'אחד מבני החבורה שמת' – לזכרו של הרב איתמר הי"ד

אין אפשרות לא להתייחס לאבל הכבד שאנו נמצאים בעקבות הירצחו של חברנו הרב איתמר בן גל הי"ד, והדברים הללו הם בעצם כפרשת השבוע שנמצאים אנו בתוכה בשבוע האחרון.

"אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אחד מן האחין שמת ידאגו כל האחין כולן. אחד מבני חבורה שמת – תדאג כל החבורה כולה; אמרי לה דמת גדול, ואמרי לה דמת קטן". (שבת ק"ה:)

חז"ל מלמדים אותנו כי קיים קשר בין פטירת אדם לבין המעגלים אליהן הוא היה קשור, המשפחה ('אחין') והקהילה ('החבורה'), כך שפטירת האדם צריכה להדאיג את אלו שנמצאים במעגלים אלו. ונחלקו החכמים בזהות הנפטר שמצריך את הדאגה: יש שאומרים שדווקא באדם גדול, ויש אומרים דווקא באדם קטן.
וצריך לברר:
– מהי בדיוק אותה הדאגה?
– מה זה אומר בפועל?

דאגה – סור מרע

המילה דאגה בעל משמעות של פחד וחשש, "אני דואג מ.. היינו "אני חושש מ…". אז ממה הם צריכים לחשוש?
רש"י מציין כי אם חלילה עלה המוות בחלוננו, מידת הדין מתוחה על קרובי הנפטר במעגלים השונים, ולכן הם צריכים לפחד מן המוות שחלילה יכולה להופיע שוב בקרבם. ולכן, יש אומרים שאם הנפטר הוא הגדול, דהיינו 'ראש הבית', אז יש לדאוג "הואיל ושלטה מדת הדין בראש הבית". ויש אומרים ההיפך, שיש לחשוש דווקא באדם קטן, כיוון 'שבקלקלה מתחילין מן הקטן'.

את דעה זו ניתן להסביר שאין מדובר כאן במשהו 'מיסטי', אלא זהותו של אדם אינה רק 'פרטית', אלא בין היתר היא אוסף של קשרים משפחתיים וחברתיים. כך, אם החליטו בית דין של מעלה על פטירת אדם זה, הם שיקללו את כל המאפיינים של אותו אדם. לפי זה, פטירת האדם מלמדת כי לא היה בכח המעגלים השונים להציל את אותו אדם מהגזרה.
יוצא למעשה, שלפי גישה זו על הקרובים לשוב בתשובה כמה שהם יכולים, על מנת למנוע את המגפה הבאה חלילה.

דאגה – עשה טוב

אך, ניתן גם לראות כי המילה דאגה הינה בעלת משמעות של טיפול, סידור והשגחה, כדוגמת: "הוא דאג לצרכי הסעודה". לפי זה, על בני החבורה להשגיח.. אך השאלה הבסיסית היא על מה??
לאדם יש משמעות בעולם, וכל זמן שהוא מכיר ומבטא אותה בחייו הוא מפיץ אור, אור רוחני, אור מוסרי , אור של "מעין העולם הבא" בבחינת "נר ה' נשמת אדם" ! ברגע שהאדם נלקח לבית עולמו, אורו כבה, וחושך מתפשט בעולם. לכן, על בני החבורה שהכירו את טיב הנפטר לנסות להשלים את החוסר שנוצר בעקבות המוות. למשל:

אותו נפטר דאג ללמד תורה בעולם? יש להשלים את החסר בכניסה לנעליו וללמד את השיעורים שלימד.
אותו נפטר דאג לגמילות חסדים? יש להשלים את החסר בכניסה לנעליו ולפעול את כמות החסדים שעשה.
אותו נפטר דאג לתת צדקה? יש להשלים את החסר בכניסה לנעליו, ולהשלים את הצדקה.
אותו נפטר דאג לחזק את ההתיישבות? יש להשלים את החסר בכניסה לנעליו ולתמוך בבניין הארץ.
וכן על זה הדרך.
בהקשר זה, נחלקו חכמים האם צריך לדאוג להשלים אצל ראש המשפחה או שמא אצל אדם קטן.

קידוש ה'

על אחת כמה וכמה, כפולה ומכופלת אם הנפטר נהרג על קדושת ה', קדושת העם והארץ. שלא רק בחייו הוא הפיץ את האור, אלא גם במותו התעלה לקדושת הכלל, והפך לקורבן כללי! ובחייו הקצרים הפיץ כל כך הרבה אור!!

מכאן, ניתן להבין את הכאב העצום בו אנו שרויים, ואת גודל האבדה למשפחה, לקהילה לעם ישראל.

כמה אור של תורה הפיץ הרב איתמר בחייו!
כמה גמ"ח פעל בהכנסת אורחים לבאי הישיבה והיישוב!
כמה צדקה תרם לבניין הישיבה ומפעליה!
כמה פעילות עשה לחזק את ההתיישבות בלב הארץ ביישוב הר ברכה!

ומה אנו נדרשים לעשות? לדאוג!
לדאוג – לפשפש במעשינו 'על מה היה לנו'.
לדאוג – לנסות להשלים את האור הגדול שהפיץ הרב איתמר בחייו ובמותו.

יהי רצון שנזכה אכן לדאוג דאגה שלמה, והירצחו של חברנו יהיה הקורבן האחרון על תקומת עם ישראל בארצו.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, ויקום לגורלו לקץ הימין.

אודות הרב יוגב כהן

הרב יוגב כהן, רב בישיבה. בוגר הישיבה, ובעל הסמכה לרב עיר מהרבנות הראשית, ובעל השכלה אקדמית בחינוך ובמשפטים. הוציא במסגרת מכון הר ברכה את פרי בכוריו 'תחת כנפי השכינה' המבאר את המהלך האמוני של מגילת רות. לימד וניהל את תלמוד התורה בישוב, וריכז את הוצאת ספרי ההיסטוריה של המכון לחינוך הממלכתי- דתי.