אנו מוצאים שקניין מערת המכפלה מקבל מקום רחב מאד בפרשה.
כמעט פרק שלם מקדישה התורה לקניין מערת המכפלה, מדוע הדבר כל כך משמעותי? למה הדגש הוא על הקניין?
כאשר מתבוננים בדברי המפרשים במקום הדברים מתעצמים עוד יותר, וכך כותב רבינו בחיי:
"ויש בפרשה זו ח' פעמים בני חת, ואחד בסוף הסדרה: (בראשית כה, י) "השדה אשר קנה אברהם מאת בני חת", ואחד בסוף הספר בענין יעקב: (בראשית מט, לב) "מקנה השדה והמערה אשר בו מאת בני חת", הרי י'. ונראה כי זכות גדול לבני חת שהודו למקום הקבורה שיהיו נזכרים בתורה עשרה פעמים בקבורת כל האבות. ואמרו במדרש: (ב"ר נח, יד) כמה דיואות משתפכין וכמה קולמוסין משתברין לכתוב י' פעמים בתורה "בני חת", כנגד י' הדברות, וללמדך שכל המברר מקחו של צדיק כאילו מקיים עשרת הדברות"
"ואף על פי שישראל בכניסתן לארץ לקחו רובה לפי חרב, מצינו שלשה מקומות שהיו מעולים מכל שאר המקומות, אשר באו לידם על ידי קניית כסף, ואלו הן: חברון, והר גריזים והר עיבל, והר המוריה. חברון, הוא שכתוב כאן לאברהם למקנה, וכתיב: השדה אשר קנה אברהם וגו'. הר גריזים והר עיבל, ששם כרתנו ברית וקבלנו עלינו התורה באלה…"
יש קדושה מיוחדת בחברון, וכאשר יש קדושה מיוחדת הביטוי הוא קניין, בוודאי שכל ארץ ישראל מקודשת, כפי שכותב רבינו בחיי על הביטוי אלוקי הארץ:
"ואלהי הארץ – אל תתמה אם הזכיר אברהם "אלהי הארץ", לפי שבארץ כנען היה כשהשביע את העבד, והכתובים מיחסים האלהות תמיד על אומה מיוחדת ועל ארץ מיוחדת, והוא שכתוב: (שמות ה, א) "אלהי ישראל", אלהי ירושלים, זהו: (דברי הימים – ב לב, יט) "וידברו אל אלהי ירושלים כעל אלהי עמי הארץ", ולא מצינו בכל הכתובים שיתיחס השם יתברך בשאר האומות ולא בשאר הארצות, לפי שהארץ הקדושה היא נחלת ה' ביחוד, וע"כ הזכיר אברהם שם "אלהי הארץ" כי שם היה, ואלו היה חוצה לארץ לא היה מזכיר זה, וע"כ אמר בסמוך: ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי, ולא הזכיר אלהי הארץ, מפני שהזכיר בית אביו וארץ מולדתו שהם בחוצה לארץ והיו עובדי ע"ז, וע"כ לא הזכיר כן, כי לא רצה אברהם לשום דברתו כי אם לאלהים עליון, לא לאלהי חוצה לארץ, וזה מאמרם ז"ל: (כתובות קי ב) כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר: (שמואל – א כו, יט) "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים".
אם כן, מה העניין המיוחד בחברון? מה העניין החשוב כל כך בקניין?
כדאי לציין שחברון לא הייתה איזור פורה ומשובח, במידה מסויימת להיפך כדברי המדרשים: "שאין לך טרשים (אבנים גדולות המונעות מלעבד את האדמה) בארץ ישראל יותר מחברון, לפיכך הקצוה לקברות מתים", "וחברון פסולתה של ארץ ישראל", ואעפ"כ מערת המכפלה היא המקום הראשון שנקנה בא"י, היא המקום שבו הלכו המרגלים בדרכם לבדוק את הארץ, והיא במידה מסויימת המקום שבו נחלקו המרגלים לשני חלקים, יהושע וכלב ולעומתם עשרת המרגלים: "ויעלו זה בנגב ויבוא עד חברון…", כלב הוא העולה לחברון להתחבר לאבות, כלב רואה את רוח האבות העולה מחברון, ומה רואים שאר המרגלים? אנו רואים זאת בטענות שלהם מדוע לא לעלות לארץ, שאחת הטענות המרכזיות הייתה "ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו…אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאד וגם ילידי הענק ראינו שם", הם רואים שם ילידי ענק, חברון מעוררת בהם פחד.
וננסה להסביר את הדברים, הקניין הוא צורך אנושי בסיסי, שמבטא את הצורך של האדם להיות מחובר אל העולם, להיות חלק מהעולם ולהשאיר בו חותם, שאדם קונה קניינים הוא חש שייכות, חיבור וקיימות, הילד הראשון שנולד בעולם נקרא קין – "ותלד את קין ותאמר קניתי איש את ה'", כי ברגע שיש ילד, חווה שייכת לנצח, שייכת לדורות.
כשהאדם מתחתן, הוא עושה קניין, כי הוא רוצה את החיבור, כל הקניינים נלמדים מהקניין של אברהם אבינו את מערת המכפלה, זהו החיבור היסודי של עם ישראל לארץ ישראל, חיבור שלא עוסק בעניינים חולפים, בבניית בתים, בנטיעת כרמים וזריעת שדות, אלא עוסק בנצח, בחיי הנצח, זה מה שמבטאת הקבורה, שהאדם הופך להיות חלק מהנצח: 'מעפר באת ואל עפר תשוב', בסופו של דבר הקניין הנצחי של האדם הוא מקום קבורתו, האדם עושה הרבה בימי חייו, אבל רק חלק קטן מהדברים נשארים ומשתייכים אל הנצח, כדברי רבינו בחיי:
"ויש להתבונן בפרשה הזאת הרומזת כי אף אם תגדל מעלת האדם והיה העולם כולו ומלואו שלו, אין לו בו אלא קברו של ד' אמות, שהרי אברהם כל הארץ נתנה לו במתנה, ומה שקנה שם ראשונה מערת המכפלה היה בקרית ארבע היא חברון"
חברון מבטאת את מטרתנו בארץ ישראל, את השורש והיסוד, מטרתנו היא החיבור לנצח, היא לעשות מעשים נצחיים, בבית האבל ובבית הקברות מתברר מה עיקר ומה תפל, מה נצחי ומה חולף, מה החיבור האמיתי ומה חיבור חיצוני. ולכן, השורש של החיבור הזה מופיע בחברון, דווקא בדרך של קניין שמהותו היא חיבור הדברים בשורשם.
את כלב זה חיזק ללכת עם הנצח, ואת המרגלים זה הפחיד והרתיע, כי זה לא קל לחיות ולמות כחלק מהנצח.
ונסיים בדברים מופלאים שמופיעים בילקוט שמעוני על גילוי מערת המכפלה:
"ואל הבקר רץ אברהם – ברח מלפניו ונכנס למערת המכפלה ונכנס אחריו שם וראה שם אדם ועזרו שוכבים וישנים ונרות דולקים עליהם וריח טוב עליהם כריח ניחוח לפיכך חמד מערת המכפלה"
שאברהם אבינו עוסק בחסד, מתאמץ בחסד הוא מגלה שהעיסוק בטוב, העיסוק בחסד מתוך אהבת ה', הוא המחבר לנצח, הוא המשייך אותנו לנצח.
יהי רצון שנזכה לחיות חיים שמחוברים לנצח.