היום (חמישי, י"ט כסלו) חל יום פטירתו של הרב משה צבי נריה זצ"ל, ולכן דבר התורה יתבסס על דבריו הנפלאים, אשר נזכרו כאן לפני מספר שנים.
ב'על הניסים' של חנוכה יש עניין תמוה. תפילה זו היא הודאה, ולכן מובן סיפור הדברים "מימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול… ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם, רבת את ריבם, דנת את דינם… ולך עשית שם גדול בעולמך ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כיום הזה".
אולם, מה טיבו של ההמשך? "ואחר כך באו בניך ופינו את היכלך וטיהרו את מקדשך". ויותר מכן תמוה הסיום "וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול". זהו כבר לא מעשה ה' אלא מעשי האדם שבא וטיהר וקידש, ומה יש להודות על כך לקב"ה?
זאת ועוד, מדוע מזכירים כחלק מתפילת ההודאה ש"קבעו שמונת ימי חנוכה אלו"?
הרב נריה זצ"ל מסביר שחלק מהנס והפלא הוא שחשמונאים ידעו מה לעשות עם עצמם, ידעו לקבל את מה שהקב"ה נותן, ולתרגם את זה לשפת המעשים: לטהר את המקדש ולהקים את המלכות.
הנס והפלא היה שהחשמונאים שהבינו בני בינה, שהישועה גדולה מטילה עליהם חובות גדולים, וראשית החובה היא לא רק לקומם מחדש את המקדש, אלא גם להרחיב את תחום הקודש לכל הדורות והזמנים, ולכל המקומות, שכל בית ישראל יהפכו להיות נושאים את הקדושה המאירה. שלא רק בבית המקדש תאיר המנורה הקדושה, אלא גם על פתחי הבתים, ושמהבתים האור יתפשט לרחוב. שמונת ימי חנוכה אלו הינם סמל ומופת, חיזוק והתעוררות להארת האור האלוקי שיוסיף וילך בהשתדלותנו בכוח האלוקי שניתן לנו עוד ועוד.
בנוסף, קביעת יום טוב איננה דבר פשוט, בטח לא יום טוב בו מברכים בשם ומלכות 'אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של חנוכה' (כפי שחז"ל, במסכת שבת, תמהים בתחילת סוגיית חנוכה). קביעה כזו דורשת אומץ, אחריות וסמכות, אולם גם מצריכה את הסכמת רוב העם והתפשטות התקנה בכל המקומות והדורות.
וזהו עוד חלק בסייעתא דשמיא שאנו מודים עליו, שהעם הצליח להבין את גודל השעה, גודל הנס ואת החשיבות לקבוע את הדבר לדורות.
בדורנו אנו יודעים כמה סייעתא דשמיא דרושה כדי שעם ישראל יקלוט ויבין את ניסי ה' ועד כמה קשה לעם ישראל לקבל את המתנה האלוקית האדירה שהגיעה דרך גבורת לוחמינו ומסירותם במלחמת השחרור, במלחמת ששת הימים ובשאר מלחמות ישראל.
לכן, השמחה, ואולי אפשר אפילו לומר שיאה של השמחה, הוא ביכולת של בית חשמונאי לנצל את השעה ואת הרגע להתקין תקנות ולקבוע מסמרות לדורות, הן בקביעת יום טוב והן (כפי שחז"ל אומרים) בקביעת כל יסודות תורה שבעל פה, שנקבעו בדורות אלה.
וזוהי גם משימתנו, לדעת לנצל כל התחדשות כדי לקדם את תהליך גאולתנו, לא לפספס ולא לוותר על הזדמנויות שנקרות בדרכנו.
אפשר לומר שזוהי גם דרכו של יוסף הצדיק, שבכל מקום ומקום בו הוא נמצא, הוא יודע לעשות ולפעול.
רבים דנים בשאלה מדוע יוסף סיפר לאחיו את החלומות, וכי לא הבין שהדבר עלול לגרום לכך שישנאו אותו (כפי שאכן קרה…), והרי יוסף חכם ונבון, בקיא בעולם, בחיים ובנפש האדם (כפי שרואים מהמשך חייו)?
אלא שיוסף הבין שאם נזדמנו לו חלומות כאלה, זה דורש ממנו פעולה ועבודה, זה דורש ממנו לקחת מנהיגות ולהוביל. וכדי שהאחים יקבלו את מנהיגותו הוא מספר להם את החלום. ואכן, בסופו של דבר סיפור החלום הוביל להגשמתו.
יהי רצון שנדע בימי חנוכה אלו להמשיך להאיר ולהפיץ את האור, לראות ולהבין את מעשי ה' עימנו, ולדעת לפעול עם אל בעוז, בחוכמה, בגבורה ובבינה. ולקבוע סדרי חיים שיגרמו לאור להיות מוסיף והולך.
וראויים הדברים לרב נריה זצ"ל שאמרם. ראויים הם הדברים למי שידע להפיץ את האור ולהאיר אותו, לקבוע מוסדות חינוך בבחינת 'קבעום ועשאום' ולתת כלים גדולים וחשובים בכדי שהאור, אור תורת הרב קוק, אור הגאולה, אור ה', ימשיך להאיר לדורות.