דבר תורה לפרשות ויקהל פקודי – בין בריאת העולם להקמת המשכן

בפרשת פקודי סוף סוף מלאכת המשכן הסתיימה, והקב"ה השרה את שכינתו, כפי שנאמר: "… וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן". מעניין לראות כי חז"ל השוו בין מעשה הבריאה לבין הקמת המשכן, כך שכל יום הושווה כנגד מלאכה אחרת, וכך נאמר:

"אמר ר' יעקב בר אסי: למה הוא אומר: "ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך" – בשביל ששקול כנגד בריאת העולם". בראשון כתיב: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" וכתיב "נוטה שמים כיריעה" ובמשכן – "ועשית יריעות עיזים". בשני "יהי רקיע" ואמור בהם הבדלה שנאמר: "ויהי מבדיל בין מים למים" ובמשכן כתיב: "והבדילה הפרוכת לכם". בשלישי כתיב מים, ובמשכן – "ועשית כיור… ונתת שמה מים". ברביעי – מאורות ובמשכן מנורה…. וכן בסוף הבריאה – "ויכולו השמים והארץ" ובמשכן "ויהי ביום כלות" "ויקדש אותו" – "ויקדש אותו".: (תנחומא פקודי)

כמובן עולה השאלה – מדוע בכלל להשוות בין שני הסיפורים?

דירה בתחתונים

יצירת השוואה מבקשת למצוא את הדומה והשונה בין שני עניינים לצורך הסקת מסקנה. חכמים מלמדים אותנו כי הרעיון והתכלית שעומדים מאחורי בריאת העולם הם בעצם מה שהביאו לידי הקמת המשכן.

אחת משאלות היסוד בבריאת העולם היא: מדוע בכלל נברא העולם? מה היה חסר לרבש"ע? וחז"ל מתרצים כי תכלית הבריאה היא "שהקב"ה התאווה לעשות לו דירה בתחתונים" (תנחומא נשא). כלומר, הקב"ה רצה לברוא עולם שמבחינה חיצונית הנוכחות האלוקית מוסתרת, ועל הברואים לחשוף את היסוד הרוחני בעולם, ולגלות את מציאות הבורא שקיימת תמיד.

באופן עמוק, יתברר כי קיימת אחדות אלוקית בעולם. אם חשבנו כי קיימים שני צדדים מפרדים שמנוגדים זה לזה – החומר והרוח, יש לחשוף כי הרוחניות הנסתרת קיימת בעומק החומריות, ואדרבא! החומר הוא הוא המרכבה לשכינה, באמצעותו היסוד הרוחני יכול להתגלות בעולם. כשם שנשמה ללא גוף אינה יכולה להתקיים בעולם הזה, כך כל דבר רוחני שאינו מתחבר לחומר אינו יכול בכלל להתקיים בעולם. כך גם המשכן וכליו שבנויים מחומר, כדוגמת: יריעות עיזים, כסף וזהב – משמשים כבסיס לגילוי הצד הרוחני בעולם.

יוצא למעשה, שיסוד בריאת העולם והמשכן חד הוא: לגלות שכינה בעולם. העולם נברא על מנת להתחיל את התהליך הרוחני של  "לעשות דירה בתחתונים", לגלות את הרוחניות בחומריות. והקמת המשכן מוציא לפועל את תכלית הבריאה. דבר זה מוסבר בחז"ל במדרש הבא:

"מן היום הראשון שברא הקדוש ברוך הוא את העולם נתאוה לדור עם בריותיו בתחתונים, ראה היאך כתיב בברית יום ראשון (בראשית א, ה): ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, יום ראשון אינו אומר, אלא יום אחד, וכשם שאמר יום אחד יאמר יום שנים יום שלשה, אלא למה אמר יום אחד, שעד שהקדוש ברוך הוא היה יחידי בעולמו נתאוה לדור עם בריותיו בתחתונים, לא עשה כן אלא כיון שהוקם המשכן והשרה בו הקדוש ברוך הוא שכינתו". (פסיקתא רבתי ז)

שתי ידיים מול יד אחת

חז"ל לא רק משווים את הבריאה למשכן, אלא גם מציינים כי מעלת המקדש היא יותר גבוהה ממעשה הבריאה! וכך נאמר:

רש"י (שירת הים) –  "חביב בית המקדש שהעולם נברא ביד אחת שנאמר: "אף ידי יסדה ארץ" ומקדש בשתי ידיים ("כוננו ידיך"). ואימתי יבנה בשתי ידיים? בזמן שה' ימלוך לעולם ועד – לעתיד לבא, שכל המלוכה שלו".

כלומר, קיימת מעלה אצל המקדש יותר מהבריאה כיוון שהפסוק מציין שהעולם נברא ביד אחת, ואילו המקדש (העתידי) יבנה בשתי ידיים. בכדי שנבין את עומק המדרש, שמציין את כמות הידיים, נביא את המדרש הבא:

"דרש בר קפרא: גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, דאילו במעשה שמים וארץ כתיב: "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים", ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב: "מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך" כתובות (ה'.)

גם במדרש הזה אנו נתקלים בציון הידיים אודות מעלתם של הצדיקים יותר ממעשה הבריאה בשימוש באותם פסוקים של השוואת המקדש והבריאה שראינו קודם לכן (!)

מכאן ניתן לגזור כי המקדש שראינו קודם לכן הוא בעצם מלאכת הצדיקים. והשימוש ב"יד אחת" מבטא את הפעולה משמיים לארץ, הקב"ה פועל בעולם – בבריאת העולם. ואילו השימוש "ב"שתי ידיים" הכוונה  – פעולה שלנו, בני האדם – המכונים צדיקים כיוון שמבקשים לחשוף את הרוחניות שבחול –  יחד עם הקב"ה ! שתי ידיים משולבות – האדם עם בוראו! "כוננו ידיך – ידך מלמעלה יחד עם ידך מלמטה – בנ"א האדם.

ברגע שהנבראים הם אלו שמקדמים את תכלית בריאת העולם, והם שותפים פעילים לעשות דירה לקב"ה בתחתונים – זוהי אכן מעלה יותר גבוהה מבריאת העולם שרק התחילה את התהליך.

יהי רצון שנזכה להיות מאותם הצדיקים שמשלבים פעולה עם הקב"ה להשגת תכלית העולם

שבת שלום

 

 

 

כתבות נוספות באתר:

מפגש בר מצווה לבוגרים

בוגר יקר, חוגגים השנה בר-מצווה לבן? הישיבה מזמינה אתכם עם חתן בר המצווה ליום של לימוד וחוויה לקראת קבלת עול מצוות. ביום

הרב גור

פרשת תולדות – ולאֹם מלאֹם יאמץ

בפרשת השבוע מתייצבים לנגד עינינו שני בנים, עשיו ויעקב – שני אנשים גדולים מאד, נכדים לגדול בענקים, בנים לזוג הקדוש והמופלא יצחק

דילוג לתוכן