חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

קטניות בפסח

שלום הרב, האם בתור אשכנזי שאינו אוכל קטניות בחג, אני יכול לעשות התרת נדרים ולהתחיל לאכול קטניות? אם לא, מדוע?

לא.

כי לא על כל דבר אפשר לעשות התרת נדרים, כגון מנהג ברור וגורף של עדה שלמה. אמנם אתה יכול להקל ככל הקולות שנאמרו לגבי קטניות, כמבואר בפניני הלכה, ובספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור, ומביא את כל ההלכות למעשה שבספרי פניני הלכה:

המינים הכלולים באיסור

ד. המאכלים המוכרים הכלולים במנהג הם: אורז, אספסת, אפונה, דוחן, דורא, חומוס, חילבה, חמניות (גרעינים שחורים), חרדל, כוסמת (כוסמין זה מין דגן), כמון, כרשינה, לוביה, סויה, ספיר, עדשים, פול, פלסילוס (תורמוס צהוב), פרגין, פשתן, קטנית, קימל, קנבוס, שעועית, שומשום, תורמוס, תירס, תילתן, תמרינד הודי. גם מוצרים שעשויים מקטניות אלו כלולים במנהג, כגון קורנפלקס וקורנפלור המופקים מתירס, וכן פריכיות אורז.

ה. מאכלים שאינם כלולים במנהג, ומותרים לאחר בדיקה מגרגירי דגן: כורכום, זעפרן, קינואה, שבת וגרגירי כוסברא. גם קטניות בתרמיליהן, כגון שעועית ואפונה, נחשבות כמיני ירק ואינן כלולות במנהג האיסור, וכן קמח תפוחי אדמה, וכן בוטנים מותרים למי שאין לו מנהג שלא לאוכלם.

ו. שמן סויה, שמן קנולה (לפתית), שמן בוטנים ושמן כותנה, אינם בכלל האיסור. וכן שוקולדים וממתקים ושאר מאכלים שהקטניות שבהם אינן ניכרות ובטלו ברוב לפני פסח, מותרים מצד הדין אף שכתוב עליהם 'לאוכלי קטניות בלבד'.

דיני המנהג

ז. תחילת זמן איסור אכילת קטניות ביום י"ד, כזמן איסור אכילת חמץ. אמנם מותר להשהותם בבית בפסח בלא למוכרם, משום שאינם חמץ. וכן מותר ליהנות מהם, כגון להאכילם לבעלי חיים.

ח. מותר למי שנוהג באיסור קטניות, לבשל קטניות עבור מי שנוהג לאכול קטניות. וכן מותר לו לבשל עבור עצמו בכלים נקיים שבישלו בהם לפני כן קטניות.

ט. מאכל שנפלו לתוכו קטניות שלא ניתן להוציאם, הן בטלות ברוב והמאכל מותר. כמו כן, המתארח אצל אנשים שאוכלים קטניות, ובטעות לא הכינו עבורו גם מאכלים שלא מעורב בהם קטניות, בדיעבד יכול לקחת מתוך המאכלים את מה שאינו קטניות. ואם התערבו לגמרי עד שאינו יכול להפרידם, יכול בדיעבד לאכול מכל התבשיל אם הקטניות בטלו בו ברוב.

י. כאשר שביעי של פסח חל בערב שבת, מותר בשבת לאכול קטניות, אלא שלא נהגו להכינם בפסח, אבל מותר לקבלם ממי שנוהג לאכול קטניות. ומי שרוצה להכינם בפסח, אין בידו איסור.

יא. מותר לחולה שצריך לאכול מיני קטניות, לאוכלם בפסח לאחר ברירה מגרגירי דגן. למשל, חולה הסובל מעצירות יכול לבלוע זרעי פשתן שנשרו במים. וכן מותר להאכיל מאכלי קטניות לתינוקות הצריכים לכך, וראוי להקצות לצורכם כלים מיוחדים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-21 14:04:26

שיעור כזית במצות רכות

שלום קראתי בפניני הלכה ששיעור כזית הוא כשליש מצת מכונה מה שיעור כזית במצות רכות?

כשיעור נפח של חצי ביצה של ימינו. יש לשער לפי ראות העין כפי שמשערים בכל המאכלים כזית לברכה אחרונה.

מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

יג. משערים גודל חצי ביצה לפי נפח ולא לפי משקל, כל מאכל לפי מרקמו המיוחד כולל החללים הקטנים המלווים את כולו, כפי שמצוי למשל בעוגות ובמבה. אבל חללים גדולים כפי שיש לפעמים בלחם, לא מחשיבים לשיעור 'כזית'. ואין לחשוש בהערכת שיעור חצי ביצה, שהרי חכמים מסרו שיעור זה לכל אדם, אף שידעו שיהיו שיטעו מעט כלפי מעלה או כלפי מטה, וכל אחד צריך ללמוד להעריך את המאכלים השונים ביחס לחצי ביצה. לדוגמה, קופסת גפרורים רגילה ועשרים חתיכות שקדים, שווים לגודל חצי ביצה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-21 05:26:48

אכילת כזית בפסח

שלום. אני אדם שאכילת מצה מרובה יכולה לגרום לי לכאבי בטן ולעצירות אני מעוניין לדעת מה השיעור החיוב הבסיסי שאני מחויייב לאכול מצה כמה זה בגרמים. שאלה נוספת יש קרובת משפחה חילונית שכאשר היא מגיעה הביתה אלינו בשבת היא מטעינה את הפלאפון שלה בשבת במטען יש לנו וויכוח בבית האם להעיר לה מצד אחד זה יכול ליצור כלפיה ניכור דבר שהוא חבל מכיון שהבית נותן לה ולביתה אווירת יהדות מצד מה גם שמדובר באישה קשת יום ובודדה מצד שני אולי יש לחשוש מכיון שאנו משלמים על החשמל זה נקרא כאילו אנחנו מכשילים אותה באיסור

  1. אביא לך את הדברים הלכה למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור, המביא את הפסקים שבספרי פניני הלכה בספר אחד:אכילת המצה

    כז. מצווה מהתורה לאכול בליל ט"ו בניסן 'כזית' מצה שמורה, ומדברי חכמים אוכלים עוד 'כזית' מצה יחד עם ה'כזית' הראשון, ועוד 'כזית' בכורך, ועוד 'כזית' בסוף הסעודה לאפיקומן.

    כח. שיעור 'כזית' הוא כשליש מצת מכונה, וכגודל זה במצות יד קשות, ובמצות רכות השיעור הוא נפח של חצי ביצה. אוכלים את המצה ברציפות ובנחת, ואין צורך להסתכל לשם כך בשעון, שכן אם לא הפסיק בדברים אחרים, ודאי יצא ידי חובה.

    המתקשים לאכול מצה

    לג. המתקשה לאכול את הכמות הנדרשת של המצות, ישתדל לאכול במצת המצווה הראשונה שני שליש מצת מכונה, וב'כורך' וב'אפיקומן' יכול להסתפק בחמישית מצת מכונה. ואם גם זה קשה לו, יכול לאכול למצת מצווה כשיעור שליש מצה. ואם לא יכול לאכול שליש מצה בתחילה, יאכל כמה שיכול בלא לברך "על אכילת מצה", ויצא בברכת עורך הסדר.

    לד. מי שקשה לו ללעוס את המצה, יכול לפורר אותה. ואם גם באופן זה מתקשה לאכול, ישרה אותה מעט במים. אבל אם השרה אותה עד שנימוחה, כיוון שנתבטל ממנה טעם מצה, לא יוצא בה ידי חובה.

    לה. מי שיודע שאכילת המצה או המרור או שתיית ארבע כוסות תגרום לו שיחלה וייפול למשכב, או שיגבר חוליו, פטור מהמצווה. לכן רוב חולי צליאק חייבים לאכול 'כזית' מצה בליל הסדר, מפני שאכילה מועטת כזו לא תגרום להם לחלות. אבל היודעים שאכילת המצה עלולה לגרום להם לתגובות קשות, פטורים. וכיום יש מצות משיבולת שועל, שטובות יותר לחולי צליאק.

  2. אינכם מכשילים אותה באיסור, שהרי היא כלל לא שואלת אתכם האם אפשר להטעין. אם שייך להעיר לה שאין הדבר מכובד, או לפחות שתטעין בחדר באופן לא גלוי, כדאי מאוד לעשות זאת בעדינות. אנשים צריכים לדעת לכבד את המארחים הדתיים שלהם. פעמים רבות אנשים מופתעים מכך שמי שהעירו לו קיבל בשמחה את הדברים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-21 02:25:39

קריאת שמע שעל המיטה

היי שלום הרב אם אני הולך לישון בשעה 3 בלילה האם עדיף לקרוא קרית שמע שעל המיטה לפני שאני הולך לישון או לקרוא לפני חצות? והאם בכול אופן לא אומרים ברכת המפיל בברכה כי אני ישן אחרי חצות? (אני ספרדי נוהג לפי עדות המזרח)

קריאת שמע שעל המיטה אומרים על המיטה לפני שהולכים לישון.

דין הברכה מובא בפניני הלכה תפילה כו, ב וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור. אפשר לקרוא מספרי פניני הלכה דרך האתר של פניני הלכה:

יש שלמדו על פי קבלת האר"י ז"ל, שרק מי שהולך לישון לפני חצות לילה יברך 'המפיל', אבל מי שהולך לישון אחר חצות לא יאמרנה. וכן נוהגים רבים מהספרדים, שאם הולכים לישון אחר חצות אומרים 'המפיל' בלא שם ומלכות (כה"ח רלט, ח, ועי' יחו"ד ד, עמ' קכב-קכד). אבל למנהג אשכנזים וחלק מהספרדים, כל זמן שהולכים לישון לפני עמוד השחר – מברכים 'המפיל'.

אם אינך יודע את מנהגך, תשאל את אביך וסבך, או את אנשי הקהילה הזקנים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-19 02:18:23

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת משפטים – אוי למתעלל בחסרי ישע

אחרי שקיבלנו בפרשה הקודמת את התורה, ממשיכה התורה בפרשתנו לתאר את מעמד הברית בו ישראל מקבלים את התורה, ואומרים 'נעשה ונשמע'. מעשרת הדיברות, שהם עשרת הכללים הגדולים והמופלאים של חיינו, עוברת התורה לתאר בפירוט את החיים השלמים של עם החי על פי התורה: את יחסי האנוש, את סדרי המשפט ואת עקרונות המוסר, הצדק והיושר, הטוב והחסד שעומדים בבסיס החיים של עם ה'.

פרשת השבוע הציבורית, שלא מניחה את הדעת ולא חולפת כשאר החדשות, עסקה בהתעללות בקשישים חסרי ישע. לכן נעסוק בדברנו היום בכמה פסוקים בפרשתנו העוסקים בדיני היתום והאלמנה:

"כל אלמנה ויתום לא תענון. אם ענה תענה אותו כי אם צעוק יצעק אלי, שמוע אשמע צעקתו. וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים"

חמש שאלות פשוטות מעלה הרב חנן פורת (מעט מן האור) על פסוקים אלה:

  1. האם איסור עינוי נוגע רק ליתום ולאלמנה או שמא חל על כל אדם?
  2. התורה עוברת מלשון רבים ללשון יחיד וחוזרת לרבים: "לא תענון… אם ענה תענה… והרגתי אתכם". מה המשמעות של המעברים הללו?
  3. התורה נוקטת בכל הפרשייה בלשון כפולה: "ענה תענה"; "צעוק יצעק"; "שמוע אשמע". מה באה התורה לומר בכפילויות אלה?
  4. מדוע הדין האלוקי תלוי בצעקת המתענה: "כי אם צעוק יצעק אלי- שמוע אשמע"? האם לא מגיע עונש למענה גם ללא צעקת המתענה?
  5. מדוע צריכה התורה להוסיף "והיו נשיכם אלמנות ובינכם יתומים", הרי זו תוצאה ישירה וברורה ל"והרגתי אתכם בחרב"?

רש"י בפרשתנו (על פי דברי המכילתא פר' יח) מבאר: "כל אלמנה ויתום לא תענון'- הוא הדין לכל אדם, אלא דיבר הכתוב בהווה, לפי שהם תשושי כוח דבר מצוי לענותם". מדבריו עולה שאין שום איסור מיוחד באלמנה ויתום, וחומרת איסור העינוי שלהם היא כחומרת איסור העינוי אצל כל אדם.

לעומתו הרמב"ם (הל' דעות, פ"ו ה"י), שודאי מסכים שיש איסור עינוי על כל אדם, אלא שהוא סובר שיש איסור חמור הרבה יותר באלמנה ויתום:

"חייב אדם להזהר ביתומים ואלמנות מפני שנפשן שפלה למאד ורוחם נמוכה אע"פ שהן בעלי ממון אפילו אלמנתו של מלך ויתומיו מוזהרים אנו עליהן שנאמר כל אלמנה ויתום לא תענון והיאך נוהגין עמהן לא ידבר אליהם אלא רכות ולא ינהוג בהן אלא מנהג כבוד ולא יכאיב גופם בעבודה ולבם בדברים קשים ויחוס על ממונם יותר מממון עצמו כל המקניטן או מכעיסן או הכאיב להן או רדה בהן או אבד ממונן הרי זה עובר בלא תעשה וכל שכן המכה אותם או המקללן"

דברים אלה של הרמב"ם אכן עולים מפשט הפסוקים, וסברתם מובנת מאוד. הכאב הנפשי של אותם תשושי כוח גדול לעין ארוך מכאבו של אדם רגיל. אותם מסכנים התלויים בחברה, שאין להם בעולמם אלא היחס שהם מקבלים מהחברה, שאין להם משענת יציבה להישען עליה, פגיעה בהם אנושה ועמוקה יותר מפגיעה בסתם אדם. אפילו לפני הפגיעה מצבם הנפשי מעורער ולא יציב – וכלשון הרמב"ם "נפשן שפלה למאוד ורוחם נמוכה".

האדמו"ר מקוצק מאיר את כאב האלמנה והיתום מצד נוסף, ואגב כך עונה על שאלתנו השלישית:

"מה טעם הוכפלו שלושה פעלים בפסוק? מפני שהעינוי ליתום ולאלמנה מעורר בלבם גם את ייסורי יתמותם ואלמנותם. לבו של היתום בוכה בקרבו ואומר: אילו היה אבא חי, לא היה האיש פוגע בי, ואף האלמנה בוכה ואומרת: אילו היה בעלי חי ודאי היה מגן עלי. לכן אמרה תורה: 'אם ענה תענה אותו' – דע לך כשאתה מענה יתום ואלמנה – עינוי כפול אתה מענה. וממילא צעקתם כפולה: 'צעק יצעק'. לפיכך, 'שמע אשמע' ואעניש בכפליים" (רבי אריה לוין בספרו של שמחה רז 'צדיק יסוד עולם' בעמ' 209).

כאב היתום והאלמנה הוא כפול. הם כואבים על הפגיעה והדבר מעורר בהם שוב את כאבם המתמיד על יתמותם ואבדנם.

אחרי שהבנו את החומרה הנוראה של העינוי של תשושי כוח, של אנשים שאיבדו את הקרובים להם ביותר, ואת משענתם ויציבותם, ואנו מבינים את הרשעות והאכזריות של הפוגע בהם, חשוב לומר שישנה אחריות ציבורית גדולה להגן ולשמור על אותם תשושי כוח שאינם יכולים להגן על עצמם, מפני פגיעתם של אנשים חסרי לב. וכך מסביר ה'אבן עזרא' את המעבר מלשון יחיד לרבים וחזרה:

"לא תענון'- בלשון רבים, כי משפט הרואים העינוי והחרישו, כמשפט המענה. על כן כתוב 'אם ענה תענה' (היחיד המענה בפועל) 'והרגתי אתכם' (הרואים בעינוי ומחרישים)".

וכך כותב הרש"ר הירש בלשון נוקבת וחריפה:

"אוי לה למדינה שבה סובלים אלמנות ויתומים, ואפיחלו נציגיו הרשמיים של הציבור אינם עומדים לימינם: 'יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם' (ישעיהו א, כג). אוי ואבוי אם לא נשאר להם 'כי אם' לצעוק אלי. חייכם שאני אשמע צעקתם ואביא פורענות על החברה, המביאה את החלשים שבה לידי כך שלא נותר להם אלא לפנות אל ה'".

בכך מתורת השאלה הרביעית, מדוע הדין תלוי בצעקת היתום והאלמנה? כיוון שאם הם נאלצים לצעוק כי אין מי שמשגיח, שומר ומטפל, הרי שעל כך יהיה הדין החמור, וכל החברה כולה תענש".

והעונש יהיה מידה כנגד מידה, שבניו יהיו יתומים ואשתו אלמנה. ובכך מתורצת הקושיה החמישית.

דברים אלה הינם תביעה נוראה וחמורה לכולנו, ועוד יותר על נציגי הציבור, לקחת אחריות מלאה שבמדינת ישראל לא יהיו תשושי כוח שנפגעים פיזית או נפשית. חובה עלינו להשקיע כל מאמץ ולשים זאת בעדיפות עליונה, כי יסוד החסד והטוב הוא יסודם של ישראל, כפי שאנו רואים בפרשתנו.

הביטוי המעשי לכך שקיבלנו תורה הוא פרשת משפטים, הוא תיקון ענייני החברה והמוסר.

מי יתן ונזכה שלא רק שתשושי הכוח לא יפגעו אלא שנזכה לשמחם, לתמוך בהם, לאמץ אותם אל ליבנו ולתת להם כוח ועוצמה.

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן