד, הוא לעולם לא יצא ממקומו, כי יציאה היא תמיד מצריכה קצת מרירות, קצת אי נוחות, כאבי גדילה – כאבי לידה. רק מי שיודע לאכול מרור יזכה לצאת לחירות.

צריך להשקיע בהריון ובלידה (מרור), צריך להשקיע בחינוך (כורך – מרור ומצה יחד), כדי לזכות בעתיד לראות את הפירות, לראות משפחות מפוארות שקמות מבניך ובנותיך. צריך לוותר על ההנאה העכשווית כדי לחסוך ולהגיע לעצמאות כלכלית, צריך לוותר על העוגה כדי לבנות בריאות לטווח ארוך ולחיות בשמחה ואנרגיה לאורך ימים ושנים – זוהי החירות של המרור.

 

איני יכול לסיים כאן בלי התייחסות קטנה לפרשה השבוע, הפרשה פותחת במילים: "צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העלה הוא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ואש המזבח תוקד בו". עניינה של המילה 'צו' הוא זירוז. גם בפסח אנו נחפזים ומזרזים. היכולת לפעול בזריזות, לא להחמיץ את השעה והזמן, לא לפספס את הזמן, היא משמעות הלשון 'צו': "צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קורבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו", ורש"י מבאר: "אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות אמר רבי שמעון: ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס". חלק מהחירות היא היכולת להשתחרר ממחשבות מעכבות, ממטען יתר ולפעול במהירות ובזריזות, להצליח לשחרר את הכסף שלנו למטרות טובות וקדושות. גם חסכנות יתר הם שיעבוד – שיעבוד לתאווה שיהיה כמה שיותר. בפסח אנו פועלים במהירות, משחררים את המטענים העודפים, ויכולים בחפזון להתקדם לגאולה.

יהי רצון שנזכה לחירות אמיתית פנימית וחיצונית!

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן